אחרי הלהג : אי אפשר לעקר מדו"ח המבקר את העיקר
ביומיים האחרונים הציפו נציגיו של ראש הממשלה את אמצעי התקשורת בשורה של מסרים בתגובה לדו"ח מבקר המדינה. אך למרות אינספור המילים שנשפכות בנושא, השאלות החשובות שעולות מהדו"ח עדיין ממתינות למענה
- הוצאות מופרזות של בתי רה"מ: חשש לפלילים בפרשות הבקבוקים, רהיטי הגן והעסקת החשמלאי
- במערכת הפוליטית מגיבים לדו"ח המבקר: "ברחוב בלפור בירושלים יושב אדם מנותק"
- מעון מוסיף המון: ציבורי, פרטי או גם וגם - הכל הולך בבית נתניהו
בלשכת ראש הממשלה אימצו לקראת דו"ח המבקר את דוקטרינת ההלם והמורא. כמו מעצמה צבאית שדורסת מדינת עולם שלישי על ידי הפעלת כוח מופרז ובכך מעקרת כל ניסיון התנגדות, כך גיסות הלשכה מפעילים כבר 36 שעות כוח אדיר של נוכחות תקשורתית, מתקפת מילים הרבה מעבר לצרכים האמיתיים, כדי להרוס כל רצון לרדת לחקר האמת.
מעון ראש הממשלה בירושלים. הוצאות ניקיון של 75 אלף שקל בחודש צילום: גיא אסיאג
דוד שמרון, יוסי כהן, יעקב בורובסקי, שולמית אשבול, מירי רגב, גלעד ארדן, ישראל כץ, יובל שטייניץ, ציפי חוטובלי, חברי ילדות, ידידים לשעבר, רעים לנשק, דוברים ללא תמורה, יחצנים ללא קבלה וניר חפץ. כולם כולם ממהרים לכל ערוץ שידור אפשרי כדי לספק תשובות רהוטות, מיידיות וארוכות ככל האפשר לטענות שמנסה הדו"ח להעלות. הם עושים את זה כל כך טוב, עד שהטענות כלל אינן עולות, וממילא אינן מקבלות תשובה.
תכליתו של המענה הקולי האגרסיבי אינה מענה, אלא עינוי. דף מסרים אחד שבוקע מפיות רבים, אינספור מילים על גבולות לא ברורים בין ציבורי לפרטי, צרכים רשמיים וכבוד לאומי, עד שיוצא לך החשק לשאול, בטח ובטח לברר את העובדות.
על כורחך אתה מוצא את עצמך משתכשך באותה בריכה עם הטיפוסים שהוזכרו לעיל, שלתוכה הוזמנו או קפצו על דעת עצמם גיבורי תרבות כמושיק גלאמין ורוני מאנה. אתה ממהר לצאת ממנה ולנגב מעצמך את תחושת הקטנוניות, נס כל עוד נפשך בך ואינך חפץ עוד לגעת אפילו עם מקל בדו"ח. המשימה של הלשכה הושלמה.
ובכל זאת, אחרי הלהג האדיר, הדברור עד כלות הנשימה, מסכי המילים וטשטושי הביטוי, חשוב לקחת אוויר. לעצור, לקרוא שוב את הדו"ח, ולהתעקש לקבל הסברים. לדרוש תשובות לטענות חמורות של המבקר, שגם אחרי כל מתקפת המילים הזו פשוט לא נענו.
שרה ובנימין נתניהו. הרבה תגובות, מעט תשובות צילום: עמית שאבי 1.מה הקומבינה מאחורי החשמלאי שאין בלתו?
מי אחראי להתעקשות המוזרה על החשמלאי המסוים? האומנם, כהכחשתו, הוא אינו חבר מרכז? ואם כך, מה הקשר שלו לזוג נתניהו? האם החשמלאי אכן ביצע עבודות בבית בקיסריה בשבתות וביום כיפור? אילו? ומדוע הן לא נרשמו?
ובלשון המבקר:
"למרות הנחיית ועדת השלושה שלא להתקשר עם חשמלאי א', נעשתה התקשרות שאפשרה את העסקתו לביצוע עבודות חשמל במעון הפרטי. זאת, תוך מצג מטעה שלפיו ההתקשרות הרשמית הייתה עם קבלן אחר...
"...מאחר שחשמלאי א' קיבל הוראות ישירות מרעיית ראש הממשלה וממזכירותיה בלא שדווח על כך לגורמים הרלוונטיים במשרד רה"מ, לא ניתן היה לבדוק את נחיצותן ואת דחיפות העבודות, ולוודא שאכן מדובר בעבודות דחופות שאי־אפשר לבצען ביום חול על ידי עובדי המשרד וכך לחסוך את ההוצאות האמורות...
...בכמה מקרים לא בוצעה התאמה בסיסית בין חיובי הקבלן ובין הצעת המחיר הזוכה, ושולם לו סכום גבוה מזה שהציע בהצעת המחיר שהגיש".
