מה למדתי מקים קרדשיאן?
יש מי שכועסים על החומרנות שבמשחק או על הסגידה למפורסמים. אני סולד מהריקנות. אבל אי אפשר להתעלם מההצלחה של המשחק, ואסור להחמיץ את הלקחים
עכשיו האימפריה העסקית שלה מתרחבת למשחקים מסוג מקובל יותר: משחקי וידיאו לסמארטפון. המשחק "קים קרדשיאן: הוליווד" עלה לחנויות האפליקציות בתחילת הקיץ, וכבר שובר שיאי הורדות והכנסות כספיות. לפי הערכה שציטטה סוכנות הידיעות בלומברג, עד סוף השנה המשחק עשוי להכניס למפיקיו כ־200 מיליון דולר, כמו סרט הוליוודי שובר קופות. מחצית הסכום תשולם כעמלה לקרדשיאן.
קים קרדשיאן. יש מי שכועסים על החומרנות שבמשחק או על הסגידה למפורסמים. אני סולד מהריקנות. אבל אי אפשר להתעלם מההצלחה של המשחק, ואסור להחמיץ את הלקחים צילום: shutterstock
מטרת המשחק, כפי שהסבירה לי אחייניתי, היא לטפס בסולם הידוענות. המשתתפים מוזמנים לדמות את מסעה של קרדשיאן לצמרת, ומתחרים זה בזה בלחיצות חוזרות וכפייתיות על בועות למיניהן, ובהמתנה בין אירועים. בעוד שהמשחק עצמו הוא חינם, אפשר להתקדם בסולם החברתי שלו על ידי תשלום כסף אמיתי עבור רכישת מוצרי אופנה וירטואליים.
המשחק החדש ממש מגשים את שורתו הלירית של טשרניחובסקי, "שחקי שחקי על החלומות". קרדשיאן ויוצרי המשחק עוטפים את הלחיצות במסרים של קידמה ותמיכה בקהילת הלהט"בים, וקרדשיאן המאוירת שבמשחק גם מעורבת בפעילויות פוליטיות וחברתיות. למרבה האירוניה, קרדשיאן האמיתית נמנית עם אלה שהצטרפו לקריאה להורים לפקח באופן הדוק יותר על מה שילדיהם עושים, וגם על שעות המסך שלהם.
יש מי שכועסים על החומרנות שמאחורי המשחק הזה. יש מי שמפריעה לו הסגידה למפורסמים ולפרסום לשם פרסום. אני נמנה עם אלה שפשוט סולדים מהריקנות הנוצצת. אבל גם לאנשים כמותי אסור להתכחש להצלחת המשחק הזה, או להחמיץ את הלקחים.
החוקים שנוגעים למשחקי המחשב, הווידיאו והסלולר משתנים. מורשת הקרב של המשחקים האלה כוללת חלוצים כגון טטריס וסופר מריו, שפינו את הבמה לדור של שולה המוקשים וסוליטייר, ואחריו משחקי קונסולה כגון Grand Theft Auto ומשחקי הכדורגל של פיפ"א. ואז הגיעו פארמוויל, Angry Birds וקנדי קראש, ובאחרונה 2048. ונדמה שהזירה הגועשת והתחרותית הזאת היא גם חידתית. המרשם להצלחה פתאום לא ברור, וקשה לתת הסבר שכלתני להצלחה של משחק אחד במקום שבו מאות נכשלו.
הסוציולוג והמתמטיקאי דנקן וואטס הראה בסדרת ניסויי מעבדה שבמוצרים תרבותיים, כגון מוזיקה או משחקים, דימוי של הצלחה הופך בקרב קבוצות קטנות לנבואה שמגשימה את עצמה. הוא בדק את זה על ידי השמעה של שירי להקות לא מוכרות. המידע (השגוי) שסיפק על ממדי הצלחתה של כל להקה השפיע על התגובה של הנסיינים לשירים, אבל בסופו של דבר איכות המוזיקה השפיעה לא פחות ממילות השיווק. עולם המשחקים נראה כמו יישום מוקצן של התופעה, אבל בלי תיקון האיכות. נראה שמי שמתפרסם מיד מוביל, ומי שמוביל מיד לוקח את כל הקופה. קים קרדשיאן היא בסופו של דבר דוגמה מתמטית. ואיפה זה משאיר את בת אחי? אילו המלצות אוכל לתת לה ולהוריה לגבי המשחקים האלה?
