מספר הסטודנטים לא מדביק את קצב הגידול באוכלוסייה

שנת הלימודים האקדמית נפתחת היום, במערכת ששינתה את פניה מקצה לקצה בשני העשורים האחרונים. שיעור הסטודנטים מכלל האוכלוסייה זינק מאז שנות התשעים של המאה שעברה, אבל השנה קצב העלייה שלו כבר אינו מצליח להדביק את קצב הצמיחה של האוכלוסייה. וכשמדברים על אוניברסיטאות באופן ספציפי - מדובר אפילו בירידה של 1.5% לעומת שנת הלימודים הקודמת. לא כך הדבר כשמדובר במכללות.

על פי תחזיות המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), העלייה במספר הסטודנטים השנה צפויה לעמוד על 1%, בדומה לנתון בשנים האחרונות. בכל הנוגע לבוגרי תואר ראשון, העלייה הצפויה היא 0.7%, שיעור נמוך משמעותית מזה של השנים האחרונות, שבהן היה גבוה מ־1%. בהשוואה לקצב גדילת האוכלוסייה, שעמד בשנות התשעים על כ־3% ונכון לשנת 2013 כבר ירד לרמה של 1.8% - מדובר בקצב עלייה נמוך מאוד של בוגרי תואר ראשון. וזאת לעומת קצב העלייה הממוצע במספר הלומדים לתואר ראשון, שעמד בשנות התשעים על 8.7% ובעשור הראשון של שנות האלפיים על קצת מעל 2%.

זה מתחיל בתיכונים "משרד החינוך לא מקדם את מדעי הרוח" מדעי הרוח הם הנפגעים העיקריים ממהפכת המכללות עמרי מילמן לכתבה המלאה 

פרופ' מנחם בן ששון, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות ונשיא האוניברסיטה העברית, מסביר כי הזינוק בשיעור הסטודנטים לא יכול להימשך לנצח. "יש נקודת מיצוי מסוימת, וייתכן מאוד שישראל הגיעה אליה או מאוד קרובה אליה. השינויים בשנים האחרונות מעידים על יציבות".

כהסבר לכך שקצב העלייה במספר הסטודנטים השנה נמוך מקצב התרחבות האוכלוסייה, מזכיר פרופ' בן ששון כי "יש חלקים גדולים באוכלוסייה שלא מגיעים להשכלה הגבוהה, לא כי הם לא רוצים, אלא כי הם לא יכולים. בכל הנוגע לאוכלוסיית החרדים והערבים בארץ, למרות העלייה שאנחנו רואים בשנים האחרונות, מערכת ההשכלה הגבוהה עוד לא ממצה את פוטנציאל ההשתתפות שלהן".

יו"ר הות"ת מנואל טרכטנברג. ירידה במספר הנרשמים לאוניברסיטאות צילום: עמית שעל

"בנוסף", אומר בן ששון, "אני מוטרד גם מההשפעות של מבצע צוק איתן. חייל שנכנס למערכה כזו יכול לצאת אחרת ממנה ולהגיד לעצמו - אולי אעשה משהו אחר בחיים, או לדחות החלטות ולהחליט שלא ללמוד עכשיו".

שכבת הגיל הסטודנטיאלית קרובה למיצוי

פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון, מאירה פן אחר של התופעה: "במידה מסוימת יש ירידה גם בקבוצת הגיל שמהווה את עיקר הסטודנטים המתחילים את לימודיהם". קבוצת הגיל שאליה מתייחסת המל"ג כ"גיל שבו מתחילים תואר ראשון" היא 20–24, כלומר בין מיד לאחר סיום השירות הצבאי לבין שנים ספורות לאחר מכן, שכללו טיול בהודו, בדרום אמריקה או במקומות אחרים בעולם. "ההערכות הן כי גם בשנים הבאות תישמר אותה ירידה בקבוצת הגיל, מה שכמובן ישפיע על שיעור הצמיחה במערכת האקדמית", מוסיפה כרמי.

גם במל"ג ציינו כי "בשנים האחרונות אנו עדים למיצוי שכבת הגיל הפונה ללימודי תואר ראשון", וזאת עקב התייצבות בשיעור הזכאות לבגרות והאטה בקצב הצמיחה של קבוצת הגיל הרלבנטית (מ־3.5% מהאוכלוסייה בשנות התשעים ל־1% בתחילת שנות האלפיים).

כרמי מסבירה את שיעור העלייה במספר הסטודנטים לעומת הצמיחה באוכלוסייה גם בסוגיות דמוגרפיות: "אין יחס ישיר בין העלייה במספר הסטודנטים לבין הילודה, ואחת המטרות היא להגדיל את שיעור המשתתפים באקדמיה באוכלוסייה בקרב ערבים וחרדים. בעשור האחרון החלו לפעול בנוגע לכך בקרב ערבים ובחמש השנים האחרונות בקרב החרדים, אך עדיין הנתונים נמוכים. אם לא נעשה שום דבר, המספר עוד יצטמצם, וכשהילדים שהיום בכיתה א' ילמדו באוניברסיטה - שיעור העלייה יהיה נמוך עוד יותר, בהתחשב בשיעור הגידול בילודה השונה בקרב האוכלוסיות השונות".

לאור הנתונים שמציגה המל"ג אי אפשר שלא לתהות אם קבוצת הגיל הנבחנת אינה צעירה מדי. ייתכן שגיל תחילת הלימודים הממוצע עלה בשנים האחרונות, גם מסיבות כלכליות וגם בעקבות שינוי דפוסי ההתנהגות בקרב צעירים, המתבטאים פעמים רבות ברצון לחוות ולמצות אחרי הצבא עוד ועוד חוויות בטרם יחלו ללמוד.