2. למי היה נוח לא לקבוע תקרת תקציב?
מדוע גם אחרי ביקורת בעבר על חריגות תקציב לא נקבע סף הגיוני להוצאות כלכלה או אירוח? מדוע לא נקבע גבול ברור בין ההוצאות על המעון הרשמי להוצאות על המעון הפרטי שאינו בירושלים? את מי שרת טשטוש הגבולות?
ובלשון המבקר:
"מתן אפשרות להוצאה בלתי מוגבלת אינו עולה בקנה אחד עם מינהל תקין. הסדר כזה אף פוגם בעקרונות של יעילות וחיסכון ועלול להוביל לבזבוז כספי ציבור.
"...ראוי כי משרד רה"מ יביא הצעה למנגנון לקביעת תקרה להוצאות הכלכלה במעון הרשמי ולהוצאות הכרוכות בשימוש במעון הפרטי...
"...ניתן לקבוע שהוצאות הכלכלה של ראש הממשלה, משפחתו ואורחיו במעון הרשמי לא עלו בקנה אחד עם עקרונות היסוד של מידתיות, סבירות, חיסכון ויעילות".
שר המודיעין יובל שטייניץ. מתקפת מילים אגרסיבית עם דף מסרים קבוע צילום: מאור סויסה 3. כמה נקיים אפשר להיות?
למה שימשו הוצאות ניקיון מטורפות של 75 אלף שקל בממוצע בחודש — כמעט מיליון שקל בשנה — בשני בתי ראש הממשלה? לשם מה דרוש לשלם 8,166 שקל בחודש על ניקיון הבית בקיסריה, שכמעט לא גרים בו? ובכלל, עם תקציב אחזקה וניקיון כה גבוה, למה המעון הרשמי נראה במצב מחפיר בסרטון של שרה?
ובלשון המבקר:
"הוצאות אלה מופרזות במידה ניכרת ואינן עומדות ביחס הולם למשך השהייה במעון הפרטי. הירידה בהיקף הוצאות הניקיון במעון הפרטי בשנת 2013 לסך 48 אלף שקל, דהיינו כ־4,000 שקל בממוצע לחודש, ממחישה גם היא את היקף הוצאות הניקיון החריג במעון הפרטי בשנים 2010 עד 2012".
עורך הדין יוסי כהן צילום: אוראל כהן 4. האם מס בצורת לא חל על מי בריכה בקיסריה?
איך קרה שאושר לראש הממשלה לא לשלם מס בצורת על צריכת מים עודפת בבריכה בקיסריה? למה חזר בו נתניהו עצמו מנכונותו לשלם את היטל הבצורת בעצמו?
ובלשון המבקר:
"ראוי היה שראש הממשלה יישא לבדו במימון היטל הבצורת, שהוטל עליו משום שצריכת המים במעונו חרגה מהכמות הקבועה בחוק. מימון היטל זה מכספי אוצר המדינה אינו עולה בקנה אחד לא עם אמות מידה ציבוריות ולא עם החשיבות של מתן דוגמה אישית.
...יתר על כן, נוכח מעמדו של ראש הממשלה היה עליו להימנע מלהבהיר את עמדתו באופן שעשוי היה להיתפס כמתן הנחיה לקבלת החלטה מסוימת — לאשר את תשלום היטל מס הבצורת עבור המעון הפרטי".
5. ממתי אפשר לקזז חוב בתקציב אחד עם עודף בתקציב אחר?
מי הגה את הקומבינה שאיפשרה לראש הממשלה לחרוג מתקציב הארוחות בלשכה בכ־6,000 שקל, אך במקום פשוט לשלם אותם לקזז את הסכום מתקציב לא מנוצל של קניות בקיסריה?
ובלשון המבקר:
"יש פסול בביטול חוב שנוצר בשל חריגה מתקרת ההוצאות שנקבעה עבור ארוחות ראש הממשלה במקום עבודתו, לאחר שהוא טען כי החוב מתקזז מול קניית מצרכים אישיים — למרות שאלה לא אמורים להיות ממומנים מאוצר המדינה".
6. למה הוצאות פרטיות מומנו על ידי העובדים?
מי שלח את עובדי המשרד לשלם מכיסם על רכישות קטנות (כדורים נגד צינון?) בבית ראש הממשלה? מדוע נמנע ראש הממשלה מלהחזיר לעובדיו את מלוא הכסף, במקרים שבהם לא אושר ההחזר מהקופה הקטנה?
ובלשון המבקר:
"עולה שעובדים במשרד רה"מ שילמו מכיסם הפרטי עבור הוצאות אישיות של ראש הממשלה. המשמעות של אי־תשלום החזר מהקופה הקטנה בגין הקבלות האלו היא כי עובדי המשרד סופגים את עלות ההוצאות הפרטיות של ראש הממשלה או של בני ביתו... מדובר במינהל לא תקין".
