בנמל אשדוד חזרו לעבודה למרות השחרור שקיבלו מהוועד

מי שנכנס בשערי נמל אשדוד בימים אלה לא יכול שלא להבחין בשני דברים בולטים לעין. הראשון הוא שתנועת כלי הרכב בשטח הנמל נדירה, אולי אפילו נדירה מדי. בקושי נוסעות מכוניות. ככה זה כשכבר שבוע שלם עפים מעל הראש צינורות ברזל מהשכנים בעזה: בנמל, כמו בשאר חלקי הארץ, אף אחד לא רוצה להיתפס ברכב בדיוק בשנייה שכיפת ברזל "מסמנת עוד איקס על החגורה" תוך כדי הפלת חלקי מתכת במשקל עשרות ק"ג על הרציף.

המחזה השני כמעט סותר את הראשון - הנמל עצמו מלא דגלי ישראל, ענקיים ממש, שנראים כאילו מישהו תלה אותם במיוחד לכבוד טקס מפואר שהמוזמנים לא הגיעו אליו. מנכ"ל הנמל בפועל יצחק בלומנטל מזדרז להסביר ש"זה לא ששכחנו להוריד אותם מאז יום העצמאות. זה בכוונה ככה, בשביל המורל של העובדים. זה חשוב שיידעו שגם בזמן מלחמה אנחנו פה, גם חלק מהחזית, עובדים מסביב לשעון ונותנים שירות חיוני לכל תושבי ישראל".

עובד מתעדכן בשלום משפחתו צילום: אריאל שרוסטר

הוועד שחרר את כולם

שבוע חלף מתחילת מבצע צוק איתן, ובנמל אשדוד סיגלו שגרה מעיקה. עבודה, אזעקה, מיגון וחוזר חלילה. הסוורים ברציפים מספרים שהיו ימים שבהם העבודה במשמרת נפגעה ממש, פועל יוצא של כמה אזעקות רצופות, אבל יש משמרות שיותר שקט. "תלוי בחמאס", אומרים שם.

מבצע צוק איתן החל מבחינת הנמל בצורה הכי גרועה שיש. לא בגלל פגיעות רקטות בנמל, לא בגלל חקירות השחיתות לכאורה שמיוחסות ליו"ר הוועד המושעה אלון חסן, ואפילו לא בגלל מעורבותו לכאורה של עו"ד רונאל פישר בפרשה. לזה כבר אף אחד לא מתייחס. באחד ממטחי הטילים הראשונים, כשהלחץ בנמל היה גבוה, יו"ר הוועד הנוכחי אבינועם שושן שלח את כל העובדים הביתה, על דעת עצמו ובמעמד צד אחד. בלי לתאם, בלי לשאול, בלי להודיע. זה בדיוק מה שהיה חסר בנמל - עוד מכה תדמיתית. לא רק שכל המדינה מצקצקת בלשון בכל פעם שמזכירים את הנמל ואת מעללי הוועד שם, עכשיו כולם גם שמעו שהם ברחו באמצע מלחמה.

העובדים נכנסים למיגונית צילום: אריאל שרוסטר

הדאגה לעובדים מובנת, וחלק מעובדי הנמל עוד זוכרים את ביקורי התנחומים מ־2004 לאחר שמחבל מתאבד התפוצץ על אחד משערי הנמל ורצח שמונה עובדים. הבעיה היא ששושן השבית את הנמל על דעת עצמו, כאילו היה אלוף פיקוד העורף. המהלך קומם עליו חצי מדינה - בית הדין לעבודה הוציא צו שמורה לעובדים לחזור מיד לעבודה, שר הכלכלה נפתלי בנט חתם על הוראה שאסור להשבית את הנמל בשל היותו משאב חיוני ואפילו יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן "עקף" את שושן ופתח "קו אדום" ישיר בינו לבין בלומנטל, לכל חיכוך שלא יהיה מול הוועד.

למחרת כבר הבין ניסנקורן איזה מסר הוא שלח לעובדים ומה זה אומר על מעמדו של הוועד, ובאישון לילה ירדה הוראה לשושן שלא יגיע לשימוע המשמעתי שתוכנן לו בנמל בעקבות ההשבתה. שושן אכן לא הגיע, אבל המסר לעובדי הנמל הובן בצורה בהירה כבדולח: עכשיו מלחמה, צריך שתתרכזו בעבודה ולא בשטויות, ושאף אחד לא ינסה לנצל את המצב. רוצים לריב עם ההנהלה? אין בעיה, אבל רק אחרי שצה"ל יסיים את העבודה.

"אנשים חייבים להבין שזה לא פשוט לעבוד ככה. כל אזעקה הטלפונים מתחילים לטרטר, האשה והילדים על הקו שואלים איפה אבא, מתי אבא מגיע הביתה. יש לי ארבעה ילדים בבית ויש חרדות. אבל אף אחד לא בורח לצפון וכולם נשארים לתת שירות", אומר אריק שיטרית, אחד מעובדי הנמל.

