הליסינג הישראלי נאלץ לפזול לחו"ל

ענף הליסינג, שפרץ לחיינו בשנות ה־90 עם התנופה בהיי־טק הישראלי, נחשב לאחד הענפים הגמישים ביותר בשוק הרכב המקומי, לאחר ששרד שינויי רגולציה רבים.

עם זאת, כיום הוא ניצב בפני לא מעט אתגרים שמאימים על רווחיותו: העלייה המשמעותית בשער הדולר צמצמה באופן ניכר את גובה ההנחות שיבואני רכב מסוימים מסוגלים להעניק לחברות הליסינג; התחרות הפרועה בענף וריבוי מכרזים שחקו את מחיריהן של עסקאות הליסינג; וחדירתן של מכוניות קטנות וזולות לישראל הביאו לירידה ניכרת בביקוש למכוניות בנות שנתיים־שלוש שחברות הליסינג מציעות על רקע כל אלה החלו כמה חברות ליסינג לנסות לייצא מכוניות לחו"ל, אך עד כה ללא הצלחה.

בשלהי העשור הקודם חלו שני אירועים מכוננים, שצמצמו את פעילות הליסינג: שינוי שיטת חישוב שווי השימוש של מחזיקי הרכב הצמוד וכניסת מתווה המס הירוק לתוקף – מהלך שעודד את רכישתן של מכוניות קטנות, ואפשר לישראלים לראשונה להיחשף לרכבים בעלות של כ־70 אלף שקל. לפי נתוני רשות המסים, ב־2006 כ־60% מן המכוניות החדשות שנרכשו בישראל יועדו לחברות ליסינג. ב־2014 ‑ פחות מ־40% יועדו אליהן.

חברות הליסינג מצאו בשלוש השנים האחרונות דרכים להתמודד עם הצמצום בנפח עסקיהן: היו כאלה שהגדילו את פעילותן בתחום השכרת הרכב באמצעות התקשרות עם ספקים בינלאומיים. היו חברות ליסינג שנכנסו לתחום חדש: מכירת מכוניות "יד ראשונה אפס קילומטר". שלישית, חברות ליסינג כדוגמת אלבר החלו לייבא בעצמן רכבים מארה"ב.

רכבי ליסינג צילום: עמית שעל