חקר ביצועים: השבוע של יוסי ביינארט, נוחי דנקנר ואפליקציית סיקרט

לקראת שינוי ימי המסחר

בחמש השנים האחרונות מחזורי המסחר בבורסה צנחו ב־50%, לפחות ממיליארד שקל ביום. למנכ"ל הטרי יוסי ביינארט יש תוכניות גדולות להיפוך המגמה, חלקן מורכבות לביצוע ואפילו מחייבות חקיקה. אבל השבוע נחשפה יוזמה פשוטה שלו בעניין: שינוי ימי המסחר. הגיע הזמן שישראל תפסיק לסחור כאילו היא עובדת רק עם עצמה, בשבוע עבודה של ראשון־חמישי, ותתיישר עם העולם, שחי וסוחר בימי שני־שישי. ביום ראשון ממילא המסחר מגוחך (השבוע, למשל, הוא הסתכם ב־350 מיליון שקל). את כל כובד משקלה ההגיוני של ההחלטה ביינארט צריך להטיל עכשיו על המשא ומתן שהוא מנהל עם העובדים לחידוש ההסכם הקיבוצי. הם ינסו להשתמש בשינוי הימים כדי לסחוט כמה שיותר, אבל גם להם כדאי לזכור שהאינטרס שלהם הוא האינטרס שלו: להציל את הבורסה הזאת.

רחלי בינדמן

ביינארט החלטה הכרחית צילום: נמרוד גליקמן

סיקרט: כולם חולקים סודות

כחצי שנה אחרי שנהפכה ללהיט בחו"ל Secret, האפליקציה שמאפשרת לפרסם סודות ולהגיב עליהם בעילום שם, לוהטת גם בישראל. אלא שגם כאן מתגלה אפליקציה שהפוטנציאל שלה גדול מהמימוש. ראשית, כי האנונימיות נפגמת. חלק מהסודות לא מוסתרים מספיק טוב, וכבר הובילו לעימותים בחיים האמיתיים. וזה חבל, כי אנונימיות היא כלי אישי וחברתי חשוב. שנית, כי יש שם הרבה זבל. לא מעט מהסודות הם רכילות אישית או סתם משעממים. וזה חבל, כי כשנוברים בה אפשר למצוא בסיקרט חומרים אסורים שחושפים את החוויה האנושית כמרתקת כל כך, בדומה לסודות שמסוננים בידי מפעיל הבלוג הוותיק והנפלא PostSecret. הסיכוי היחיד של סיקרט להפוך לבמה החשובה והמעניינת שהוא יכול להיות הוא שהגולשים ילמדו להפעיל את הסינון הזה בעצמם.

דור צח

הסדר לחובות האישיים

נוחי דנקנר יתחייב לשלם חובות עד סוף חייו. ובכן, כמעט. ההסדר הזה, שאמור להיחתם בקרוב, נראה מרשים, אבל זה בעיקר מה שהוא, נראה. זהו הסדר ראווה. דנקנר יוצא כמי שבא על עונשו, כגיבור הטרגי אך בעל היושרה שאינו מנסה להתחמק. הבנקים זוכים בהילה של מי שלא אפשרו לשקל מהחוב להימחק. כולם גיבורים. וכולם גם יודעים שבעוד כמה שנים, בלי ראווה, בשקט, לא מעט שקלים יימחקו. הנוסחאות שהרכיבו את ההסדר מניחות שכושר ההשתכרות של דנקנר יהיה עשרות מיליוני שקלים בשנה. מוכשר ככל שיהיה, זה לא יקרה. דנקנר לא יוכל לעמוד בפריסת התשלומים הזאת, ותספורת שתגלח חלק מהחוב — כמקובל בהסדרים של בעלי ממון — כבר מחכה מעבר לפינה. כמו ימי הזוהר של דנקנר בעל מגע הזהב, נראה כי גם ימי השפל של דנקנר הכלוא בחובו לעד יהיו קצרים.

גלית חמי

דנקנר. הכל זמני צילום: בשמת איבי

יוזמת דיור לסטודנטים

שר השיכון אורי אריאל הכריז בשבוע שעבר על מיזם חדש להתמודדות עם מצוקת הדיור, שבמסגרתו ישלמו סטודנטים 250 שקל לחודש כדי לגור עם קשישים בדירותיהם. אלא שהרעיון לא חדש, ולמעשה כבר נכשל: בינואר 2011 השיק ארגון הג'וינט יוזמה דומה - אתר המשדך בין קשישים לצעירים המחפשים דיור בסכום סמלי. מהר מאוד הבינו שזה לא עובד; הקשישים חששו להכניס לביתם זרים, ואורח החיים של הצעירים לא התאים למבוגרים. בתוך חודשים ספורים הפרויקט נסגר. יש כמובן סיכוי שהפעם העניין יצליח וישמש פתרון דיור חדשני ל־400 סטודנטים. אבל עדיף שבמקום להרוויח עוד כותרת עם מיזם ממוחזר שנכשל בעבר, אריאל יתמקד בבניית המעונות לעשרת אלפים סטודנטים שהמדינה כבר הבטיחה להקים לפני שלוש שנים.

