הסדר דנקנר עם הבנקים בסכנה: צו עיקול זמני ב-100 מיליון שקל על נכסיו
נאמני אי.די.בי ביקשו להורות על צו עיקול זמני דחוף בשמם של מגישי התביעה הנגזרת בהיקף 1.3 מיליארד שקל. לטענתם, ההסדר אליו הגיע דנקנר עם הבנקים לפרעון חובותיו מהווה העדפת נושים. השופטת רונן נענתה לבקשה, וסך העיקולים שהטילה על דנקנר ועל חברות י.ז.ד, שבשליטת אחותו, גנדן הולדינגס וגנדן השקעות עומד על 350 מיליון שקל. דנקנר צפוי לבקש דיון במעמד שני הצדדים ולבטל העיקולים
- "היתה הפקרות באופן חלוקת הדיבידנדים של אי.די.בי"
- חלוקת הדיבידנדים שעלולה לעלות לדסק"ש מיליארד שקל
- אי.די.בי פתוח ודסק"ש בוחנות מיזוג או הפיכת אחת מהן לפרטית
הצווים ניתנו לפני שבוע על ידי השופטת רות רונן אשר הורתה על איסור פרסום למשך שבעה ימים בהם בוצעו בפועל רישומי העיקולים, שהסתיימו אמש.
מאחר שההחלטה ניתנה במעמד צד אחד ובלא שדנקנר והחברות הגישו את תגובתם, נקבע בהחלטה כי אם הם יבקשו לבטל את העיקולים הזמניים - ייערך דיון במעמד הצדדים. דנקנר צפוי להגיש את בקשת הביטול בימים הקרובים.
הבקשה הוגשה ע"י נאמני אי.די.בי, עו"ד חגי אולמן והכלכלן איל גבאי, בשמם של מגישי התביעה הנגזרת בהיקף 1.3 מיליארד שקל, מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות. עילת התביעה היא חלוקת דיבידנדים אסורים לכאורה בשנים 2008-2010, שבהן אי.די.בי היתה בשיאה.
התביעה הועברה בינתיים למסלול של תביעה רגילה; חלק מהנתבעים - משפחות מנור ולבנת - הגיעו להסדר פשרה במסגרתו שילמו 55 מיליון שקל והוסרו ממנה - אך היא נמשכת נגד דנקנר ודירקטורים נוספים בחברה.
בבקשה שהוגשה באמצעות עו"ד רנן גרשט נטען כי הסכם הפשרה עם משפחות מנור ולבנת מוכיח את עילת התביעה, בכך שמשפחות מנור ולבנת בחרו לקנות את הסיכון בסכומים לא מבוטלים שלא ניתן לראות בהם בגדר "עמלת מטרד".
נוחי דנקנר צילום: אוראל כהן
לפי הנטען, ההצדקה למתן צווי העיקול הזמניים טמונה בפעולות להברחת נכסים וגיבוש הסדר חוב עם חלק מהנושים; לפי הטענה, פעולות המבוצעות בסביבת משפחת דנקנר עולות לכדי הברחת נכסים או העדפת נושים.
בבקשה ישנה התייחסות נרחבת לפרסומים בעיתונות בשבוע שעבר לגבי ההסדר בו עתיד דנקנר לפרוע כ-500 מיליון שקל בחמישה תשלומים שנתיים וכן באמצעות העברת 60% מרווחיו עד לפירעון יתרת החוב. כמו כן נטען כי מסתמן שבמסגרת הסדר זה התחייב דנקנר למכור את וילת הפאר שבבעלותו בהרצליה פיתוח בשווי 40-50 מיליון שקל ולהעביר את תמורת הרכישה כך שתחולק בין הבנקים.
עוד נטען בבקשה כי קיימות שורה של אינדיקציות המלמדות על הוצאה מסיבית של נכסים מאת המשיבים, לרבות בדרך של הסדרים מול הבנקים, מכירה, הסבה או המחאת זכויות וכן מתן התחייבויות עתידיות. לפי הנטען, אם לא יינתנו צווי העיקול המבוקשים, עלולות הפעולות שנוקטים המשיבים להוריד לטימיון את זכויות התביעה הגלומות בתביעות ולהותיר בסופו של יום את ציבור נושי החברה בפני שוקת שבורה.