ומה אתה חושב על הצעד של שושן?

שיטרית מחייך. "היה עליו לחץ גדול, גם מצד עובדים וגם מצד משפחות. אתה חושב שלשבת למעלה על המנוף זה תענוג? יש אזעקה ואתה יודע שב־40 שניות שיש לך בחיים לא תצליח לרדת למטה. אז אתה יושב למעלה, שם שכפ"ץ וקסדה שקנו לך מהנמל, ומתפלל. אפשר להבין גם את הלחצים של העובדים", הוא מסביר.

הרציפים ריקים מהרגיל צילום: אריאל שרוסטר

23 אנשים בחדר של 9 מ"ר

והנמל? הוא ממשיך לעבוד כמעט כרגיל, עד כמה שאפשר. בשעת הביקור של צוות "כלכליסט" אתמול היו בנמל 12 אוניות בגדלים שונים, ועוד שלוש אוניות שהמתינו בחוץ. אם בשבוע שלפני תחילת מבצע צוק איתן טופלו בנמל 21 אלף מכולות, בשבוע שחלף מאז תחילתו המספר ירד ל־15 אלף. בלומנטל מספר שארבע אוניות הועברו לחיפה, חלקן כי לא רצו להמתין לפריקה וחלקן בהוראת פיקוד העורף כיוון שנשאו חומרים מסוכנים. גם כניסת התיירים, שבחודשים אפריל־יוני עמדה על 25 אלף, ירדה ל־0 מאז תחילת המבצע. "אוניות מכולות, רכב ומטעני תפזורת מגיעות כרגיל. אם יש מטען חריג, אז פיקוד העורף מנחה אותנו מה לעשות. גם תנועת התיירים הופסקה, אבל זה מובן במציאות הנוכחית", בלומנטל אומר. מסביב עגורנים עובדים, ושטיח של מכוניות חדשות, בעיקר של מותגים אירופיים, מכסה את האופק. "יש להם ביטוח להכל, אז אף אחד לא חושש מנזק", אומרים בנמל.

ברציף 3 העובדים פורקים מטען של פטקוק, חומר גלם לתעשיית הבנייה. חיים אסולין, מוותיקי עובדי הנמל, מסתכל על עבודות הפריקה ומשוויץ שגם בשעת מלחמה אף אחד לא מוותר. "אני 44 שנה בנמל והכל עליו רק סטיגמות. ראיתי בשבוע שעבר איזו תוכנית כלכלית בטלוויזיה בלילה, בא לשם איזה מומחה גדול ואמר שצריך לפוצץ את הנמל ולשטח אותו לגמרי כי נמאס מהעובדים. אז אני מזמין אותו שיבוא לנמל באמצע יולי, בחום הזה, ויעבוד בפריקת פטקוק. אז נראה מה הוא בדיוק חושב על עובדי הנמל".

מנכ"ל נמל אשדוד יצחק בלומנטל: אנחנו לא רוצים להחזיק בכוח אנשים שיגרמו לדה־מורליזציה. מי שמרגיש פחות בטוח, משחררים אותו. טיפול בחשבוניות אפשר לעשות גם אחר כך. זה לא בוער" צילום: אריאל שרוסטר

אסולין לא מספיק לסיים את המשפט ורעש סירנה קולנית מפלח את האוויר. כולם יודעים שהם חייבים לעזוב הכל ולרוץ למיגוניות - קוביות בטון מזוין שפזורות על כל הרציפים ומשמשות מחסה לכל מי שבסביבה. 37 כאלה קנה הנמל, במחיר של 80 אלף שקל ליחידה. בלומנטל נזכר שכשהוא רצה לקנות אותן, היה לו ריב עם ההנהלה הקודמת האם ההוצאה בכלל שווה את הכסף. "הסכימו לי לרכוש עשר יחידות. היום זה מציל חיי אדם", הוא אומר.

בתוך שניות ספורות המיגונית מתמלאת אנשים, חלקם מרציף הפטקוק, חלקם מהסביבה הקרובה, וכך יוצא שחדר מבטון מזוין שגודלו אולי 9 מ"ר מכיל פתאום 23 אנשים. כולם מכירים את כולם, מין משפחה אחת גדולה. זה לא מפתיע לאור העובדה שלפי נתוני האוצר קרוב ל־40% מהעובדים בנמל אשדוד הם קרובי משפחה.

הדי הפיצוצים מחרישים את האוויר ובתוך שניות כל הטלפונים הסלולריים של הנוכחים מתחילים לצלצל. "כן מאמי, אני בסדר. תשמרי על הילדים", היא התשובה המקובלת. במיגונית אין חלונות, החום בלתי נסבל, ובחלקן יש ריח של שתן. לרוע המזל של כולם חמאס "תפס מצב רוח", והאזעקה הראשונה מלווה בשנייה ובשלישית. הזמן כאילו לא זז, ובחדשות יספרו אחר כך שנורה מטח של שש רקטות לאזור, אחת מהן פצעה ילד קטן במרכז העיר.

