הרשות השנייה נרדמה בשמירה על הפקות המקור

ועדת אייל בוחנת הערוצים המסחריים לא יוכלו להפיק תוכניות בעצמם הוועדה לבחינת שוק הפקות המקור בטלוויזיה המסחרית פרסמה את דו"ח הביניים בו היא מתארת סוג של "ישראבלוף": חלק מההפקות שהערוצים מחויבים לקנות ממפיקים חיצוניים, הופכות להפקות בניהולם הישיר אופיר דור לכתבה המלאה 

על פי הדו"ח, קשת ורשת ניצלו את כוחן הרב בשוק הטלוויזיה כדי לשמור על פיקוח ושליטה מלאה על הפקת היצירות, שהחוק רצה שינוהלו על ידי מפיקים עצמאיים ובלתי תלויים. מבחינה זו, דו"ח הביניים של ועדת אייל אינו מפתיע. בענף הטלוויזיה מתלוננים כבר שנים על ההשתלטות ההדרגתית של קשת ורשת על תהליך היצירה, שמאיימת להחריב את שוק ההפקה העצמאי. למעשה, תלונות מצד מפיקים לשר התקשורת גלעד ארדן הן שהביאו מלכתחילה להקמת הוועדה.

שי באב"ד. גם בתקופתו לא נרשם שינוי מהותי בטיפול בנושא

פספסו את ההבחנה בין עיקר לטפל

לא מספיק דגש הושם על האחריות של הרשות השנייה, הגוף שאמור לפקח על רשת וקשת, למצב האבסורדי שבו הפקות עצמאיות הפכו להפקות בניהול מלא של הזכייניות. קשת ורשת הן גופים עסקיים, ולכן ניתן לצפות מהן לפעול באופן שימקסם את הכנסותיהן ורווחיהן. בדיוק בשל כך הוקמה הרשות השנייה, גוף לא רזה שהעסיק עד לאחרונה כ־100 עובדים ומתוקצב מכספי הזכיינים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, שתכליתו אחת - לפקח על זכייני הטלוויזיה והרדיו המסחרי.

הרשות השנייה מנהלת מעקב דקדקני, יש שיאמרו קטנוני לעיתים, על שידורי קשת, רשת וערוץ 10. בשנים האחרונות נראה כי גולת הכותרת של מאבק זה היא סוגיית התוכן השיווקי, שהרשות מרבה לקנוס את הזכייניות בגינו. חשוב ככל שיהיה התוכן השיווקי, נראה שהרשות איבדה את ההבחנה בין עיקר וטפל ואפשרה עקיפה סדרתית של סעיף מרכזי מאוד בחוק שעליו היא מחויבת לשמור.

לשמירה על שוק הפקות עצמאיות תוסס ומבוזר יש יתרונות רבים שהמחוקק בחוכמה זיהה, וועדת אייל שבה והדגישה בהרחבה בדו"ח שהגישה. שוק כזה תורם לגיוון הרעיוני ולפלורליזם וקיומו מאפשר גם לגופי שידור חדשים להיכנס לתחום הטלוויזיה מבלי להידרש להקים בעצמם בתי הפקה. שוק הפקות זה הוא גם אחראי מרכזי להצלחה שנוחלים התכנים הישראלים בפסטיבלי הטלוויזיה שנערכים בשנים האחרונות בעולם.

לרשות השנייה היו את כל הכלים לאכוף את השמירה על שוק ההפקה המקורי. מנכ"ל הרשות השנייה רשאי למשל לבקש מהזכיינים מסמכים, דו"חות והצהרות בעניין זהות המפיק שאיתו הם עובדים וקשריו עם המשדר. המנכ"ל יכול גם לבדוק אם הזכיין מתנה את הזמנת ההפקה מהמפיק החיצוני בשימוש בציוד, באולפנים או בעובדים של אותו זכיין, מה שנוגד את כוונת המחוקק. אלא שנראה שהזכיינים הצליחו להערים על הרשות השנייה, ועשו זאת באופן שיטתי.

שוק ההפקות נשאר תלוי בשתי שחקניות

הרשות השנייה צריכה לתת את הדעת גם לכוח העצום שצברו קשת ורשת בשנים האחרונות. אחת הסיבות לכך היא תפקידו ההולך וקטן של ערוץ 10 ברכישת הפקות מקור, שרק הגדילה את כוחן של זכייניות ערוץ 2.

ערוץ 10 הסובל מקשיים תפעוליים לא פשוטים כבר מזמן לא נחשב לפקטור ברכישת הפקות מקור חיצוניות, והוא גם לא מתכוון להיות כזה, לאור תוכניתו להתמקד בשנים הקרובות בעיקר בתחום החדשות והאקטואליה. כך קרה בעצם ששוק ההפקות נותר תלוי בשני שחקנים שמשדרים כל אחד חצי שבוע בלבד - מתכון מובטח ליצירת ריכוזיות וכשלי שוק.

ועדת אייל תצטרך להכריע כעת בין שתי דרכי פעולות שונות: האפשרות האחת העומדת בפניה היא להמליץ על הגברת האכיפה על שמירת ההפקות העצמאיות, דרך הגדרת קריטריונים מובחנים יותר למה היא הפקה חיצונית ואפילו הטלת חבות אישית על מנהלי הזכייניות בנושא זה.

אפשרות שנייה ודרסטית יותר היא לאסור לחלוטין על הגופים המשדרים לעסוק בהפקות, כדי למנוע מהן את הפיתוי להשתלט לחלוטין על שוק ההפקות הפרוץ. ועדת אייל תצטרך לשאול את השאלות הקשות, ולנסות לברר אם הרשות השנייה מסוגלת בכלל לבצע את האכיפה, אחרת אין מנוס כנראה מבחירה באפשרות השנייה.

לא ניתן לייחס את מלוא האחריות לכישלון הרשות השנייה באכיפת החוק הנוגע להפקות מקור להנהלה הנוכחית של הרשות בהובלת שי באב"ד, היות שמדובר בתהליך שנמשך שנים. אלא שגם בתקופתו לא נרשם שינוי מהותי בטיפול בנושא. האחריות לתקן את הליקויים, ולהגשים את כוונת המחוקק מוטלת עליו.