ניתוח כלכליסט
כך ייראה היום שאחרי פיצול מאגר לווייתן
המדינה לא מסתפקת בפיצול השותפות בלווייתן. לשם הבטחת התחרותיות במשק הגז הטבעי נבחנים צעדים משלימים כמו פיקוח מחירים, רכישה מרוכזת של הגז בידי המדינה ובתסריט קיצוני גם הלאמה. "כלכליסט" מנתח את היתרונות והחסרונות של כל חלופה
המהלך של הממונה על הגבלים עסקיים לפיצול השותפות במאגר הגז לווייתן הוא דרמטי, אך אינו מספיק לבדו כדי להבטיח תחרותיות במשק הגז הטבעי. זאת משום שגם לאחר פירוק שותפות לווייתן, בכל מתווה אפשרי, מספר השחקנים בשוק עדיין יהיה קטן. וכדי להבטיח למשק הישראלי מחירים נמוכים המדינה בוחנת כמה צעדים משלימים, בהם פיקוח על המחירים, רכישה מרוכזת של הגז בידי המדינה ובתסריט קיצוני אפילו הלאמת המאגרים. "כלכליסט" מנתח את היתרונות והחסרונות של כל חלופה.
בימים האחרונים חזרה ועלתה השאלה מדוע המדינה לא מפקחת על תעריפי הגז. לכאורה, מדובר במקרה קלאסי בו הפיקוח הוא כמעט מחוייב המציאות שכן ספקי הגז הנוכחיים (מאגר תמר) כבר הוכרזו כמונופול, ואין שום אופק ליצירת מתחרה אחר, בוודאי לא ב־5–10 השנים הקרובות.
ראשיתו של הסיפור ביוני 2012, כשמליאת רשות החשמל התכנסה לאשר את חוזה הענק, שהסדיר את תנאי מכירת הגז משותפות תמר לחברת החשמל בהיקף רכישה של כ־23 מיליארד דולר, עם אפשרות הגדלה עד ל־77 מיליארד דולר. את החוזה אישרו שלושה מתוך חמשת חברי מליאה: יו"ר רשות החשמל אורית פרקש, נציג האוצר (כיום סגן הממונה על התקציבים) אודי אדירי, ונציג ציבור.
מי שהתנגד היה דווקא משרד האנרגיה שטען שעלות החוזה מופרזת ומפילה על הציבור עלויות עודפות של מיליארדי שקלים. למרות האזהרות החוזה אושר, לא לפני שרשות החשמל התהדרה שהיא כיווצה את שאר החוזים במשק שנחתמו מול בעלי תחנות הכוח השונות והכניסה בהם שינויים רבים.
וראו איזה פלא, שנתיים וחצי אחר אישור התכנית רשות החשמל גילתה שייתכן כי היא טעתה בעקבות המסקנות שעלו ממחקר שהזמינה מיו"ר רשות החשמל האיטלקי על כשלי השוק המקומיים. בשבוע שעבר פרסמה רשות החשמל נתונים חדשים, המראים כי לכאורה קיים כשל בשוק המקומי: מחירי החוזים גבוהים מדי, והציבור עלול לשלם על כך 20 מיליארד שקל מיותרים.
במסמך המליצה הרשות לא להטיל פיקוח על מחירי הגז, אלא לקבוע טווח מחירים (מקסימום ומינימום), שממנו ייגזר המחיר למשק המקומי, בהתבסס על השוואה לשווקי יצוא הגז בעולם. למסמך צורפו עיקרי הדו"ח שמהם הצטיירה תמונה שלפיה מחירי הגז בישראל הם כמעט הכי גבוהים בעולם, שניים רק לניו זילנד. אלא שבחינת הטבלה המלאה בדו"ח עצמו מגלה שהיא נחתכה באופן גס בדרך לפרסום במסמך של הרשות - בדו"ח המלא ישראל דווקא במקום מאוד נמוך במחיר הגז שלה - כ־5.5 דולר ליחידת אנרגיה. זאת לעומת 16 דולר ביפן; כ־10 דולר בגרמניה והולנד; כ־13 דולר באיטליה; ו־4–8 דולר בארה"ב, שבה משטר המיסוי נמוך בכמחצית מזה שבישראל.
