למה אנחנו נמים גם ברעמי הנפיחוֹת?

אבוש היקר,

מה מפתיע אותך בסיפור המשעשע הזה? שנשים מפליצות? אני יודע שהרבה גברים מתקשים להאמין בכך, אך זו עובדה: מערכת העיכול הנשית עובדת ממש כמו מערכת העיכול הגברית, מה שאומר שנשים פולטות את אותם גזים - בהספק של כחצי ליטר ליום - מאותו חור.

גם זה שהיא תוקעת דווקא מתוך שינה לא אמור להפתיע אותך. בזמן השינה הגוף רגוע, השרירים הטבעתיים רפים, וגם הבושה - שגורמת לאנשים להתאפק בשלל נסיבות שונות - מרפה את אחיזתה. אם בזמן השינה פתאום לוחץ לנו, אנחנו משחררים בלי לחשוב פעמיים.

ההפתעה היחידה

שנותרה היא שזוגתך לא מתעוררת כשאחוריה רועמים. גם רעש, גם תחושה מאד ברורה באזור די אינטימי, והיא ממשיכה לנחור, הבהמה. אבל גם זה לא באמת צריך להפתיע. מהאמור לעיל ברור שגם הנחיר האחורי שלך פעיל מאד בזמן השינה, וגם אתה, כך אני משער, לא מתעורר מהפעילות שלו. יש יוצאים מן הכלל, כמובן, ויצא לי להתעורר מקול נפץ עז שלווה בניחוח מוכר, אבל בדרך כלל אנשים לא מתעוררים מהנפיחות של עצמם.

גם זה רק טבעי. לפעמים נדמה שבזמן שינה החושים שלנו מתעמעמים כדי שנוכל לנוח, ולכן אנחנו לא קולטים את העולם החיצון, אבל רעש חזק חודר דרך העמעום הזה ומעורר אותנו. זו שגיאה גסה. החושים שלנו נשארים חדים כתמיד. מה שמתעמעם זו התודעה.

איור: ערן מנדל

רוב המערכות בגופך, כולל אלה שבמוח, ממשיכות לתפקד נהדר בזמן שהתודעה שלך מנמנמת. אתה ממשיך להקשיב ולנתח את מה שקורה סביבך; אתה פשוט לא יודע את זה. המוח לא זקוק לתודעה כדי לפענח צלילים ותחושות ולהחליט אם להתעורר או לא.

כך, לפעמים, אנשים שמצליחים לישון בזמן הפגזות וסופות רעמים מתעוררים ברגע שאתה אומר את שמם. ולכן מי שתולה כביסה נוטה להתעורר מקול טפטוף. לכן גם אומרים שהורים מאבדים את יכולתם לישון: הורות פשוט מגבירה את כמות הצלילים שדורשים תשומת לב.

כשהמוח של זוגתך

שתחיה מפענח את תרועת הישבן שלה, הוא אפילו לא מופתע. הוא הרי זה שיזם את ההרעשה. הוא זה שקיבל נתונים מחוש המישוש של הקצה התחתון של מערכת העיכול, הוא זה שפענח אותם והחליט שמדובר בגז ולא במוצק, והוא זה ששלח בקשה מנומקת לשרירי פי הטבעת לתת לגז הזה דרור. אם מישהו יודע שאין סיבה להתעורר, זה הוא. ואם מישהו יודע שאין סיבה להישאר ער, זה אתה.