5 טעויות שמצאה כיל בחוות הדעת של ועדת ששינסקי 2

המלצות ועדת ששינסקי 2 מסתמכות במידה רבה על דו"ח שחיבר הכלכלן פרופ' רוברט פינדייק, שחיבר גם חוות דעת לוועדת ששינסקי הראשונה. פינדייק הציע שתי אפשרויות לבחינת המיסוי הראוי של כיל - לבחון את הרווחיות של החברה ולגבות מיסוי יתר על כל רווח שגבוה מ־15%, או לבחון את התשואה של כיל על הנכסים שלה ולמסות ביתר תשואה של יותר מ־11%.

הוועדה בחרה באופציה השנייה וממליצה להטיל על כיל מס רווחי יתר בשיעור 42%, אבל הדו"ח של פינדייק מעלה כמה סימני שאלה.

השוואה לא מדויקת: 35% מהכנסותיה של כיל מגיעות מאשלג. פינדייק מסביר כי בשוק האשלג יש סימנים לקיומו של קרטל, ולפיכך לא ניתן להשוות את הרווחיות של כיל בסקטור הזה לרווחיות של שאר חברות האשלג בעולם. במקום זאת הוא מחליט להשוות את הרווחיות של כיל בתחום האשלג לרווחיות של כלל חברות הכרייה שאינן כורות מתכות. בהשוואה כזו כיל מציגה רווחיות גבוהה מאוד, אבל בדיקה כזו מזכירה השוואת תפוחים לתפוזים.

מפעלי כיל בים המלח

התעלמות מפערי הייצור: פינדייק טוען שהסיבה לרווחיות הגבוהה של כיל נובעת מהקלות של כריית המינרלים בים המלח. לדבריו, יתרון זה שייך למדינה, ומכאן הבסיס להצדקת מיסוי על רווחי היתר שנובעים מכך. בניגוד לשאר העולם, שם כורים אשלג ממעמקי האדמה, בים המלח פשוט קוצרים אותו לאחר ייבוש, תהליך זול שלטענת פינדייק לא מצריך טכנולוגיה מיוחדת. מנגד כיל מציגה השוואה פשוטה: כיל מפיקה כ־50% יותר אשלג מכל קילומטר מרובע של ים לעומת חברת APC הירדנית, ומייחסת את הפער לפיתוחים טכנולוגיים ולידע שנצבר אצלה.

הרווח חושב מחדש: פינדייק מציין שההפסד התפעולי של כיל בברום נראה מוזר, וניתן אולי להסבירו כפרקטיקה של מחירי העברה. רוב הברום שכיל מייצרת נמכר לחברות־בנות במחיר נמוך מהמחיר לצדדים שלישיים. פינדייק חישב לפי המחיר לצדדים שלישיים מה היה צריך להיות הרווח של כיל מברום והגיע לרווח נאה. בכיל טוענים שפרופ' פינדייק התבלבל בין הנתונים שהחברה העבירה והשתמש בנתונים הלא נכונים.

התעלמות מהוצאות תקורה: בחישוב הרווחיות של כיל פינדייק מתעלם מהוצאות תקורה, בטענה שהן נמוכות. עם זאת, בחישוב הרווחיות של שאר החברות פינדייק כן מתחשב בהוצאות תקורה. לא ברור מדוע כיל מופלה לרעה בנקודה זו, אף אם הוצאות התקורה שלה אינן גבוהות.

אין מנגנון לקביעת שווי הנכסים: אם יאומץ המודל המוצע של פינדייק, לכיל יהיה אינטרס להגדיל את שווי הנכסים, ולמדינה יש אינטרס הפוך – ככל ששווי הנכסים יהיה גבוה יותר, גם תשואה הוגנת של 11% תהיה גבוהה יותר.

פינדייק נמנע מלקבוע עקרונות לקביעת שווי הנכסים, והשאיר את המלאכה לוועדה, שמבקשת לחשב את בסיס הנכסים לפי שווי חשבונאי, לאחר הפחתות. כיל טוענת כי נכס יכול להיות מופחת לאפס במאזן החשבונאי ועדיין להיות שווה כסף רב, לפיכך החברה מבקשת לחשב לפי ערך שחלוף. ההפרש בין שתי השיטות הוא כ־1.35 מיליארד דולר. מעבר לכך מבקשת כיל לכלול בשווי גם שווי חומרי גלם הנמצאים במלאי החברה וקניין רוחני. נראה שבמשרד האוצר לא מתלהבים מכך בשל הקושי להעריך את השווי האובייקטיבי של נכסים כאלה.

מהוועדה נמסר כי "יש דברים שלגביהם הפנינו שאלות לפינדייק וטרם קיבלנו תשובות. נושא הברום בבדיקה, יכול להיות שהיתה שם טעות. פרופ' פינדייק המליץ לוועדה, אך הוועדה מפעילה שיקול דעת עצמאי ובהתאם לזה מחליטה מה להמליץ". פרופ' פינדייק סירב להתייחס לשאלות "כלכליסט".