לאן נעלם המגב האחורי שלי?

שי ודניאל היקרים,

דווקא הפרט החשוב ביותר נעלם מעיניכם: לא מספר הדלתות הוא שקובע, אלא הזווית של החלון האחורי. אבל בואו ניקח צעד אחורה.

מכוניות עם ארבע דלתות (וגם עם שתיים) משתייכות לרוב למשפחה שמהנדסי רכב מכנים "שלוש קופסאות". כשמביטים בהן מהצד קל לראות שהן מחולקות לשלושה חללים עיקריים: תא המנוע שלפני השמשה הקדמית, תא המטען שמעבר לשמשה האחורית והחלל שבין השמשות שנקרא תא הנהג או תא הנוסעים. במכוניות כאלה השמשה האחורית קבועה בדרך כלל באלכסון. אם תצמידו אליה את הפרצוף תראו את השמים.

מכוניות עם מספר דלתות אי־זוגי משתייכות לרוב למשפחת "שתי קופסאות", שבה תא המטען ותא הנוסעים חולקים את אותו חלל. במכוניות כאלה השמשה האחורית פחות או יותר ישרה. אם תצמידו אליה את הפרצוף תראו את חיוכו של הנהג שתקוע מאחוריכם בפקק.

לכאורה נדמה שדווקא לחלונות הנטויים מגיע מגב, כי הם פונים לשמים ומשם הגשם מגיע. אז נדמה. גשם הוא בעיה קטנה לעומת הטינופת שניתזת מהשלוליות בכביש, ודווקא ממנה השמשה הנטויה מוגנת יותר, כי מה שפונה לשמים לא פונה לכביש.

מגב אחורי. ברגע שהמכונית נוסעת הרוח נכנסת לפעולה צילום: שאטרסטוק

נדמה גם שלחלונות הניצבים יהיה קל יותר לוותר על המגב כי כח הכבידה מגלגל מהם את הטיפות מהר יותר מאשר מאחיהם המשופעים, אך גם זו טעות. כח הכבידה הוא גיבור גדול כשהמכונית עומדת, אבל אז למי אכפת שהחלון רטוב? ברגע שהמכונית נוסעת נכנס לפעולה כח הרבה יותר משמעותי, הרוח.

חוקי האווירודינמיקה קובעים שהרוח הזאת משתדלת לעקוב אחר קימורי המכונית: היא "מברישה" את השמשה הקדמית, ממשיכה על פני הגג, יורדת במדרון השמשה האחורית וגוררת את הטיפות במורדה (חדי עין יבחינו באותו זרם אוויר סוחב טיפות במעלה השמשה הקדמית, איפה שבלאו הכי יש מגב). אבל חלון ניצב הוא זווית מאתגרת מדי. במקום מדרון יש בסוף הגג צוק קטן, והאוויר לא מצליח לרדת בו כמו שצריך. הטיפות שצמודות לחלון האחורי נשארות מוגנות מהרוח.

האוויר לא פראייר, כמובן, ומאחורי השמשה נוצרות מערבולות ואזורים של תת־לחץ וכל מיני דברים מסובכים, ולפעמים אפשר לראות שם את הטיפות פוצחות בשלל מחולות משונים. אבל כל זה לא מסיר את המים והבוץ מהשמשה. למרבה המזל ליצרני הרכב יש דרך לפתור בדיוק את הבעיה הזאת: לדחוף לך מאחור עוד מגב.