התעשיינים מזהירים: 63 אלף איש יאבדו את מקום עבודתם עד שנת 2020

"יש האטה בקצב הצמיחה של התעשייה לקצב מאוד איטי מאז המשבר של 2008. בשנה האחרונה אנחנו כמעט בקיפאון. מגמה נוספת היא עלייה בשיעור המפעלים שיש להם פעילות יצרנית בחו"ל. חלקם זה למטרת התרחבות, חלקם סוגרים בארץ ופותחים בחו"ל, אבל גם אלה שעושים את זה למטרת התרחבות, בסוף יבחרו איפה יותר כדאי להם לייצר והמגמה להעברה לחו"ל יותר קלה. לקחנו את המגמה הקיימת שאנחנו רואים ב-4 השנים האחרונות - והגענו ב-2020 למצב ש-46% מהתעשיינים יש להם פעילות בחו"ל (לעומת 27% כיום -ג.ק)", אמרה אבירם.

פועלים במפעל (ארכיון) צילום: שאטרסטוק

אבירם הוסיפה, כי כאשר מוסיפים לנתוני המעבר לחו"ל גם את נתוני סגירת המפעלים, ההתאחדות מעריכה כי עד 2020 תאבד המדינה 180 מפעלים. "זה אומר ש-63 אלף איש יאבדו את מקום עבודתם. זה הפסד תוצר של 18 מיליארד שקל והפסד הכנסות ממיסים של 6 מיליארד שקל, וזה עוד לפני נטל תשלומי האבטלה", אמרה אבירם.

לטענת אבירם, באירופה וארה"ב החליטו על תוכניות להתמודד עם המגמה. לדבריה, "באירופה הכריזו באוקטובר 2012 על מהפכה תעשייתית ושמו יעד של הגדלת משקל התעשייה מ-16% ל-20% מהתוצר עד שנת 2020, ולבלום את מגמת עזיבת התעשייה את אירופה. שמו דגש על טיפוח יזמות, החזרת השוק הדיגיטלי למפעלים קטנים ובינוניים, התאמת ההון האנושי לצורכי המשק והתעסוקה. התוכנית אומצה ונכנסת לפועל .הם הבינו שתעשייה היא הבסיס לצמיחה. גם אובמה הבין את המגמה הזאת, והכריז לפני שנה על הטבות מס לתעשייה מקומית".

אבירם הציגה את התוכנית שמציעה כיום התאחדות התעשיינים, שמבקשים מהמדינה להפוך את המגמה באמצעות עידוד השקעות הון וחדשנות, הגדלת מצאי העובדים המקצועיים תוך החזרת החינוך המקצועי, עידוד היצוא תוך דגש על מפעלים קטנים ובינוניים, עידוד רכישת כחול לבן, העלאת שער חליפין ל-3.8 שקלים, הפחתת נטל רגולציה, הקפאת מחירי תשומות שבשליטת הממשלה (כמו מים, חשמל, ארנונה וכדומה), ועידוד יזמות עסקים קטנים ובינוניים.

באירוע דיבר גם צביקה אורן, נשיא התאחדות התעשיינים, שאמר כי "יש מגמות מאוד בעייתיות. הדיבורים האלה שעשינו פעולות טובות והתעשייה חזקה אין להם מקום. אם לא נעשה פעולות אקטיביות דרסטיות אנחנו נגיע לשוקת שבורה. החלק האופטימי זה שיש מה לעשות. יש לנו כלים להפוך את השנים 2014 ו-2015 לשנים מוצלחות".

אורן לא ויתר על ההזדמנות להתייחס לעימות המתמשך בינו לבין ההתאחדות לבין משרד הכלכלה בראשות נפתלי בנט - שבינתיים מסיר חומות הגנה על התעשייה כמו מכסים ותקנים בנימוק של מאבק ביוקר המחיה ועידוד תחרות. לדברי אורן, "מציגים את הסיפור של תעשייה ויוקר המחיה כאילו זה קונפליקט. אני חושב שזה גורם נזק מטורף וזה לא נכון. אנחנו בעד להוזיל את יוקר המחיה. אנחנו חושבים שצריך לייצר סביבה יותר נוחה לתושבים של המדינה הזאת. מגיע לכולנו לקבל שירותים מהממשלה ולחיות פה טוב. אחד הכלים הטובים לייצר את זה זה התעשייה. אבל אם הדרך היא להזיק לתעשייה בשם יוקר המחיה - זה לא יוריד את יוקר המחיה. בטח כשמשתמשים בנושא של יוקר המחיה באופן פופוליסטי כשכל המטרה היא להבליט מהלכים לצרכים האישיים של מישהו. אנחנו ניקח את כל ההחלטות שהחליטו למשל במשרד התמ"ת (כלכלה -ג.ק) וחשבו שיוכלו להוריד את יוקר המחיה ואנחנו נבדוק אם באמת הורידו ואיזה נזק זה גרם לתעשייה".

לגבי הסיכויים של התוכנית להתקבל, ועד כמה התעשיינים מקבלים אוזן קשבת בממשלה לאור המאבקים האחרונים אמר אורן כי "הממשלה זה דבר גדול, יש ראש ממשלה יש שר אוצר, שר תמ"ת, יש הרבה שרים. אני לא יכול לתת תשובה כוללת אם יש אוזן קשבת או לא. אני הצגתי את התוכנית הזאת לפרטיה לראש הממשלה לא אחת. אנחנו מאוד מאמינים בהראל לוקר (מנכ"ל משרד ראש הממשלה - ג.ק). יש לנו בעיה עם שר הכלכלה בשני נושאים - אחד, אנחנו בהחלט פגועים מהעובדה שהוא נקרא שר הכלכלה. שתיים, אנחנו לא מרגישים נוח עם העובדה שהשיקולים של התעשייה לא מונחים על שולחן הממשלה, לעומת חקלאות תיירות וכדומה וזה יכול להוביל להחלטות לא נכונות. ואני חושב שגם אם הוא (בנט - ג.ק) חושב שהשיקול התעשייתי צריך להתכופף בפני יוקר המחיה, אז הוא צריך להציג את השיקול ולומר שזה לא צריך להתקבל לדעתו, אבל זה חייב להיות על שולחן הממשלה".