חקר ביצועים: השבוע של הצהרות הון, שלמה כהן ובנימין נתניהו

שטנצלר מתבלבל בין שלנו לשלו

בשנה שעברה העזה מדינת ישראל לנסות לדרוש מקק"ל יותר שקיפות. שר האוצר אפילו חשב שחלק מרווחי קק"ל, שחולשת על מאות אלפי דונמים של הציבור, יכולים לעבור לקופת האוצר. התגובה היתה רבת עוצמה. גדודי פוליטיקאים עמוסי אינטרסים קלוקלים חיסלו כל ניסיון לגעת בארגון, שפעם גאל אדמות והיום גואל קרובים של פאינה קירשנבאום מאבטלה. מאז הממשלה פורקה, היוזמות נקברו, אבל קק"ל עדיין כועסת. השבוע איימה "להתנתק" ולבטל את אמנת שיווק הקרקעות עם המינהל. אולי השלב הבא יהיה הוראה של היו"ר אפי שטנצלר להקיף בגדר את שטחי קק"ל ולדרוש דרכון בכניסה. אחרי הכל, צבא של מלחכי פנכה כבר יש לו.

אמיר זיו

אפי שטנצלר צילום: מוטי קמחי, YNET

פלוג מה עם המחיר הנסתר

קופות הגמל סיימו את 2014 עם תשואה ממוצעת של 5.5%, לעומת 8.9% בשנה הקודמת ו־9.7% ב־2012. הירידה בתשואות עתידה להימשך גם השנה, לפי מנהלי ההשקעות. חשוב לשים לב לשני תהליכים שמלווים את המגמה הזאת. האחד הוא שהתשואה יורדת במקביל לעלייה בסיכון במכשירים פיננסיים. כלומר החוסכים מסתכנים יותר ומרוויחים פחות, ואלה בשורות מטרידות. התהליך השני הוא סביבת הריבית האפסית שמקשה על השגת תשואות. שחיקתן היא למעשה תשלום נסתר שמשלם כל אחד מאיתנו על מדיניות בנק ישראל. צריך לזכור את זה, וצריך להזכיר את זה לנגידה קרנית פלוג שוב ושוב, כדי שבצאתנו לפנסיה, בעוד כמה עשורים, לא נשלם מחיר כבד מדי על המדיניות הנוכחית.

אתי אפללו

הצהרות הון זה לא קטע סמלי

כשברק אובמה נבחר שוב לנשיא ארצות הברית היו לו קופת גמל של חצי מיליון דולר, 15 אלף דולר בעו"ש ומשכנתא של בין חצי מיליון למיליון דולר. הצהרת ההון המפורטת שלו מופיעה באתר הבית הלבן, והיא נראית הגיונית למדי. מה שאי אפשר להגיד על ההצהרות המקומיות האחרונות, שלפיהן אביגדור ליברמן הוא כמעט עני מרוד וליצחק הרצוג יש מינוס קטן, אבל גם 2.6 מיליון שקל בפיקדונות (מי מחזיק 2.6 מיליון שקל בפיקדונות?!). שקיפות לא יכולה להיות רק צעד הצהרתי, בכאילו. אין לה ערך אם האמינות שלה מוטלת בספק. לכן הצהרות הון ראויות הן כאלה שמציגות את מסמכי המקור שנמסרים גם למבקר המדינה, כאלה שמוסרות את הפרטים המלאים כאילו הציבור הוא בית משפט. כי הציבור הוא אכן בית המשפט של נבחריו; הם צריכים לזכור את זה, והוא צריך לדרוש לדעת עם איזה הון הם נכנסים לבית הנבחרים ועם איזה הון הם יוצאים ממנו.

שאול אמסטרדמסקי

אביגדור ליברמן צילום: עמית שעל

בכירים נמנעים מסמארטפונים

סוכנות בלומברג דיווחה השבוע כי אריאנה הפינגטון ובכירים בטוויטר וטאמבלר מצמצמים את השימוש בסמארטפונים - דווקא האנשים שתרמו במידה רבה להצמדתנו למכשירים מקפידים עכשיו להתרחק מהם, לפחות לכמה שעות ביום. הפיכחון הזה מאפיין רבים בעולם המפותח: לפי סקר שפרסמה השבוע מיקרוסופט, אזרחי המדינות המערביות נוטים להיות ביקורתיים בנוגע להשפעות הטכנולוגיה על החופש האישי, האמון בתקשורת, שיפור הכלכלה וכמובן הפרטיות. אבל במדינות המתפתחות עדיין מייחסים לחיבור הזמין לרשת ולמכשירים הניידים בעיקר השפעות חיוביות. ככה זה: כשאתה אמריקאי בצמרת הטכנולוגית קל לך מאוד להניח את המכשירים בצד כל עוד אתה יודע שיש עוד מיליארדים שמתלהבים מהם - ושימשיכו לפרנס אותך במשך שנים עד שהם יגלו את מה שאתה כבר הבנת.

