עמלות הבנקים: לפזר את הערפל
הפחד הגדול של הבנקים הוא שקיפות ופשטות. שיבוא אחד ויעשה כמעשה כחלון בסלולר ויפזר את הערפל סביב המבנה התמנוני של הריביות והעמלות
הפחד הגדול של הבנקים הוא שקיפות ופשטות. שיבוא אחד ויעשה כמעשה כחלון בסלולר ויפזר את הערפל סביב המבנה התמנוני והמתוחכם של הריביות והעמלות. ערפל שבחסותו עושקים הבנקים, לטענת המבקשים, את משקי הבית, שם קוד לרובנו הגדול – בורים, שבויים ואחוזי מורא מול פקיד הבנק שרק יואיל לאשר את ההלוואה ולגבות את הריבית המופקעת. לבנקים טענות טובות: הסדר כובל? ממש לא, בשוק אוליגופולי שבו שלושה שחקנים, אין להתפלא על תעריפים דומים.
משקי הבית? אלה נודניקים שמייצרים עבודה רבה. המגזר העסקי? אין אחד דומה לאחר. כל אלה יכולים להכשיל ייצוגית, אך לא את התחושה שהבנקים, כמו קבוצה גרמנית מיומנת, טקטית, סבלנית ונחושה מנצחת בסוף, ואפילו בסטייל. בלי שאף אחד יתנפל עליהם משל היו קוטג' או סלולר.
תור לכספומט. משקי הבית? אלה נודניקים שמייצרים עבודה רבה צילום: גדי קבלו
התובע שמואל קניאל הוא דמות מיתולוגית במשפט הישראלי. פרופ' למתמטיקה שימושית, בן 80, שניהל כמה מהקרבות העקרוניים ביותר עוד משנות השבעים של המאה הקודמת – חוק באדר־עופר, קרנות הפנסיה, ולאחרונה תמלוגי הגז. והמתמטיקה שימושית בהחלט רלבנטית לריביות ועמלות באשר היא מאפשרת זיהוי חד וברור של המרוויחים והמפסידים משני צדי המתרס.
