ארגוני החרם על ישראל שינו לוקיישן: ועדות אתיקה במקום הפגנות

"זה שאתה לא מתעניין בפוליטיקה, לא אומר שהפוליטיקה לא מתעניינת בך", אמר פעם המצביא והרטוריקן האתונאי פריקלס. אמירה זו שבאה לעולם לפני 2,500 שנה תקפה יותר מתמיד עבור מספר הולך וגדל של חברות מסחריות ותאגידים כלכליים בני ימינו.

אחד המוסדות שהלכו והתעצמו לאחרונה בעולם שוק ההון הוא "אחריות חברתית־תאגידית" (CSR). חוקי המשחק החדשים מאלצים את החברות ליטול על עצמן התחייבויות חברתיות־פוליטיות לפנים משורת הדין, ועם הזמן הלכו וצמחו סוכנויות המעניקות לגופים עסקיים דירוג חברתי בהתאם לפועלם בסוגיות חברתיות כגון אתיקה מקצועית, הגנה על הסביבה וזכויות עובדים. בדומה לדירוג אשראי, הדירוג החברתי משפיע על דעת הקהל ובהתאם לכך עשוי לקבוע באיזה היקף החברה תקבל מימון מהציבור, אם יהיה לה קל לגייס עובדים למשרות בכירות, ובאיזה היקף תימכר תוצרתה.

סוגיית האחריות התאגידית עלתה לראשונה בשנות ה־70 בנוגע לפעילותם של תאגידים בינלאומיים במדינות מתפתחות. “אחד הנושאים המוכרים הוא נושא יהלומי הדמים. מדובר ביהלומים שהופקו באפריקה על ידי פועלים שעבדו בתנאי עבדות ונמכרו בהמשך לארה”ב ולאירופה”, אומר ל”כלכליסט” מומו מהדב, מנכ”ל ארגון מעלה לאחריות תאגידית של עסקים בישראל. “זו היתה פעילות עסקית שלא עמדה בסטנדרטים של החוק הבינלאומי או של נורמות מסוימות במדינות המערב”. בהמשך נמתחה ביקורת על חוסר הגינות של התאגידים כלפי ציבור לקוחותיהם, על תנאי עבודה ירודים וזיהום סביבתי.

בלחצם של ארגונים חברתיים ב־20 השנה האחרונות, “ברוב התאגידים הבינלאומיים אפשר למצוא מחלקות של אחריות תאגידית שבוחנות את התנהלות החברה ומבצעות הדרכות למחלקות השונות בתחום”, מסביר מהדב. חברות שרצו להימנע מביקורת עצמית העבירו את הנושא לסוכנויות לאחריות תאגידית. אלה בוחנות את התנהלותה של החברה ומפרסמות דוח שנתי, שבו החברה מדורגת על פי התנהלותה בתחומים חברתיים, אתיים וסביבתיים.

מחקר שערכה ב־2013 חברת המיתוג לתאגידים, רפיוטיישן אינסטיטוט, מצא שהרצון של אדם לעבוד בחברה מסוימת, לקנות את מוצריה ולהשקיע בה, מתבסס ב־60% על התדמית שיש לו על החברה ורק ב־40% על התדמית שיש לו על מוצריה.

בנוסף לסוכנויות הדירוג, ישנם גופים שמפרסמים דירוג של הדירוגים, כמו המגזין “פורבס”, שמדי שנה מפרסם רשימה של החברות המובילות בתחום האחריות התאגידית.

