הז'רגון של וינשטיין: כוונה טובה, ניסוח רע

דוברות משרד המשפטים נאלצה להוציא שתי הבהרות בהולות בעקבות פרסום מכתבו של היועמ"ש יהודה וינשטיין לראש הממשלה, מ"מ שר האוצר. "בניגוד לפרסומים שגויים, נבקש לשוב ולהבהיר", נפתחו ההבהרות. במשרד המשפטים חשו מתוסכלים - היועץ מכשיר את שכר המינימום ובכל זאת תוקפים אותו על סיכול המהלך ההומני.

התקלה נולדה מחיבור של ניסוח מסורבל ועמום של עמדת היועץ, בשפה משפטית ללא תרגום, והצורך המהיר של התקשורת להפיץ את הבשורה.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין צילום: אלכס קולומויסקי

למסמך היועץ שלושה עקרונות שראוי היה לפשטם: שניים מותרים ואחד אסור. אין מניעה להעלאת שכר המינימום ל־5,000 שקל וניתן להמשיך במו"מ כדי להשלים את היקף הפעימות ופרישתן. והאסור - אין לקבע את השכר כ-52% מהשכר הממוצע במשק (אגב, השכר הממוצע כעת הוא 9,631 שקל כך ש־5,000 שקל הם ממילא כ־52%) המדינה מתנגדת לעיגון של ה-52% כיוון שבכך שכר המינימום יוצמד אוטומטית לשכר הממוצע וימריא עמו בכל עת שזה יעלה. את העיגון הזה דרש בנט להחיל בצו ההרחבה שהציע ולכך המדינה, ועתה היועץ, סירבו.

התרחיש כעת הוא שהמדינה תגיע לסיכום עם ההסתדרות על העלאה ל־5,000 שקל בשלוש פעימות. לשכת התיאום תתיישר עם הסכם כזה והפאזל יושלם כשההסכם יוחל על הפרטים הבלתי מאוגדים בצו הרחבה חדש ללא דרישת ה־52% שוויינשטיין פסל במכתבו.