הכלכלה הפלסטינית: האבטלה בעזה מסוכנת גם לישראל

ברצועה שוררת מצוקה כלכלית עמוקה, שנובעת בעיקר ממדיניות ישראלית מכוונת. לכך יש להוסיף את התגברות הלחץ מצד מצרים, שסגרה כמעט לחלוטין את המנהרות ברפיח שמהן הוברחו סחורות, לאחר שגילתה שהן משמשות גם להברחת נשק. תוצאת המהלכים הללו היא לחץ גובר על תושבי עזה ועלייה באבטלה.

10 משאיות במקום 250

המדיניות של ממשלת ישראל מתבטאת קודם כל באיסור כמעט מוחלט על יצוא מאז עליית חמאס לשלטון ב־2007. השווקים המסורתיים של הסחורות המיוצרות בעזה, כמו טקסטיל ורהיטים, היו הגדה וישראל, שכעת חסומות בפני תעשייני וסוחרי הרצועה. לפי נתוני עמותת גישה לחופש תנועה, ב־2007 יצאו מעזה כ־250 משאיות בשבוע, וכיום מספרן עומד על פחות מעשר.

תחנת הכוח בעזה. השבתה נמנעה ברגע האחרון צילום: איי אף פי

היבט נוסף של הסנקציות הוא בתחום התשתיות. בחמשת החודשים האחרונים הממשלה מגבילה הכנסה של חומרי בניין לעזה לאחר שהתברר כי חלקם משמשים לחפירת מנהרות טרור לישראל. בשילוב סגירת המנהרות ברפיח, גרם האיסור על העברת חומרי בניין להחרפת המצוקה ברצועה: לפי נתוני העמותה, צנח מספר פועלי הבניין ברצועה מ־70 אלף ל־40 אלף.

ישראל גם לא מאפשרת לפתח את שדה הגז של עזה ומונעת הפעלה של הנמלים ושל שדה התעופה. גם הזרמת הדלק לרצועה דרך מעבר כרם שלום הוגבלה, וגרמה לכך שבשבוע שעבר עמדה תחנת הכוח בעזה בפני השבתה. ברגע האחרון התירה ישראל להכניס דלק לרצועה, והתחנה חזרה לפעול באופן חלקי.

ההתעקשות של משה דיין

הוויכוח לגבי היעילות של סנקציות כלכליות על הפלסטינים אינו חדש: בימים שלאחר מלחמת ששת הימים הורה שר הביטחון משה דיין לפתוח את גשר הירדן לתנועת פלסטינים, אף שירדן היתה אז מדינה אויב. למרות ההתרעות הביטחוניות, דיין סירב לסגור את המעברים ונימק את החלטתו בכך שסגירתם תוביל למצוקה כלכלית ולהתגברות הטרור הפלסטיני.

המצב בעזה מעורר כעת שאלות דומות: חלק מחומרי הבניין שעברו לרצועה אכן שימשו למנהרות, אך האם תוספת של 30 אלף מובטלים מסוכנת פחות? האם ביטחון ישראל משתפר אם בעזה יש חשמל רק שמונה שעות ביממה?