כשנגמר האירוע כולם יוצאים החוצה, ממהרים לנשום אוויר. ארז נגר, אחד מעובדי הנמל שמפקח על העבודה, צוחק ש"בגיוס הבא בנמל אחת מבחינות הקבלה תהיה בוחן בר־אור שמודד מהירות ריצה. הילדים בלחץ, האשה משגעת אותך אבל נעשה מה שצריך. זמן העבודה לא שונה, רק תקזז עשר דקות של אזעקה מכל משמרת. זה כל הסיפור".

בצד, בשקט, כשאף אחד לא שומע, העובדים מספרים על רמות לחץ יותר גבוהות, כאלו שגרמו להנהלה לשחרר חלק מהעובדים הביתה, הפעם באופן יזום. "יש עובדים שאיבדו חבר, או אח, חלקם ממשפחות שכולות. הם יותר בחרדה וכולם יודעים שיש אוזן קשבת. יש גאוות יחידה פה ולא סתם כתוב על הסמל שלנו שאנחנו השער הכלכלי של מדינת ישראל. אנחנו מסבירים לעובדים בכל משמרת שהם תחילתה של שרשרת לוגיסטית - מה שהם מורידים מהאונייה פה מגיע למפעל בדרום. לא יפרקו? המפעל מושבת, ואין בדרום עבודה", מסכם משה נובוטניק, ראש ענף מכולות בנמל.

בלומנטל מאשר שקרוב ל־20 איש שוחררו מהנמל. "אנחנו לא רוצים להחזיק בכוח אנשים שיגרמו לדה־מורליזציה. מי שמרגיש פחות בטוח, או שיש לו ילדים קטנים בבית, משחררים אותו. טיפול בחשבוניות אפשר לעשות גם אחר כך. זה לא בוער", הוא מסביר. בכלל, הנמל מעניק ייעוץ למי שרוצה, ובתחילת המבצע הוא אף ייצר לעצמו רשת סלולרית פנימית עם אפשרות התרעות לכל העובדים, כך שאף אחד לא ירגיש נטוש.

עד שהסינים יגיעו

במשרדי ההנהלה העסק יותר פשוט. גם פחות אנשים, גם יותר מיגון. בלומנטל מספר שהוא קיבל הסמכה לקבוע מי דרוש בנמל ומי לא. לדבריו, החמ"ל של הנמל נראה כמו צוללת, אף שהוא ביבשה.

למרות האווירה הטובה, כולם יודעים שבקצב הזה הנמל יתקשה לספק תפוקות רגילות. ביום שישי הקרוב יפנו כנראה לחלק מיבואני הרכב כדי לפנות חלק מהמכוניות למחסנים באזור בני ראם. מעבר לכך כולם מחכים להוראות פיקוד העורף, ומקווים לטוב.

אחד העובדים מנסה לחשוב בקול רם מה יהיה ביום שיקום פה נמל פרטי, כזה שהמפעיל שלו יראה רקטות ויברח הכי רחוק שאפשר. כזכור, משרד התחבורה מקדם בימים אלו בניית שני נמלים פרטיים בחיפה ובאשדוד, ורק בחודש שעבר הוכרז שחברת צ'יינה הארבור הסינית היא הזוכה במכרז לבניית נמל אשדוד בעלות שעשויה להגיע ל־5.8 מיליארד שקל. מדובר בנמל חדש, בעל ציוד מהשורה הראשונה ועם קיבולת של יותר ממיליון מכולות.

אז נכון שהנמל החדש ייפתח רק בשנת 2020, אבל במציאות המשוגעת של המזרח התיכון, אף אחד לא מוכן לחתום שבסוף העשור חמאס לא יישב ברצועת עזה וימשיך לשגר רקטות כאלו ואחרות על מדינת ישראל. הירי הראשון משם התבצע ב־2001, ומאז כבר חוגגים "בר מצווה" של מטחי טילים.

מנגד, התומכים בתוכניות הבנייה אומרים שברגע שיהיה פה מפעיל זר, אולי אפילו של חברה ממשלתית סינית, אף אחד לא יעז לירות עליה. השורה התחתונה: כיפת ברזל תגן עלינו מטילי חמאס, והכיפה הדיפלומטית תגן עלינו מהרעיונות שלו.

ומה אומרים על זה בנמל? הם, שכבר עברו כמה מבצעים צבאיים, מסכמים את הניתוח בברכת "אשרי המאמין", וחוזרים לעבודה. עד שיבנו פה נמל חדש, ועד שחמאס יחליט מה לעשות, יש אוניות לפרוק ומכולות לספק.