הסיבה לכך שאולמרט צירף עורכת דין רגועה יותר

1. הפקת הלקחים

גם החבר גרנט יודע שאין גרוע יותר מלהרגיז את היריב שלך

אהוד אולמרט צירף את עו"ד נוית נגב לצוות שייצג אותו בערעור. לא במקום רועי בלכר, אלא לצדו. אם אפשר למקם סנגורים פליליים על רצף סגנוני, שניים אלה מגלמים את נקודות הקצה.

בלכר תוקפני, תקשורתי, מטיל אימה. נגב שקטה, זהירה, מתרחקת מזרקורים ומעימותים מיותרים. כבר דשו לא מעט בקשר האפשרי שבין התוקפנות שהפגין בלכר כלפי עד המדינה לבין מותו. אם אכן היה קשר כזה, סביר להניח שאת הנגדית של נגב היה לדכנר סיכוי טוב יותר לשרוד.

אהוד אולמרט צילום: אוראל כהן

מותר להצביע על דמיון מפתיע שבין בלכר לשר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן. שניהם בחירות של אולמרט שהכניסו את הפרקליטות לאמביציית יתר. והפרקליטות, במקרה שלו, היא הקבוצה היריבה. חברו הטוב של אולמרט, המאמן אברהם גרנט, היה יכול להסביר לו שאין שגיאה גדולה יותר מלהרגיז את היריב לפני משחק גורלי.

סגנונו של בלכר הלם את האסטרטגיה התקשורתית של "צוות אולמרט", כפי שהשתקפה גם בהודעותיו ובהופעותיו של יועץ התקשורת אמיר דן, שתקף ללא הרף את הפרקליטות. לפעמים בצדק, לפעמים לא, אבל מה שחשוב זו התוצאה: מלחמת חורמה הדדית עד הסוף. האם זו אסטרטגיה נבונה מול המדינה שהאנרגיות והמשאבים שלה הם בלתי נדלים?

2. הכישלון

הטיעונים היו מעולים, הכישלון היה בצמתים הנסיבתיים

השאלה החשובה היא האם האסטרגיה מצליחה מול בית המשפט. ההצלחה היחסית בירושלים, שני זיכויים והרשעה בסעיף הפחות חמור, הוכיחה שאולמרט הצליח גם להינצל וגם לשמר את הקו הפרובוקטיבי מול הפרקליטות. לפחות לפי מבחן התוצאה, אצל השופט רוזן זה הצליח פחות.

שופטים, ככלל, לא אוהבים מסרים מסוימים שביטא "צוות אולמרט". למשל את הזלזול ביכולת ראיות התביעה להוכיח את השוחד, את ההשתלחויות בדכנר ובעיקר את הביטחון המופרז ב"יתרון" שצמח לכאורה ממותו - ביטול משקלה של החקירה הראשית בהיעדר חקירה נגדית. שופטים ככלל, וכנראה גם רוזן, לא אוהבים שמישהו חושב במקומם ועושה בפומבי את העבודה שלהם.

שופטים גם לא כל כך אוהבים כשמדברים סרה במדינה. רוזן עצמו כתב ביקורת בוטה מאין כמותה על פרקליטות מיסוי וכלכלה בפסק דינו בפרשת "הדסק הרוסי". האולמרטים הוטעו לחשוב שרוזן יתמיד בקו הביקורתי הנוקב כלפי הפרקליטות ודאגו ללבותו לנגד עיניו, שלא ישכח.

הם לא הביאו בחשבון את האפשרות שאף שופט לא מעוניין להתקבע כתוקפני נגד המדינה, במיוחד כשמדובר באותה פרקליטות. ואכן רוזן ניצל את הולילנד כדי ליישב את החשבון במחמאות מצלצלות לצוות התביעה. לא רק שגרסת ההגנה של אולמרט נדחתה, גם גרסת ההתקפה על הפרקליטות הושלכה לפח.

סיכומי ההגנה שהגיש בלכר בעניינו של אולמרט היו מופתיים. לא היתה אבן שלא הפך, סתירה שלא חשף, כזב שלא האיר. אבל, כשהתיק בנוי על צומתי הכרעה נסיבתיים שבהם בוחר השופט את הנתיב לפי התרשמות, אמפתיה, השקפת עולם והיגיון סובייקטיבי - שם איבדה ההגנה את רוזן. בצמתים האלה הוא הלך עם התביעה.

האם זה קשור להתנהלות של "צוות אולמרט", לראיון של בלכר ב"עובדה", להודעות לתקשורת של אמיר דן? באמת שאין לדעת. נוית נגב, וזה די ברור, היתה מתנהלת אחרת, בגלל האופי ובגלל האסטרטגיה: להסיט את השופט לבחור את הנתיב שלה באותם צמתים שבהם אפשר ללכת שמאלה או ימינה. עכשיו צריך לראות אם כבר לא מאוחר לתקן בערעור.