דיויד גילה: התעשייה תוכל לרכוש גז במשותף ממאגר תמר
ההערכות במשק הן שחוזה גז עבור כלל התעשייה יכול להגיע לעד 40-30 מיליארד מ"ק עד לשנת 2025 בהיקף כספי שיכול להניב לבעלי תמר הכנסה ממוצעת של כ-800 מיליון שקל בשנה, ממנו המדינה תגזור 60% מס
הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה, העניק הבוקר (ד') פטור מהסדר כובל להתאחדות התעשיינים, כך שהיא תוכל לנהל משא ומתן משותף (בשם כל מפעלי התעשייה) לרכישה משותפת של גז טבעי ממאגר הגז תמר.
אזור תעשייה (ארכיון)
לדברי גילה, ניהול מו"מ בשם כל מפעלי התעשייה יאפשר להתאחדות לנצל יתרון לגודל, כך שהמחיר הסופי יהיה נמוך יחסית לרכישת גז פרטנית על ידי כל מפעל בנפרד. "ניתן לקוות כי החיסכון בעלויות ההתקשרות והטבת התנאים המסחריים שיקבלו התעשיינים יגולגלו לפחות בחלקם לידי הצרכנים ובכך ייטיבו אף עם הציבור הרחב", אומר גילה.
מבדיקת "כלכליסט" עולה שהבקשה של התאחדות התעשיינים לנהל מו"מ בשם כל המפעלים על רכישת גז הוגשה לפני כשנתיים, כאשר בתווך המדינה שקלה להיכנס בנעלי התעשיינים ולנהל את המו"מ דרך חברה ממשלתית קיימת, ולהכריז על רכישה מרוכזת (SINGLE BUYER) תוך ניצול כושר המיקוח הרגולטורי להשגת מחיר נמוך ככל האפשר עבור התעשייה.
למרות הכוונות הטובות, אתמול הודיע גילה שהוא דוחה את הטיפול בדואופול הגז (נובל אנרג'י - דלק) עד לאחרי הבחירות, מהלך שאפשר להודיע הבוקר שהתעשיינים יוכלו להתקדם עצמאית במו"מ מול שותפות תמר.
אזור תעשייה (ארכיון) לדברי גילה, ניהול המו"מ לרכישת גז יעשה תחת מספר תנאים, וזאת מתוך חשש מ"יצירת "שולחן משותף" בין תעשיינים מתחרים במסגרתו עלול לזלוג מידע רגיש מבחינה תחרותית".
במסגרת התנאים, ייאסר על בעלי תפקיד בהתאחדות, שבמקביל גם בעלים או מחזיקים במפעל תעשייתי בעצמם, לקחת חלק במו"מ המשותף מול ספק הגז. תנאי נוסף, שנועד לדברי גילה למנוע יתרון בלתי הוגן לחברי ההתאחדות על פני מתחרים שלהם שאינם חברי ההתאחדות, הוא שגם תעשיינים שאינם חברי ההתאחדות יוכלו להצטרף להתאחדות ולהסדר בכל זמן נתון. עוד נקבע שכל הסדר אליו תגיע ההתאחדות מול מאגר תמר יובא גם הוא לאישור הממונה.
ביקוש נמוך, הרבה חסמים
משרדי הממשלה השונים ניסו כבר לפני כשלוש שנים למצוא נוסחה לניבוי הביקוש מצרפי במגזר התעשייה לגז טבעי. מיש עסקה בכך הייתה ועדת צמח, שב-2012 גיבשה מודלים שונים לביקוש לגז עד לשנת 2040, כאשר הטווח נע בין הטמעה מלאה בתעשייה (כלומר המרת כל סל הדלקים הנוכחי - סולר ומזוט - לגז טבעי) לבין המרה מזערית.
לפי ועדת צמח "בשנת 2011 צריכת הגז הטבעי בענפי התעשייה נאמדה בכ-0.8 מיליארד מ"ק, כאשר "מפעלים עתירי הון מוקמים בישראל לעתים רחוקות ולכן אומדן הביקושים הוא ברמת ודאות גבוהה יחסית. האומדן מתבסס על סקרי פוטנציאל ביקוש שבוצעו על-ידי רשות הגז הטבעי , אשר מניחים שיעור גידול מהיר בביקוש לגז טבעי בתעשייה (6% עד שנת 2025) ולאחר מכן גידול בקצב אטי יותר של 1.2% לשנה עד לשנת 2040), נאמר בדו"ח הסופי של הוועדה.
לפיכך, ההערכות במשק הן שחוזה גז עבור כלל התעשייה יכול במקרה הקיצון להגיע לביקוש 40-30 מיליארד מ"ק עד לשנת 2025. במונחי משק הגז מדובר בחוזה בינוני, ובהיקף כספי שעשוי להניב לבעלי תמר הכנסה ממוצעת של כ-800 מיליון שקל בשנה, ממנו המדינה תגזור 60% מס.
הבעיה היא שבין שלב המו"מ לשלב המימוש של החוזה ניצבים שני חסמים עיקריים. הראשון הוא שתשתית ההולכה הארצית למפעלים נמצאת בחיתוליה, ודי להזכיר בעניין זה את תלאותיו של מפעל פניציה בצפון והדרך שעבר עד שחובר למערכת הולכת הגז. לפיכך, עד שרוב מפעלי התעשיה יחוברו למערכת ההולכה לא ברור כמה מהם ירצו להתחייב מראש על רכישת גז. החסם השני הוא כלכלי - רוב מפעלי התעשיה חותמים על חוזה לאספקת סולר או מזוט לתקופה קצרה יחסית של 3-1 שנים. רכישת גז תאלץ אותם להתחייב לחוזה ארוך טווח של 10-7 שנים, משימה שלא ברור האם כל מפעלי התעשייה יכולים לעמוד בה.
