בעקבות פרשנות מרחיבה של ביהמ"ש: התיקון להגנת חייבים יחול רטרואקטיבית

"ביתו של אדם הוא מבצרו, ביתו של אדם הוא כבודו, הוא זהותו ואישיותו. ניטול את ביתו של אדם - ניטול ממנו את ביטחונו, כבודו, זהותו ואישיותו", כך כתב השופט עודד מאור מבית משפט השלום בתל אביב, שמנסה בכל כוחו ליישם את ההגדים הנאצלים הללו ולשלבם במערכת הדינים המפותלת המבקשת להגן על חייבים שלא עמדו בהחזר המשכנתא והגיעו למצב שבו הבנק הנושה מבקש למכור את דירתם ולהשליכם לרחוב.

מדובר בערעור של אליהו אמיתי נגד מזרחי טפחות ונגד כונסת הנכסים עו"ד תמי מייזליק על החלטת רשם ההוצאה לפועל לדחות את בקשת אמיתי לסעדים של "מכר עצמי ודיור חלוף".

במאי 2012 נפתח נגד בני הזוג אמיתי תיק הוצאה לפועל לאחר שלא עמדו בהחזרי המשכנתא. בספטמבר 2014 אישר בית המשפט העליון למכור את הדירה במסגרת פשיטת רגל. במאבקו בפינוי הגיש אליהו לרשם ההוצאה לפועל בקשות עיכוב בטענות למכר עצמי ולדיור חלופי, ואלה נדחו.

מכר עצמי פירושו זכות החייב למכור בעצמו את הדירה כדי שיוכל להשיג מחיר טוב יותר מזה שישיג כונס הנכסים, בעיקר בשל חיסכון בעלויות הכינוס: פרסום בעיתון, דמי תיווך ושאר הוצאות. אלא שהשופט מאור נאלץ לדחות את הערעור בעניין זה, כיוון שהחייב לא עמד בתנאים שהחוק מציב.

לעומת זאת, לעניין הדיור החלופי מצא השופט דרך לסייע. "כל חייב נושא בתרמילו את הזכות לדיור חלוף. זו זכות שנועדה לשמור על כבודו, וזו זכות שהחברה הקנתה לו כדי לשמור עליה כחברה נאורה", כתב מאור וסלל בכך דרך מהרטוריקה לפרקטיקה. השופט תיאר את התמודדות בתי המשפט עם התופעה שבמסגרתה מוסדות פיננסיים כללו בהסדרי ההלוואה, כדבר שבשגרה, סעיפים המתנים את הגנת הדיור החלופי באופן שעלול להותיר את החייבים ללא קורת גג. לעניין זה תוקן חוק ההוצאה לפועל שביטל את האפשרות להתנות באופן גורף את זכותו של החייב לדיור חלופי. אלא שהחוק תוקן ב־2009, כך שלכאורה אינו חל על הסכמי משכנתא מלפני כן. כאן נשען השופט על הלכת פלקסר שקבע העליון בשנת 2011 בהרכב שבראשותו ישבה השופטת אסתר חיות.

השופטת חיות. לשמור על כבוד החייב צילום: גיא אסיאג

לפי השופט מאור, "חשיבות התיקון אינה רק בהענקת דיור חלוף בנוגע למשכנתאות שנכרתו לאחר 16.5.09, אלא באשר לכלל המשכנתאות. לאלה שהתיקון לא חל עליהן יש לבחון אם ויתר החייב באופן מפורש ומודע על הגנתו וזכותו לדיור חלוף". השופט ניסה במיטב כוחותיו להגן גם על נוטלי המשכנתאות שלפני התיקון. "אמור מעתה: כל חייב נושא בתרמילו את הזכות לדיור חלוף, בין שכרת הסכם משכנתא לפני תיקון 29 ובין שאחריו. החייב אינו חייב להעלות טענה זו מיוזמתו".

התוצאה היא שבהסכמים המוקדמים למועד הקובע על הבנק להוכיח שהבהיר לחייב בשפה ברורה וחד־משמעית שהדין מעניק לו זכות לדיור חלופי ולמרות זאת ויתר עליה. הבנק לא יוכל להיבנות מסעיפי ויתור סתמיים וכלליים. השופט מאור החזיר את הבקשה לרשם כדי שישמע שוב את הצדדים ויקבע אם הבנק עמד בחובתו להטמיע בחייב במפורש את משמעות הוויתור על הדיור החלופי. במקביל קרא השופט לרשם לזכור בעת החלטתו ש"חברה מתוקנת לא אמורה להשלים עם חסרי קורת גג".