פרסום ראשון
דני דנקנר מערער על הרשעתו בפרשת הולילנד: "המרחב המשפטי התעקם"
לפי עורכי דינו של יו"ר בנק הפועלים לשעבר, "עד להכרעת הדין, אף אחד לא סבר שהעסקת מאכער על בסיס קשריו היא עבירה"
דני דנקנר, היו"ר לשעבר של בנק הפועלים וחברת תעשיות מלח, ערער היום (א') לבית המשפט העליון על הרשעתו בפרשת הולילנד ועל עונש המאסר של 3 שנים שנגזר עליו. "גורלו הטראגי של דנקנר מתגלם בעובדה שהוא גילה לראשונה בהכרעת הדין, כי הוא הודה בעבירה שלא מדעת, ובכך הוריד על עצמו את הכורת", נכתב בערעור.
לפי הערעור, ההודאה היתה שלא מדעת משום שדנקנר לא ידע שהעסקת "מאכער" כלשעצמה היא עבירה של שוחד. "ואולם", נכתב עוד, "הטרגדיה של דנקנר אינה מתמצית רק בכך. לא רק שהוא לא ידע שהוא מודה בעבירה שלא מדעת, אלא שעד להכרעת הדין, אף אחד לא סבר שהעסקת מאכער על בסיס קשריו היא עבירה".
כזכור, דנקנר הורשע במסגרת פרשת הולילנד בשלוש עבירות של מתן שוחד, בכך שהעביר למאיר רבין, יד ימינו של עד המדינה שמואל דכנר המנוח, 1.3 מיליון שקל כדי שיעבירם ליעקב אפרתי, לשעבר ראש מנהל מקרקעי ישראל; זאת, כדי שזה יטה לטובת דנקנר החלטות בפרשת קרקעות המלח. רבין הורשע גם הוא, אך אפרתי זוכה.
דני דנקנר ועורך דינו יעקב וינרוט (מימין) צילום: עטא עוויסאת
דנקנר הורשע עוד בכך שקיבל חשבוניות כוזבות מרבין והכליל אותן בספרי החשבונות של תעשיות מלח; ובעבירה של הלבנת הון על כך שהפקיד כספי שוחד בחברות של דכנר. שופט המחוזי בתל אביב דוד רוזן גזר עליו שלוש שנות מאסר במאי האחרון, וכן שנתיים מאסר על תנאי, קנס של 500 אלף שקל וחילוט רכוש במיליון שקל, בהתאם לחוק איסור הלבנת הון.
הרשעתו של דנקנר בפרשת הולילנד הצטרפה לפרשה נוספת שבה הורשע דנקנר בשנה החולפת - פרשת בנק הפועלים והבנק הטורקי פוזיטיף. במסגרת פרשה זו נידון יו"ר הפועלים לשעבר לשנת מאסר בפועל, עונש שהופחת ל-8 חודשי מאסר לאחר שהתקבל חלקית ערעורו לבית המשפט העליון.
צוות ההגנה של דנקנר שהגיש את הערעור הנוכחי, עוה"ד יעקב וינרוט, עמית חדד ואופיר חוגרי ממשרד וינרוט, ועוה"ד נבות תל צור, טל שפירא, יורם ראב"ד ויוסי בנקל, טוענים כי דנקנר הורשע בעבירה שלא הוזכרה כלל בכתב האישום. לדבריהם, הוא לא הורשע לאחר שהתגלו או התבררו עובדות חדשות, "אלא משום שהמרחב המשפטי שבו נוהל הדיון התעקם כולו, וצלל לחור שחור שאיש לא העלה על הדעת".
"מה שנתפס כהתנהגות חוקית באופן ודאי", נכתב עוד, "הופיע פתאום כעבירה חמורה של מתן שוחד ששלוש שנות מאסר בצידה. המערער נענש זה מכבר בעונשים פליליים. דמותו קועקעה באופן חמור מאז פרסומה של הפרשה בכלי התקשורת השונים, ודומה כי אין צורך להכביר במלים על מנת לתאר את האופן שבו השפיע הדבר על המערער ועל משפחתו".
עוד מצוין כי גם ל"סבלו הממושך של דנקנר, לעינוי הדין שנגרם לו ולנפילתו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא יש לייחס חשיבות יתרה. אמנם נפילתו מגג העולם אל בור תחתיות החלה עם הרשעתו בפרשת בנק הפועלים, ואולם הרשעתו הנוספת במסגרת הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, העמיקה והעצימה את נפילתו וידדה את תיוגו כעבריין מורשע בפלילים".
לגרסת צוות ההגנה של דנקנר, מדובר בחלוף זמן חסר תקדים של כ-11 שנים מיום ביצוע העבירות ועד להכרעת הדין, כאשר העבירות נעברו בשנים 2004-2003, החקירה המשטרתית החלה בשנת 2010, כתב האישום הוגש בשלהי 2012 וגזר הדין ניתן ב-2014. "די בכך", נכתב, "כדי להצדיק הימנעות מהטלת מאסר בפועל על דנקנר, שכן לא זו בלבד שענישה שנים רבות כל כך לאחר ביצוע מעשה העבירה מאבדת מערכה ההרתעתי, אלא שחלוף הזמן אף טומן בחובו עינוי דין המתבטא במתח נפשי שבו שרוי הנאשם לאורך כל שנות ההליך וההמתנה לפסק הדין".