צילומים: עטא עוויסאת, תעשייה אווירית, אלכס קולומויסקי, דני סלומון

הקריטריון הישראלי

ארגוני ה־BDS (חרם, סנקציות ומשיכת השקעות) מרבים לעשות שימוש בסוכנויות הללו ככלי לניגוח פוליטי. "הנשקים החדשים בארסנל של ארגוני החרם הם הכלים התאגידיים", אומר ל"כלכליסט" פרופ' ג'ראלד שטיינברג, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן ונשיא מכון המחקר NGO monitor, העוסק בארגונים לא ממשלתיים המעורבים בסכסוך הערבי־ישראלי. מחקר שערך לאחרונה המכון מצא כי בלחצם של ארגוני החרם נקבע לאחרונה קריטריון נוסף לאחריות תאגידית, והוא הקשר עם ישראל. "הסוכנויות בודקות אם החברה פועלת בישראל או עושה עסקים עם חברות ישראליות וזה מוריד את הדירוג שלהן", מסביר שטיינברג. "החשש הגדול הוא מפני סטנדרטיזציה של הקריטריון הישראלי בסוכנויות לאחריות תאגידית", אומר שטיינברג. ה”קריטריון הישראלי” נזיל למדי. לעתים די בכך שחברה מסוימת פועלת בישראל כדי לגרום להורדת הדירוג החברתי שלה, ולעתים הקריטריון הוא פעילות מעבר לקו הירוק. העסקת פועלים פלסטינים עשויה אף היא לשמש עילה להורדת הדירוג, גם אם מדובר בפועלים שעובדים בתוך גבולות הקו הירוק, עם כיבוד זכויות העובדים שלהם. אספקת מוצרים לגופי ביטחון ישראליים יכולה אף היא לפגוע בדירוג.

בנובמבר 2014 סוכנות האחריות התאגידית הצרפתית Novethic המליצה לגופי השקעה למשוך את כספם מ־חברת HP, המספקת שירותי מחשוב למעברי צה”ל ביהודה ושומרון. הרקע למהלך זה הוא לחץ מצד ארגוני חרם כמו AFPS (Association France Palestine Solidarité).

בשנים 2012־2010 ועדת האתיקה של קרנות הפנסיה השבדיות, הסוכנות שמייעצת לרוב קופות הפנסיה הממשלתיות ולכ־400 חברות במשק, הורתה לקופות הפנסיה לא להשקיע בחברות ויאוליה ואלסטום הצרפתיות בשל מעורבותן בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים. ב־2009 הורתה ועדת האתיקה של קרנות הפנסיה הנורבגיות למשוך את ההשקעות, בהיקף 4.7 מיליון דולר, מאלביט מערכות, המספקת שירותי מעקב לגדר ההפרדה, שקיומה מפר לכאורה את החוק הבינלאומי.

מומו מהדב. הכלים התאגידיים הם הנשק החדש צילום: אורן שלו

השפעה מבפנים

דרך נוספת להשפיע על מדיניות של תאגידים היא לרכוש מניות ולקבל דריסת רגל באסיפת בעלי המניות של החברה. קבוצות אינטרס למשל עשויות לקדם את מטרותיהן הכלכליות על ידי השתתפות בקבלת החלטות באסיפה השנתית של בעלי המניות. לאחרונה החלו ארגונים חברתיים וסביבתיים להשתמש בכלי זה כדי ללחוץ על הנהלות לשנות את מדיניותן. באמצעי זה עושים שימוש גם ארגוני החרם למיניהם. “זה יותר אפקטיבי מכל קמפיין”, אמר בנובמבר 2014 לעיתון המקוון הדרום־אפריקאי EWN מוחמד דסאיי, מבכירי ארגון ה־BDS של דרא”פ. ארגונו רכש בשנה שעברה מניות של רשת הקמעונאות הדרום־אפריקאית וולוורת' כדי לקבל זכות דיבור והצבעה באסיפת בעלי המניות, ובכך לאלץ את דירקטוריון החברה להפסיק לייבא מוצרים מישראל. באסיפת בעלי המניות בנובמבר 2014 הנושא אכן עלה להצבעה על ידי בעלי המניות, אך בסופו של דבר מהלך החרם לא צלח.

ארגוני חרם כגון “קמפיין הסולידריות הפלסטיני” רכשו מניות של חברת הקמעונות הבריטית סיינסברי, במטרה להכתיב לה להפסיק לרכוש סחורה ישראלית, ואכן באסיפת בעלי המניות של החברה ביולי אשתקד הם שהכתיבו את נושאי הדיון. ב־2013 רכש הארגון הדרום־אפריקאי וארגונים נוספים מניות של חברת האבטחה הבינ"ל G4S, במטרה להניא אותה מאספקת שירותי ביטחון לבתי סוהר בישראל.

ב־2011 קנו פעילי הארגון מניות של בנק דקסיה הבלגי, וזכו להשפעה ניכרת באסיפת בעלי המניות השנתית. באפריל 2011 החליט דקסיה להפטר מאחזקותיו בדקסיה ישראל, שסיפק אשראי ליישובים ביהודה ושומרון.