את מחיר הריכוזיות כולנו משלמים

הנטייה הברורה והמיידית של הישראלים היא לבחון את ההמלצות של כל ועדה ממשלתית שקשורה לתחום הבינוי לפי השפעתן על מחירי הדירות - בכמה הן יורידו את המחיר, בתוך כמה זמן, למי יש אינטרס לעצור את זה ועוד ועוד. מהבחינה הזאת לוועדת בלינקוב, שעסקה ברובד הרבה יותר עמוק בתחום מאשר המחיר למ"ר, אין בשורה עבורנו. ההשפעה הישירה של מרכיב חומרי החציבה על מחיר דירה בישראל היא כלל לא גדולה.

חצץ ואבן גיר אף אחד מאיתנו לא קונה במכולת, אבל החומרים האלה בונים את הכבישים והגשרים שכולנו משתמשים בהם. המדינה שופכת עליהם בכל שנה מיליארדי שקלים מכספי המסים שלנו, ו־45% מהכסף הזה הולכים לחומרי החציבה. לכן את מחיר הריכוזיות בשוק המחצבות אנחנו משלמים בגדול, גם אם אנחנו לא מרגישים את זה באופן ישיר בכיס שלנו.

מחצבת בנימינה (ארכיון) צילום: אלעד גרשגורן

ועדת בלינקוב לבחינת הריכוזיות בענף המחצבות, שדיוניה התנהלו בחודשים האחרונים מתחת לרדאר, ניפקה המלצות מהפכניות בקנה מידה מקומי כדי לפרק את הריכוזיות בענף הזה. המטרה היא להוריד את המחירים, שזינקו ב־30% בחמש השנים האחרונות. מבחינתה שהמדינה תיקח בחזרה את מה שנתנה, אם זה יפתור את הבעיה. וכדי לדאוג שזה באמת יקרה היא גם מציעה שהמדינה תנהל מו"מ עם הגופים הריכוזיים כשהיא מצוידת בשני אקדחים - האחד, חקיקה בתוך חצי שנה, והשני והדרמטי יותר, פיקוח על המחירים.

אפשר לבקר את הדרך הכוחנית שבה בוחרת הוועדה להמליץ לטפל בבעיה, אבל ייאמר לזכותה שבניגוד לוועדות ממשלתיות אחרות שקמו כאן בשנים האחרונות, היא החליטה לנסות לפתור בעיות בגרזן ולא בסכין מפלסטיק. אם זה טוב או רע - נדע רק בעוד כמה שנים. וגם זה אם ההמלצות לא ירוככו או ייקברו באיזו מגרה.