איך עוצרים בזבוז?

גל היקר,

בזבוז בצבא הוא תופעה איומה ונוראה, ובזבוז האוכל הוא רב ומשווע במיוחד. אין מספיק אוכל במדינה, זה דבר שכבר ידוע, למרבה הצער. להאכיל יותר אנשים באוכל יותר טוב הוא לא רעיון כללי או פתרון לבעיה ביבשת אחרת אלא אתגר ישראלי חשוב ויומיומי. ולזרוק זה בזבוז שמזיק לא רק במישור העקרוני, אלא גם פוגע באנשים שיכולים היו לאכול וכעת לא אוכלים.

בזבוז בצבא הוא תופעה איומה ונוראה צילום: תומריקו

בבסיס בעיית הזריקה יש שני גורמים מעניינים: הראשון הוא שאנשים לומדים ממי שסביבם. המוסר שלנו מבוסס הרבה פעמים לא על מחשבה עמוקה ולא על רשימת ערכים מודפסת שתלויה על הקיר, אלא במידה ניכרת על מה שאנשים סביבנו עושים. כשאני רואה אנשים זורקים אוכל אני לומד שזה בסדר. לכן, אם חושבים על דרך להיפטר מההתנהגות, אפילו באופן זמני, ייתכן שיהיה קל יותר לשנות את מגמת ההתנהגות.

עוד גורם הוא העובדה שהאנשים לא תופסים את הבזבוז. הם לא רואים אותו. יכול להיות שהם נתפסים למחשבה שאם ממילא האוכל כבר בושל הוא "התבזבז" בכל מקרה, בין אם יאכלו אותו ובין אם לא. וכך נוצר מצב של יותר אוכל שממשיך להתבשל, להיערם על הצלחות ולהיזרק לשווא. כאן כדאי לגרום לאנשים לחשוב על מה שמכונה בכלכלה "העלות החלופית",

ובאנגלית Opportunity Cost: מה אם האנשים ביחידת המודיעין שלך היו יודעים שבסוף הארוחה יגיעו אנשים עניים ורעבים, וכמו בבית תמחוי יקבלו את האוכל שנשאר בעמדות ההגשה? אז אנשים ידעו שמה שהם לוקחים וזורקים נמנע מאדם אחר. כך הם יחשבו שאם הם לוקחים לאחר, הם גורמים נזק. יכול להיות שאפשר למצוא דרך שבה נציגי עמותות יגיעו ויאספו את המזון שנשאר, והחיילים יידעו שכאשר הם זורקים, אדם רעב אמיתי אוכל פחות.

ובכל מקרה, אם מחליטים ביחידה שלך לנסות לשנות, חשוב לזכור שנורמות לא משנים לאט ולאורך זמן. עושים את זה בבת אחת, עם תאריך, ועם לפני ואחרי, וניסויים מראים שחתימה על אמנה עוזרת להתחיל להתנהג אחרת.