בשבוע אחד התעוררו שלושה רגולטורים שונים
מדוע התעוררו הרגולטורים דווקא השבוע בעניין מונופול הגז? הממונה על הגבלים עסקיים דיוויד גילה תכנן להביא עד אמצע ינואר את הפשרה שגיבש מול בעלי דלק יצחק תשובה, שלפיה הוא לא יכריז על השותפות בלווייתן כמונופול בתחום אספקת הגז, אף שהם מחזיקים גם במאגר תמר, אם הן ימכרו את שני מאגרי הגז הבינוניים שבידיהן - תנין וכריש.
אבל אז הגיעה המתקפה הרגולטורית שגילה לא יכל להתעלם ממנה – המשנה ליועמ"ש אבי ליכט הוציא חוות דעת שמדובר בנושא גדול ברמה משקית, וקיים חשש שהחלטות שיתקבלו היום על ידי יזם פרטי כזה או אחר יפגעו במדינה בעתיד. אחריו הגיעה פרקש עם המחקר האיטלקי, ואז גילה החל לההרהר באפשרות לסגת מהפשרה שהציע.
היו אלו אותם ליכט וגילה שבאמצע 2012 חתמו על החלטה של ועדה בין־משרדית (ועדת צמח) שהמליצה לייצא מישראל יותר גז ממה שמותר לתשובה לייצא היום, כלומר כ־53% מנפח המאגרים. רק שנה לאחר מכן הגיעו רה"מ בנימין נתניהו ושר האנרגיה סילבן שלום והגדילו את כמות הגז שתישאר בידי ישראל ל־60% והקטינו את טווח הייצוא.
יו"ר רשות החשמל אורית פרקש־הכהן. חזרה בה לאחר שנתיים צילום: עופר חן
המדינה עלולה דווקא להפסיד מפיקוח מחירים
עבור משק החשמל ההמלצה של רשות החשמל היא בשורה מעודדת. כ־70% ממחיר החשמל נגזר מעלויות הדלקים, כך שלפיקוח (החלקי) אמורה להיות השפעה ישירה על יוקר המחיה - החל בחשבון החשמל וכלה בשורה של שירותים (התפלת מים, למשל) הנעזרים בחשמל.
עם זאת, לפיקוח מחירים יש לא מעט חסרונות. ראשית, עם החלת הפיקוח כל בעלי תחנות הכוח הפרטיות (בבעלות שרי אריסון, עידן עופר, צדיק בינו, דודי ויסמן ואפילו יצחק תשובה עצמו) יזכו למתנה מהמדינה בשווי עשרות מיליארדי שקלים. זאת משום שכולם חתמו זה מכבר על חוזי אספקת גז, וקיצוץ של מחיר הגז בחצי, כמו שממליצה הרשות, יחתוך בחדות את הוצאות האנרגיה שלהם.
ברשות מודעים לבעיה ומבהירים כי בעקבות קיצוץ תעריפי החשמל (אם יקרה) היא תורה לחתוך גם את תעריפי המכירה של היזמים, כדי שלא ירוויחו פעמיים. אבל עד שזה יקרה, צפויה שורה של עתירות לבג"צ מכל בעל תחנת כוח שייפכע פיננסית, כך שהסיכוי להשלמת המהלך אינו גבוה.
גם הרשות הפלסטינית תרוויח מהטלת פיקוח על מחירי הגז. בהחלטת הממשלה על היצוא נקבע שמכירת גז לפלסטינים לא תיחשב כיצוא מגבולות ישראל, כך שהם עשויים לקבל אנרגיה זולה ובמקביל להמשיך שלא לשלם את החוב לחברת החשמל, שכבר התנפח כבר ל־1.8 מיליארד שקל.
