בין סילבן לאולמרט: על הנזקים שיגרמו מחוץ לבית המשפט
המערכת המשפטית לא מקלה על שולה זקן שמבקשת רגע לפני הכרעת הדין לחתום עימה על הסכם עד מדינה, כמו גם על המתלוננת נגד סילבן שלום, אבל הנזקים התדמיתיים כבר נעשו
- סופית: לא תיחתם עסקת טיעון עם שולה זקן
- זקן נגד אולמרט – סיכונים וסיכויים
- בעקבות התלונה: סילבן שלום נחקר תחת אזהרה במשך שעתיים
והופ נפלט הזיכרון
בחזית האחת, התנדבה זקן ללכת ולספר דברים שנצרה עד כה שבכוחם, לטענתה, לסבך עוד יותר את אולמרט. בחזית השנייה, הופיעה מתלוננת שנזכרה כיצד הטריד אותה שלום לפני 15 שנה. לשתי הנשים הסברים טובים, יותר או פחות, לגבי תזמון המועד שבו רוענן לפתע זיכרונן ונדלק הדחף להציג את הדברים כפי שהיו. בשני המקרים, הדרך למימוש משפטי של דברי הנשים אינו פשוט, אבל מהבחינה התקשורתית והציבורית הוא מוצא את דרכו החוצה במהרה. יותר מכך, ניתן להניח כי גם שלום וגם אולמרט היו מעדיפים שאותם סיפורים לא ישמעו באזניהם של השופט רוזן או של הח"כים, בעלי זכות ההצבעה עבור נשיא המדינה.
זקןץ אין ספק שאולמרט היה מעדיף שהשופט רוזן לא ישמע את מה שיש לה לומר צלום: אוראל כהן
מאמצי שולה זקן להכניס את עדותה החדשה למסלול משפטי נתקל עד כה בסירוב של הפרקליטות לחתום עמה הסכם עד מדינה ולהעידה שוב בבית המשפט ושל בג"ץ, שדחה אתמול את עתירת העמותה לאיכות השלטון להורות לפרקליטות לעשות כן. ועדיין נותרו בידיה קלפים: לבקש בעצמה מהשופט להעידה, וכנראה החומרים שסיפקה על מנת לבסס חקירות חדשות נגד אולמרט.
גם מאמציה של המתלוננת נגד שלום ייתקלו כנראה בקשיי ההתיישנות המשפטית, עובדה שלא תניב כתב אישום, אבל תפרוס עננה שחורה שתרחף מעל סילבן שלום, אם סיבת סגירת התיק לא תהיה הפרכה מוחלטת של טענותיה - חוסר אשמה, ולא רק סגירה פרוצדורלית מהטעם של חוסר ראיות או התיישנות.
וכאן מתכנסים לדילמה המשותפת, הבלתי פתורה של שני המקרים: מצד אחד, הנזק הנורא שנגרם לאולמרט ולשלום, בעצם הדיון הציבורי בחשדות הקשים שמיוחסים להם ערב הכרעות גורליות בעניינם. ומצד שני, חוסר האפשרות – המשפטית והציבורית - לטאטא ולהעלים אותם מהשיח הציבורי. בעיקר מהטעם שרשויות האכיפה מחוייבות להתייחס אליהם. אז גם אם התוצאה תהיה אפס מבחינת ההליכים שיינקטו, היא עלולה להיות אדירה ברמת התוצאה שיגרמו.
