הקיפאון המדיני מוביל למאבק חדש

זהו מאבק פוליטי שההיבט העיקרי שלו הוא כלכלי: השר נפתלי בנט ושותפיו בליכוד דורשים לספח רשמית את שטח C לישראל. מהעבר השני, הממשלה הפלסטינית מנסה לקדם תוכניות פיתוח לשטח זה. ברקע ברור לפלסטינים שללא שטח C אין להם שום סיכוי לקיים מדינה וכלכלה בעלות ערך. לממשלת ישראל ברור שללא פיתוח ישראלי בשטחי C אין שום סיכוי להמשך קיומם והרחבתם של היישובים היהודיים בגדה.

נפתלי בנט צילום: ענר גרין

מחלוקת על מספר הפלסטינים בשטחי C

כדי להבין זאת, יש להתבונן במפה הסבוכה של חלוקת הגדה לשטחים השונים. השטחים הפלסטיניים (A ו־B) מורכבים מאיים של 165 תאי שטח נפרדים שאין ביניהם רצף טריטוריאלי ומוקפים בשטחי C הישראליים. לעומת זאת, בין שטחי C קיים רצף טריטוריאלי כמעט מלא.

בשטחים הפלסטיניים אין שום נוכחות ישראלית, ולעומת זאת בשטחי C מתגוררים עשרות אלפי פלסטינים. על פי בנט, שהציע לספח את שטחי C לישראל, מתגוררים בהם 50–100 אלף ערבים, והוא מסכים לתת להם אזרחות ישראלית. "כך יורחבו גבולות ישראל במחיר דמוגרפי זניח", כהגדרתו. על פי נתוני עמותת "במקום" וארגון בצלם, מספר הפלסטינים בשטחים אלה עומד על 150–180 אלף.

התוכנית הפלסטינית דורשת תיאום עם ישראל

התוכנית הפלסטינית קצרה, לשנתיים הקרובות, והיא עוסקת בעיקר בשני תחומי כלכלה מסורתיים פלסטיניים: חקלאות ותיירות. יש להם כוונה להכשיר שטחים חקלאיים בגדה בסדר גודל של עשרות אלפי דונמים, רובם בשטחי B ו־C. הכשרת השטחים תתאפשר אם הם יקבלו תוספת מים, בתיאום עם ישראל.

בתחום התיירות מדובר בתוספת של אלפי חדרי מלון בנפות הפלסטיניות של ירושלים, בית לחם, רמאללה ויריחו. התיירות הפלסטינית מבוססת ברובה על עולי רגל, הפוקדים את המקומות הקדושים.

הפלסטינים מעוניינים גם לפתח את שדה הגז מרין 1 שהתגלה לפני כ־14 שנה בחוף עזה, ואף ניהלו מגעים עם ממשלת ישראל בנושא. משק האנרגיה הפלסטיני תלוי בשדה, שפיתוחו יתאפשר אם ישראל תקנה גז מעזה ותאפשר הנחת צינור גז לגדה.

תוכניות הפיתוח הפלסטיניות מוכרות היטב לממשל בארה"ב, ושר החוץ האמריקאי ג'ון קרי היה מעורב לאחרונה בגיוס משקיעים לקידומן. הפסקת המו"מ צפויה לזרז את הניסיונות של שני הצדדים לקדם את התוכניות.