מרגלים אחרינו. אז מה עושים?

במאמר "למה עליכם לחבק את הציתות ולא להילחם בו" קלי כותב שכיום כל מה שמדיד או בר־ציתות כבר נעקב ומצותת. האינטרנט לבדו עורך רישום ומעקב בהיקפים חסרי מעצורים. מה שלא ניתן למדוד - הטכנולוגיה תמציא במהרה את האמצעים למדוד אותו, לעקוב אחריו ולתעד אותו. בלי NSA, ובוודאי איתה, לא נוכל עוד לשוב ולהסתתר מפני החברות המסחריות והממשלות. והכחשה אינה מחסה.

הדחף האנושי לשתף ולחשוף מאז ומעולם גבר על הצורך בפרטיות צילום: Shutterstock

מובן שאנחנו האשמים בחומרת המצב. אנחנו שהתמכרנו לחינם ומיהרנו לאשר הסכמי שימוש כדי לקבל תוצאות חיפוש משופרות, חשבון מייל משולב ביומן ואלבום תמונות בטלפון שלנו. מכרנו את הפרטיות שלנו, ודווקא במחיר טוב. את סוכנויות הביטחון אנחנו לא אוהבים, אבל שעות השימוש בפייסבוק ובגוגל מראות כמה הן מוסיפות לחיינו.

וישנו עוד עניין: הדחף האנושי לשתף ולחשוף מאז ומעולם גבר על הצורך בפרטיות. פרטיות היא רעיון צעיר יחסית. השקיפות היא תכונה מולדת, מצב הצבירה העתיק של האנושות.

לא פייסבוק וגוגל ייסוגו, ולא הממשלות, קלי כותב. זה מה שהטכנולוגיה רוצה, כשם ספרו מ־2010, וזה מה שהיא תקבל. אבל יש דבר אחד שאנחנו יכולים לעשות, והוא לנסות להפוך את המצב לסימטרי ושוויוני, למציאות של שקיפות דו־סטרית.

קוראים לזה coveillance, מעקב משותף, משחק מילים על co-surveillance. במה מדובר? בתור התחלה, בדרישה שהמידע לא יהיה רכוש פרטי וסודי, אלא נחלת הכלל, שהאזרחים יידעו מה הארגונים הגדולים יודעים ובפרט מה הם יודעים על האזרחים. אבל אפשר גם לפעול, ולא לבקש, אלא לקחת. עיקוב, איסוף וארגון של מידע הם זולים ונגישים כיום. אפשר לפתח אלגוריתמים שחושפים את כל תנועות הכספים בעולם - למעשה, המערכת האלטרנטיבית של הביטקוין פועלת באופן הזה; אפשר להצטייד במצלמות ולתעד בזמן אמת וסביב השעון את השוטרים והגורמים בעלי הכוח; ואפשר ליצור פרויקטים של קוד פתוח, ובאמצעותם לנצל מידע שהציבור אוסף כמו גם לכרות מידע שנחשף מתוקף החוק ולארגן ולחשוף אותו לתועלת הכלל בנוחות ובאופן אוטומטי. בדיוק כפי שהחברות עושות במחשכים - רק הפעם להוציא לאור. במקום לכעוס, הטכנולוגיה כיום כבר מאפשרת תגובה הולמת. חשבו על וויקיליקס, רק בגדול.

מאז שהמניפסט של קלי התפרסם בשבוע שעבר הוא הצית גל של מאמרי תגובה וציוצי כעס. אף על פי שקלי הוא לא הראשון שקורא לוותר על המלחמה על הפרטיות, זו האחרונה היא עדיין בבת עינם של רבים. כל הוגה שמציע להרים ידיים מחליש את מלחמתם. ובתגובה הם ימהרו להציג אותו כפטאליסט או אוטופיסט, מבולבל או כזה שמכר את נשמתו. אחד מהם הוא יבגני מורוזוב, נביא טכנולוגיה לשעבר שהתפכח והגיע למסקנה שטוויטר לא באמת תחולל מהפכות ושהמידע המיידי לא באמת ישחרר את ההמונים, אלא דווקא יחזק את כוחם של המעטים. מורוזוב נמנה עם אלה שמיהרו לתקוף את קלי ולכנות את דעותיו פשיסטיות. לא פחות.

ואולם, מה שגם מורוזוב יודה בו הוא שאין מי שיציל אותנו. אף אחד מאיתנו כבר לא יכול לעצור את הטכנולוגיה ואת יכולותיה. אולי באמת הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לדאוג שגם הם, הממשלות ותאגידי הענק, לא יוכלו לעצור אותה.