הדיון על שכר המינימום מציג מינימום חשיבה יצירתית

שר האוצר יאיר לפיד, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן וראש נשיאות ארגוני המעסיקים צביקה אורן צפויים להיפגש היום כדי לדון בצורה מסודרת על המתווה להעלאת שכר המינימום. הכותרת של לפיד לפגישה נשמעת טוב יותר: מתווה לאמנה חדשה לשוק העבודה.

כולם מסכימים, ובצדק, שאי אפשר לחיות בישראל מ־4,300 שקל בחודש למשרה מלאה. אבל כאן מתחילה הבעיה – כי שום אמנה חדשה לא תצא מהמפגשים האלו, אלא לכל היותר הסכמה להעלאת שכר המינימום בכמה פעימות, וגם היא תגיע אחרי שביתה קצרה, כדי שכל צד יוכל להגיד שלא התפשר ללא מאבק.

וזו בעיה, כי לא רק ששוק העבודה זקוק נואשות לרפורמה, שבין השאר תחלץ 231 אלף משפחות עובדות מעוני, אלא שהרפורמה הזו לא יכולה להמשיך ולהיעשות בכיפופי הידיים המקובלים.

אבי ניסנקורן ויאיר לפיד צילום: אוראל כהן

אין חבילה מאוזנת

לפיד הציב לניסנקורן תנאי להסכמה להעלאת שכר המינימום, בדמות שינוי מבנה השכר במגזר הציבורי, שבו 40% מעובדי המדינה מקבלים גם השלמת הכנסה וגם שכר ברוטו ממוצע של יותר מ־11,000 שקל בחודש. המעסיקים הציבו תנאי משלהם, בדמות מתן אפשרות לשינוי חישוב התשלום על שעות נוספות. אבל הדרישות האלו חזרו על עצמן בכל פעם שהיה מו"מ חשוב בין הצדדים ובכל פעם נפלו מחדש.

איש מבין כל האנשים החשובים האלה לא עוצר לחשוב איך אפשר להרכיב חבילה מספיק גדולה ומספיק מאוזנת כדי שבני זוג שעובדים משרה וחצי עם שני ילדים או משפחה חד־הורית יוכלו לחיות בכבוד.

כך למשל, המדינה מציעה להורים בעלי משכורות נמוכות מ־6,700 שקל מס הכנסה שלילי (שנקרא גם מענק עבודה), שלו זכאים גם מבוגרים מעל גיל 55 ללא ילדים. מדובר בסכום של כמה מאות שקלים שיכולים לקבל הזכאים, אבל לא כולם מודעים לו ויש גם שנרתעים מהבירוקרטיה הכרוכה בהגשת הבקשה למענק. בנק ישראל פירסם לפני שנתיים כי שיעור המימוש של המענק עומד על כ־50% מהזכאים, ומאז הוא עלה לכ־66% מהזכאים.

האם עדיף להעלות את שכר המינימום ב־1,000 שקל כפי שרוצה ניסנקורן או רק ב־700 שקל ולהעלות את מס ההכנסה השלילי? אורן הזכיר את האפשרות של העלאת החזר המס, אבל ספק אם הוא ייצא למלחמה על כך. ואולי עדיף בכלל לקצץ בתשלומי הורים לבתי הספר ולהרחיב את מפעל ההזנה? האם מהלך כזה טוב יותר לצמצום העוני והפערים? זו שאלה שאין לה מענה, כי אין מי שידחוף את מקבלי ההחלטות לשאול שאלה כל־כך מורכבת. גם בדיקת הרעיון היא בעייתית, משום שקו העוני מחושב ביחס להכנסות ולא ביחס להוצאות.

החינוך עשוי להשפיע יותר

אפשר לקבל לפחות תחושה מבדיקה שביצע המוסד לביטוח לאומי לפני 3 שנים. אז שאלו במחלקת המחקר של המוסד כמה יעלה למדינה כל אחד משורה של צעדים להורדת הפערים בהכנסות (המחושבים על פי מדד ג'יני) ב־1%.

הבדיקה מצאה שאחד הכלים היעילים ביותר מבחינת עלות תקציבית הוא מימון חינוך חינם בבתי הספר היסודיים לכלל הציבור, בעלות של 1.6 מיליארד שקל בשנה. הסכום הזה הוא בערך מחצית מהעלות למדינה של העלאת שכר המינימום ל־5,300 שקל, כפי שדורשת ההסתדרות.

על פי הלמ”ס, המשפחות העניות של החמישון התחתון והשני הוציאו בשנה שעברה 400–571 שקל בחודש על שירותי בריאות וההוצאה על שירותי חינוך היתה עד כ־600 שקל בחודש, בממוצע. כלומר, צמצום ההוצאות הללו בקרב המשפחות העניות יכול להיות אפקטיבי הרבה יותר מאשר ההחלטה להשקיע את כל הכסף בהעלאה של שכר המינימום וכך גם לא להסתכן בפיטורי עובדים בשל גידול העלויות על המעסיקים.

הקשישים והנכים ישלמו יותר

העלאת שכר המינימום תשפיע גם על כ־40 אלף מטפלים סיעודיים זרים חוקיים ותגרור העלאה של השכר שהם מקבלים. אלא שאיש לא מבטיח כרגע לקשישים ולנכים הסיעודיים שקצבאות השירותים המיוחדים מביטוח לאומי או קצבאות הסיעוד יגדלו בהתאם לעלייה בשכר המינימום. זה לא קרה בעבר ולא בהכרח יקרה בעתיד.