עינת פז־פרנקל

אריאל, ממחזר כותרות צילום: חורחה נובומינסקי

הריבית הנמוכה אי פעם

בנק ישראל הוריד השבוע את הריבית בעוד רבע אחוז, ל־0.5%. זו הריבית הנמוכה אי פעם בישראל, שנרשמה כאן רק לחמישה חודשים ב־2009, בשיא המשבר העולמי. איך הגענו שוב לאותה ריבית? מצב המשק הישראלי כיום טוב בהרבה ממצבו אז, אבל מצבו של כלי הריבית טוב הרבה פחות. האפקטיביות שלו פשוט נשחקה. ב־2009 הורדת הריבית באה אחרי שנים של סביבת ריבית גבוהה, והיא אכן היתה יעילה בהמרצת הכלכלה, בהזרמת אשראי זול לחברות. היום הכלכלה מדשדשת כבר שנים בסביבת ריבית נמוכה, עסקים לא ממהרים לקחת אשראי בשל חוסר הוודאות בכלכלה העולמית, ועוד רבע אחוז לא ישנה כמעט כלום. גם על משקי הבית הורדת הריבית לא מקלה משמעותית. במילים אחרות, קברניטי הכלכלה פה מנסים לנהל את המלחמה הנוכחית עם הנשק של העשור הקודם. הגיע הזמן לחשוב על משהו אחר.

גולן פרידנפלד

קרנית פלוג. הורדת הריבית - פעולה ריקה מתוכן צילום: עומר מסינגר

הראל בקטאר: הפנסיה בצינור לחמאס

לפני יותר משנה מנהל ההשקעות הראשי של חברת הראל הסביר לי שכאשר הוא בוחר היכן להשקיע את כספי הפנסיה של החוסכים, הוא לא יכול להתחשב בשיקולים ערכיים. הדבר היחיד שהוא רואה לנגד עיניו הוא התשואה שהוא יכול להשיג לחוסכים. לא ציונות, לא דאגה לסביבה, לא שיקולים אחרים. השבוענחשף ב"כלכליסט" כי הראל, בבעלות יאיר המבורגר (בתמונה), השקיעה חלק מכספי החוסכים באג"ח של ממשלת קטאר, שמעורבת במימון חמאס, והחברה מיהרה להודיע כי היא מוכרת את כל האג"ח המדוברות. אבל רגע, חשבתי שלא מערבבים תשואה עם ערכים. או שהייתם צריכים לחשוב על הערכים לפני שהלוויתם כסף לקטארים, או שהייתם צריכים לחשוב על התשואות לפני שמיהרתם להיפטר מההשקעה הזאת. איפשהו, באחד הצמתים, עיגלתם פינה.

שאול אמסטרדמסקי

יאיר המבורגר. לא עקבי

Zuk Eitan: סמנטיקה היא הכל

מיד אחרי בחירת השם "צוק איתן" בדובר צה"ל העניקו למבצע שמות גם בשפות זרות לטובת הכתבים הזרים. באנגלית קוראים לו Protective edge, "קצה מגן" (וזו המשמעות המילולית גם של השמות בצרפתית ובספרדית). לפשרנים האלה צריך הרי לשווק את זכותה של ישראל להגנה עצמית. ברוסית הוא נקרא Nerushimaya Skala, "סלע שלא ניתן להזיזו". עם או בלי להתכוון, צה"ל התאים את השם הרוסי של המבצע לגישתו התקיפה והבלתי מתפשרת של פוטין, ולקח אותנו כמה צעדים קדימה לתוך עזה, בדיוק כמו שפוטין היה עושה. עכשיו כל ישראלי יכול לבחור מבצע בשפה שמתאימה לו.

סופי שולמן

המאבק החברתי מגויס

במלחמה כמו במלחמה, כל צד - ישראלים/פלסטינים/ימין/שמאל וכו' - יוצא בזעם על דיסאינפורמציה או שקרים של ממש שהאחר מפיץ. אז הנה עוד סדר שצריך לעשות: פעילים חברתיים טענו השבוע שלשר הכלכלה נפתלי בנט לא אכפת בכלל מעובדי הדרום שנשארו בבית עם הילדים, או אפילו התפנו, ושאולי לא יקבלו שכר כי הוא פסל הצעת חוק בעניין. במקביל נטען שהממשלה נמנעת מלהכריז על המצב הנוכחי "מלחמה", כדי לחסוך תשלום פיצויים לעובדים ובעלי עסקים. כל הטוענים הנחרצים והזועמים לא טרחו לבדוק אם כבר יש הסכם בין המדינה להסתדרות לפיצוי העובדים (יש הסכם), או מה ההבדל בין "מצב מיוחד בעורף", שעליו הוכרז, למצב מלחמה בכל הנוגע לפיצוי עסקים (אין הבדל). כל ביקורת כדאי להתחיל בבדיקת עובדות בסיסית, אפילו בגוגל. ובעיקר חבל שהמאבק המוצדק לצדק חברתי נהפך גם הוא לקורבן במלחמה הזאת.

מיקי פלד

בנט. הפעם, קורבן שווא צילום: ארן דולב