אולם המפסיד הגדול מפיקוח על מחירי הגז הוא הציבור הישראלי. לאחר ועדת ששינסקי הראשונה, שהעלתה במרץ 2011 את שיעור המס לרף של 62%, הציבור הישראלי נהפך לשותף של תשובה - על כל דולר גז שהוא מוכר, 62 סנט ממנו מגיעים למדינה. נובל אנרג'י, השותפה הבכירה וקבלנית הקידוח, כבר הודיעה שאם ישראל תתערב לה שנית במחירי הגז, היא תשקול את השקעתה בישראל, ואתמול, לאחר הפגישה עם גילה, אמרו בסביבת נובל שהם יגררו את המדינה לכל בית דין אפשרי כדי להלחם בגזירה, גם במחיר של תקיעת הפיתוח של לווייתן בעוד חמש שנים.
במקרה כזה הציבור הישראלי יפסיד שלוש פעמים. הפעם הראשונה מאי פיתוח מאגר לוויתן, מה שיצמצם את אספקת הגז לחברת החשמל בלי גז כבר בתחילת העשור ובדרך יגרע מיליארדי שקלים בשנה של מס שהיה אמור להגיע אליו ממכירת הגז לארץ ולחו"ל. על הדרך תוקפא הרפורמה בחברת החשמל כי בהעדר פיתוח מאגרים, כלומר בהעדר דלק להניע לתחנות כוח, אף יזם לא יבנה פה תחנות חדשות ונתח השוק של חברת החשמל במשק הגז ישאר קבוע. שלישית, חברות שכבר פועלות פה דוגמת אדיסון האטלקית פשוט יברחו. במקרה של אדיסון מדובר באזהרה רשמית שנמסרה לפני כחצי שנה למשרד האוצר עם מסר שאומר שאם יהיה פיקוח הם יפרדו מישראל לשלום.
המשנה ליועמ"ש אבי ליכט. חתם בעצמו על מכסת יצוא גבוהה
הלאמה עלולה לסבך את המדינה עם ארה"ב
פרט לפיקוח מחירים, המדינה שוקלת בחודשים האחרונים רעיון חלופי שאמור להבטיח מחירים תחרותיים, ולפיו היא תרכוש את הגז במרוכז בעצמה (single buyer) מידי שותפות לווייתן. בצורה כזו היא תנצל את כוחה כלקוח ענק ותרכוש עבור התעשייה גז במחיר זול.
יש כמה יתרונות למהלך: ראשית איום הפיקוח מוסר רשמית, אך בפועל המדינה מייצרת רף מכירה רשמי; שנית התעשיה תוכל ליהנות ממחיר נמוך מאד; ושלישית היזמים לא יוכלו לתרץ שאין בידם חוזים כדי לפתח את מאגרים ולממן אותם, משום שהמדינה מעניקה להם "שיק מזומן" ומראש. החסרון העיקרי במהלך הוא שאין כיום גוף שיכול לרכוש את הגז עבור המדינה. כלומר נדרש להקים גוף ממשלתי לצורך העניין - דבר שנגרר פעמים רבות לסחבת בירוקרטית ויעילות נמוכה.
פתרון נוסף הוא הלאמה. המדינה יכולה לקחת את לווייתן מידיהם של נובל אנרג'י ותשובה, לפצות אותם על השווי שלו (כ־10 מיליארד דולר) ולפתח את המאגר לבד (עוד כ־7 מיליארד דולר) בלו"ז ובמחיר שהיא תקבע.
באוצר נחרדים מרעיון כזה, משום שאין למדינה די כסף או ידע מקצועי כדי לפתח את המאגר. כמו כן היסטוריית ההלאמות של המדינה אינה מעודדת - כך למשל, ב־2009 הולאמה סלילת כביש 531 בשנת 2012 מידי שפיר הנדסה, והעלות זינקה מ־2.4 מיליארד שקל ל־3.7 מיליארד שקל, כשמועד פתיחת הכביש נדחה ב־4 שנים. במקביל, בסוף 2010 הלאימו את פרויקט הרכבת הקלה בתל אביב, והעלות זינקה מ־10.8 מיליארד שקל ל־17.3 מיליארד שקל, ומועד ההשקה זז מ־2017 ל־2021.
נוסף על כל זאת יש להביא בחשבון כי הלאמה של פרויקט מידי חברה אמריקאית עלולה גם ליצור בעיה דיפלומטית מול ארצות הברית.