לגבי השערה זו אומרת כרמי כי "יכול להיות שיש שינוי התנהגות ויצטרכו להרחיב את קבוצת הגיל (20–24 - ע"מ) הרלבנטית, אולם אני לא סבורה שיהיה שינוי דרמטי".

מגמה בולטת נוספת בשנים האחרונות היא המשך הירידה במספר הנרשמים ללימודים באוניברסיטאות לעומת הנרשמים ללימודים במכללות.

הקמת המכללות האזוריות בשנות התשעים והמעבר של רבות מהן לעצמאות אקדמית בתחילת שנות האלפיים שינו את פני מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל בעיקר בכך שפתחו את שערי האקדמיה לסטודנטים חדשים רבים, חלק גדול מהם מהפריפריה, שהתקשו לגשת אליה לפני כן.

המכללות הציבו רף קבלה נמוך יותר מהאוניברסיטאות ודרישות נמוכות יותר במהלך שנות הלימודים לקראת התואר, לצד שכר לימוד אוניברסיטאי (למעט במכללות הפרטיות שאינן מתוקצבות על ידי המל"ג), וכך מושכות יותר ויותר סטודנטים בכל שנה.

תחזית הצמיחה לשנה הקרובה מדברת על עלייה של 1.9% במספר הנרשמים למכללות, שמורכב מעלייה של 3.1% במכללות המתוקצבות על ידי הות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) - כמו המכללה האקדמית תל אביב־יפו או המכללה האקדמית עמק יזרעאל - ומעלייה של 0.1% במכללות החוץ־תקציביות, כלומר הפרטיות, כמו המכללה למינהל והמרכז הבינתחומי.

במכללות האקדמיות לחינוך צפויה עלייה של 2.4%. באוניברסיטאות לעומת זאת צופה המל"ג דווקא ירידה של 1.5% במספר הנרשמים לתואר ראשון.

האוניברסיטאות רואות עצמן בעיקר כגופים מחקריים

בדיקה של נתוני כל אוניברסיטה בנפרד חושפת כי במקרה הגרוע מדובר בקיפאון בשינוי במספר הנרשמים, ובמקרה הטוב מדובר בעלייה של אחוזים בודדים. באוניברסיטאות אמנם מסתמכים בשלב זה על הערכות בלבד, אך ברור שנתוני קיפאון ועלייה, מזערית ככל שתהיה, לא יכולים להסתכם בירידה כללית במספר הסטודנטים.

גורמים במערכת ההשכלה הגבוהה מסבירים כי בשלב זה של שנת הלימודים האקדמית עדיין קיים רישום כפול בקרב סטודנטים רבים שטרם החליטו אם, מה והיכן הם רוצים ללמוד, כך שחלקם רשומים במספר אוניברסיטאות. הם כמובן יתחילו ללמוד רק באחת, ולכן בחודשים הקרובים יתייצבו הנתונים ונוכל לראות את הירידה הכללית.

בן ששון מסביר כי "לא בכל האוניברסיטאות יש מכסות לגידול. בזמנו לקחו לאוניברסיטאות את המכסות ונתנו אותן למכללות, מתוך מדיניות של המל"ג". נראה כי האוניברסיטאות, מצדן, קיבלו על עצמן את המהלך שקידמה המל"ג, שבבסיסו הכוונה להפוך את התארים הראשונים לנחלת המכללות ולמקד את האוניברסיטאות בתארים מתקדמים ובתארים ראשונים לסטודנטים השואפים להמשיך לתארים כאלה.

"אני הייתי רוצה לראות את האוניברסיטאות גדלות, בעיקר בתארים מתקדמים", אומר בן ששון. "אנחנו עוסקים יותר במחקר מאשר הוראה. אנחנו רוצים את הסטודנטים הכי טובים בכל שנה, שמתוכם יצמחו החוקרים. יש היום הרבה יותר מחקר, בעשרות מיליוני דולרים, ועבודה של תלמיד באוניברסיטה, גם בתואר הראשון, חשובה מאוד. לא רק בשמירה על המוסד, אלא גם במחקר כעוזר מחקר".

"המכללות הנגישו את ההשכלה הגבוהה בשיעורים חסרי תקדים", אומרת כרמי. ואכן, לפי נתוני המל"ג, בעשור האחרון גדל מספר הסטודנטים לתואר ראשון מ־55 אלף לכ־192 אלף.

עוד מתוך אותם נתונים, שיעור הסטודנטים בדרום מתוך כלל הסטודנטים לתואר ראשון עלה בשלוש השנים האחרונות מ־8.7% לרמה של 14.3% ואילו שיעור הסטודנטים בצפון טיפס מ־5.3% עד ל־9.9%. קפיצה משמעותית נרשמה גם במחוז מרכז, למעט תל אביב, מ־4.1% לפני שלוש שנים ל־17.4% כיום. כל זאת בעוד שבתל אביב, בירושלים ובחיפה עצמן נרשמו ירידות יחסיות.

"בעשור האחרון במיוחד", אומרת כרמי, "רואים התייחסות תכליתית ללימודים. הצעירים שואלים את עצמם 'עם מה אוכל ללכת למכולת'. יש התייחסות מאד תכליתית, 'איזה מקצוע ארכוש בסוף והאם זה משתלם'. כך שהעלייה במספר הסטודנטים במכללות לא נובע רק מהרחבת הנגישות אלא גם מהזינוק המשמעותי בביקוש ללימודי ניהול, עסקים ומשפטים. הבעיה היא שאם כולנו נתרכז ברכישת מקצוע, לא נתקדם לשום מקום".