בהתייחס לברגמן, אחותו של דנקנר, בעלת מניות בגנדן הולדינגס ובעלת השליטה בחברת י.ז.ד, נטען כי במאי השנה היא שעבדה את כל זכויות החכירה על ביתה לטובת אביה בשעבוד שאינו מוגבל בסכום, ולפי הטענה מהווה פעולה זו על פניה הברחת נכסים מובהקת. עוד נטען כי בחודש שעבר נודע לנאמנים שהיא פרעה לטובת בנק לאומי ערבויות בהיקף עשרות מיליוני שקלים לטובת פירעון חובות גנדן. עם זאת, ברגמן עצמה לא נתבעת באופן ישיר בהליך.
השופטת: החשש אינו מהברחת נכסים אלא העדפת נושים
השופטת רונן שדנה בעניין כתבה בהתייחס לדנקנר כי היא סבורה שנכון לשלב זה של הדיון עמדו המבקשים בנטל והוכיחו את יסוד ההכבדה ביחס אליו. לדבריה מסקנה זו נובעת קודם כל מסכום התביעה נגדו. היא ציינה כי המבקשים ציינו שקיים חשש קונקרטי ביחס לדנקנר כי הוא עלול להבריח את נכסיו הפרטיים במסגרת הסדר החוב עם נושיו - הבנקים, והוסיפה: "יוער כי אין מדובר בהברחת נכסים אלא בהעדפת נושים".
לדברי השופטת, חשש זה נובע אמנם מראיות שהן בעלות ערך ראייתי נמוך - ידיעות בעיתונות - אך נכון לשלב זה של הדיון די בהן כדי לאפשר קביעה לפיה המבקשים עמדו בנטל והוכיחו את ההכבדה הנדרשת. השופטת רונן כתבה כי הוכחה של כוונה עתידית של נתבע להבריח נכסים אינה פשוטה, ולכן יש מקום להקל לטעמה עם תובע המבקש להוכיח כוונה כזו בנסיבות בהן יש ראיות גם בעלות ערך ראייתי נמוך מאוד, המעידות על אפשרות במסגרתה לא יוכל הנתבע לשלם את הסכום נשוא פסק הדין, במצב בו התובע יזכה בתביעתו.
באשר לחברות הנתבעות, גנדן הולדינגס, גנדן השקעות וי.ז.ד, כתבה השופטת כי אף אם דנקנר שולט בהן ישירות או בעקיפין, יש להן אישיות משפטית נפרדת ויש להבחין ביניהן לבין דנקנר ובין רכושן לבין רכושו. ככלל, רכושו של דנקנר כבעל מניות בחברות אינו אמור לשמש לצורך פרעון החובות של החברות. עם זאת, לפי השופטת, מאחר שהתביעות נגד החברות הן בסכומים משמעותיים ביותר, די בכך, נכון לשלב הנוכחי של הדיון, להצדיק היעתרות לבקשת העיקול במעמד צד אחד.
לפיכך הורתה השופטת על צו עיקול זמני נגד דנקנר בהיקף 100 מיליון שקל וכן עיקול על הווילה בהרצליה. הצו לא יחול על חשבון משכורת, חשבון ביתרת חובה וחשבונות משותפים עם אחרים שאינם צד לבקשה. בנוסף ניתנו צווי עיקול זמניים נגד גנדן הולדינגס (100 מיליון שקל), גנדן השקעות (100 מיליון שקל) וי.ז.ד בהיקף מקסימלי של 50 מיליון שקל. דיון במעמד שני הצדדים ייקבע לאחר שתוגש בקשה מטעם דנקנר לביטול העיקול הזמני.
מטעמו של נוחי דנקנר לא נמסרה תגובה.
