איך נראית המלחמה בעיני הכתבים הזרים בעזה

1.

חזרת עכשיו מחודש בעזה. היה מפחיד?

"לא ממש. ישנתי באחד המלונות לאורך החוף, שם שהתה רוב התקשורת הבינלאומית; זה נחשב די בטוח כי צה"ל ידע שאנחנו שם, אבל היה לילה אחד מפחיד שבו היו הרבה הפצצות מאוד אינטנסיביות באזור. כל החלונות רעדו, העיתונאים יצאו למסדרון עם קסדות ושכפ"צים, אי אפשר היה לישון בכלל.

"בעבר סיקרתי גם את מלחמת המפרץ השנייה בעיראק, ושם הפחד היה מאוד שונה: היו חטיפות, מכוניות תופת ותליות של אמריקאים. פה היה פחות איום מהקרקע. האיום היה יותר שפשוט תהיה קרוב מדי למטרה ולא תדע את זה".

תושבי סוג'עייה מפנים את בתיהם בהמלצת צה"ל צילום: אי פי איי

2.

מה הדברים הכי קשים שראית?

"ראיתי ילדה קטנטונת, מכוסה באבק, שמובלת מתה באמבולנס. ראיתי מחוץ לאחד מבתי הספר שהופצצו ערימה של חיות שמתו, כי הרבה אנשים בעזה משתמשים בחמורים. את האנשים שמתו פינו, אבל החיות נשארו".

3.

נתקלת באנשים שנשארו בבתים שלהם למרות האזהרות?

"פגשנו כמה אנשים שאמרו 'נשארנו כי רצינו למות בבית'. לא הבנתי את זה: אתם באמת רוצים למות בשביל הבית שלכם? אבל היו גם אנשים שלא היו להם קרובי משפחה לישון אצלם, ושלא רצו ללכת לבתי הספר של אונר"א, שהיו מאוד צפופים והשירותים שם היו ממש מגעילים. דיברתי עם אשה שגרה ליד הבית של איסמעיל הנייה ושאלתי למה היא נשארה; הרי היה ברור שיפציצו את הבית שלו מתישהו. היא אמרה: 'אין לי לאן ללכת. זה הבית שלי'.

"מצד שני, אדם שאני מכירה היה אצל קרובי משפחה שלו, ובבניין ליד קיבלו טלפון שאמר שעומדים להפציץ את הבניין. המכר שלי ברח עם הילדים שלו כמה שיותר רחוק וחיכה וחיכה, אבל הבניין ההוא בכלל לא הופצץ. כך שהאימה של ההימלטות היתה הרבה יותר מפחידה עבורו".

4.

התרשמת שהרחוב העזתי תומך בחמאס או מתנגד לו?

"לא ערכתי סקרים, אבל דיברתי עם הרבה אנשים ואני יכולה לספר על טווח הדברים ששמעתי: שמעתי אשה צעירה ולא שמרנית שאמרה שהיא לא אוהבת את חמאס, אבל שהיא שמחה שיש מישהו שמחזיר לישראל. שמעתי אנשים שאמרו 'ישראל לא מפריעה לנו, רק שיעזבו אותנו בשקט'. פגשתי אדם שמשווק ציוד רפואי ותומך בחמאס כי זה טוב לעסקים. הייתי בלוויה שהיו בה בערך 60 אבלים, ואשה אחת לקחה אותי הצדה, הצביעה על 60 האנשים ואמרה בסיפוק, 'זה הגודל של חמאס עכשיו'.

"אתמול דיברתי עם בעל מכולת שאחד מאנשי חמאס שנהרג בקרב היה חייב לו הרבה כסף, ולמשפחתו של ההרוג היה חשוב לשלם את החוב לפני הקבורה. שאלתי את הבחור במכולת אם הוא מרגיש שהמלחמה פגעה בחמאס, והוא אמר: 'אי אפשר להיפטר מחמאס. חמאס זה כולנו - אחי, בן דוד שלי. גם אני עושה שירות לחמאס בזה שהשארתי את המכולת פתוחה כל המלחמה'. כך שיש בעזה טווח גדול של רגשות כלפי חמאס".

5.

קיבלת הנחיות מחמאס לגבי מה ואיך לדווח?

"לא, אף על פי שחמאס באמת איים על אנשים ועל עיתונאים. היו כמה אנשים שלקחו להם את הציוד. אבל אני נרתעת מהאמירה הנפוצה הזאת כאילו

חמאס שולט במידע שיוצא מעזה. היא מובילה אנשים למסקנה שאי אפשר להאמין לשום מידע שמגיע מעזה, וזה פשוט לא נכון. לשני הצדדים יש מערכת צנזורה פעילה מאוד".

6.

מה ניסית להשיג בסיקור?

"למלחמות יש מחיר גבוה, והתפקיד שלי הוא לתת למי שאינם נמצאים שם הצצה למה שקורה. עיתונאי, כמו רופא, אמור להתבונן באימה דרך עדשה מקצועית. מלחמה היא לא רק גופות ומספרים; אנשים סובלים במלחמות ואנשים גם חיים במלחמות, וזה מה שחיפשתי.

"כיוון שהמלחמה התפתחה במהירות, רוב העבודה היתה מרדף אחרי הסיפור היומי, ורק לקראת הסוף הצלחתי לסקר גם נושאים רחבים יותר, כמו למשל הפגיעה הכלכלית."