דור צח

שיא ספורטיבי בפוטבול

ביום ראשון התנהל בסיאטל אחד ממשחקי הפוטבול הגדולים בכל הזמנים, כזה שכל מי שצפה בו יזכור לדורות. גרין ביי פאקרס הובילה על סיאטל סיהוקס כמעט לכל אורכו, שתי דקות לסיום התוצאה היתה 7-19, אבל המשחק נגמר במהפך דרמטי של הסיהוקס שניצחו 22-28. טוויטר כמעט קרס מציוצים של צופים בנוסח "30 שנה אני רואה פוטבול ולא ראיתי דבר כזה", וגם מי שלא מת על פוטובול לא יכול היה שלא להתרגש מהרגע הספורטיבי הנדיר והמסעיר הזה. אבל בישראל גם אתרי ועיתוני הספורט לא טרחו לחגוג את הניצחון הזה, משיאי העונה הספורטיבית. למה? כי ערן זהבי נסע לחו"ל. כי טוטו תמוז עשוי היה לחתום באוסטריה וינה. כי מכבי תל אביב בכדורסל ניצחה את הפועל ירושלים באחד מ־11 המפגשים שלהן השנה. כי מכבי חיפה הפסידה, שוב. כי היו המון דברים הרבה יותר חשובים לסקר. ובעיקר כי רוב תקשורת הספורט בישראל כבר מזמן לא עוסקת בספורט ולא יודעת לזהות סיפור ספורטיבי ענק.

אוריאל דסקל

סיאטל סיהוקס צילום: איי פי

דאבוס מציאות סטרילית

פסגת דאבוס נפתחה השבוע, עם התמהיל הרגיל: 2,500 ראשי מדינות, מנכ"לים ואנשי עסקים מרחבי העולם, כרטיס כניסה ב־20 אלף דולר, לילה במלון ב־600 דולר בממוצע, צפיפות חריגה במנחתים האזוריים בגלל ריבוי מטוסים פרטיים, מעט נשים (רק 17% מהמשתתפים), גיל ממוצע שעומד על 50 (זקן המשתתפים הוא כמובן שמעון פרס), ואלפי אנשי ביטחון שיגנו על כולם מהמציאות, זו שכוללת טרוריסטים וגם זו שכוללת מפגינים. גם נושאי השיחה עברו סטריליזציה בדרך לפסגה, וכולם ידונו שם בזהירות ובנימוס בנושאים החמים של הרגע: צניחת מחירי הנפט, התפרצות האבולה, הקלה כמותית באירופה. רק נושא אחד לא השתנה מהשנה שעברה, האי־שוויון שוב על סדר היום. על זה אפשר לדבר כל שנה.

תמר טוניק

המאבק המשרדי נחשף

כאשר שלמה כהן היה יו"ר לשכת עורכי הדין, התדמית שלו התהדרה בדאגה לזכויות אדם ולשוויון. בין השאר הוא יזם את אחד ממפעלותיה הראויים ביותר של הלשכה, פרויקט הסיוע המשפטי לנזקקים. אלא שבברנז'ה רחשו שמועות על אווירה קשה במשרדו, וכעת חשפה ענת רואה ב"כלכליסט" גם את הפרטים המטרידים של הסכסוכים ואווירת הטרור במשרד. ניעור התדמית של כהן הוא עניין אחד. ניעור חשוב לא פחות צריך להיעשות בלשכת עורכי הדין: בין סיוע לנזקקים למשוב לשופטים, היא קודם כל איגוד מקצועי של עורכי הדין שצריך לדאוג לתנאי העסקה ראויים בענף, גם, ובעיקר, אצל הפרקליטים הבכירים ביותר.

משה גורלי

עו"ד שלמה כהן צילום: מיכאל קרמר

תוכנית כלכלית מפתיעה

ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז השבוע על תגובה ציונית הולמת לגל ה"אנטי־ציונות", כהגדרתו, ששוטף את מערב אירופה: להקטין את התלות של ישראל בסחר באירופה (אז מה אם מערב אירופה היא השותפה המרכזית שלנו, היא אנטי־ציונית!) ולהתחיל לייצא למזרח. התוכנית הזאת מזכירה את החלום הישראלי של שנות התשעים: למכור לכל סיני מצית בשקל, וככה להרוויח מיליארד שקל. מילא שאז לא הבנו שהסינים הם שימכרו מציתים לכולנו, אבל זה קצת מוזר לא להבין את זה עכשיו, במיוחד כשאתה מר כלכלה. מתברר שהרבה יותר קל לשקוע בחלומות גדולה עם קשר רופף למציאות הכלכלית מלראות את הפתרון המתבקש: לשקם את היחסים עם השווקים שבהם כבר התבססנו.

אורי פסובסקי