מה כל כך מצחיק במדע?

סדרת הקומיקס "xkcd" היא אחד משיאי הז'אנר של הומור החנונים. באתר xkcd.com מתפרסמים בתדירות גבוהה, כמעט מדי יום, איורים היתוליים בסגנון פרימיטיבי למדי, שזכו להפוך לקאלט בקרב קהילת מעריצים אדוקה. הקומיקס, פרי עטו של רנדל מונרו, עוסק במדע, מתמטיקה, לשון וטכנולוגיה, והוא רווי סרקזם ובדיחות אינטלקטואליות קשות לפענוח. חלק מן החן של הסדרה הוא התחכום שלה. הבדיחות כל כך מושחזות, שנדרש לעתים הסבר. אתר מיוחד, explainxkcd.com, כבר הוקם לצורך ההסברים האלה, ויש בו כבר יותר מ־1,450 קומיקס מפורשים.

הסדרה נולדה ב־2005, ומאז נהפכה לוויראלית בקרב מתכנתים, מהנדסים, חוקרים וסטודנטים. הם תולים אותם בבתים ובמשרדים, מצטטים אותה, מתרגמים אותה לשפות שונות בדבקות.

מתוך הקומיקס xkcd

מונרו עצמו היה מהנדס רובוטיקה ותוכנה, שעבד גם בנאס"א ופרש מעבודתו כמהנדס בעקבות הצלחת הקומיקס. בשנתיים האחרונות הוא הוסיף לאיורים המסורתיים סוגה חדשה, מדור צדדי שנקרא xkcd-what-if, שבו הוא מספק הסברים מדעיים קלילים ותשובות מבוססות לתהיות מדעיות הזויות. הרבה פחות איורים, ועדיין הרבה מאוד אבסורד.

כעת ראה אור ספרו החדש של מונרו, שמרכז עשרות מהטורים האלה: "מה אם: תשובות מדעיות רציניות לשאלות היפותטיות אבסורדיות". השאלות מתחרות זו בזו במוזרותן: מהי הבדידות הגדולה ביותר, כלומר המרחק הגדול ביותר מאנשים אחרים שחווה אדם אי פעם? (התשובה: שעות ההמתנה של אסטרונאוט בחללית שסבבה את הירח, בעת ששותפיו ביקרו על פני הירח. המרחק שלו מהאדם הקרוב ביותר היה אז יותר מ־3,500 ק"מ). מתי יהיו בקרב בעלי העמודים בפייסבוק יותר אנשים מתים מחיים? אם צניחה מהחלל לכדור הארץ גורמת להתחממות, מאיזה גובה צריך להשליך פרוסת סטייק כדי שתיצלה medium-well עד להגעתה לרצפה? אם לאנשים היו גלגלים וכנפיים, איך היינו מבדילים בינם למטוסים? מהם השיקולים הלוגיסטיים שיידרשו לאספקת צבא גורילות וקופים? האם אפשר לטוס או לרחף באוויר תוך ניצול ההדף של מקלעים היורים כלפי מטה? מה יקרה למי שישחה בבריכת צינון של פסולת רדיואקטיבית בכור גרעיני?

התשובות לכל אלה ועוד באתר ובספר. לא משנה כמה השאלה מופרכת, התשובה השיטתית והמדעית מרתקת (ונדמה כי חובבי הטור של בלדד השוחי, כאן בעמוד הסמוך, ימצאו בתשובות של מונרו עניין מיוחד).

קסמן של שאלות "מה אם" כנראה זוהר יותר בהקשרים מדעיים. בתחומי דעת אחרים, היסטוריה למשל, נהוג להתרחק מצורות חשיבה מעין אלה ואף לבטלן. כתיבתו המשעשעת של מונרו מזכירה לכולנו שדווקא דמיון, פרוע ככל שיהיה, יכול להאיר מציאות.