אגף התקציבים עושה צחוק מהציבור

הנוהל החדש שהנהיגו ראש אגף התקציבים אמיר לוי והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט לא יסתום את פרצות השחיתות בתקציב המדינה. במקום להטיל איסורים גורפים ככל האפשר על חלוקת תקציבים לפי מפתחות פוליטיים, הפקידים החליטו להכשיר את השרץ ולפרסמו ברבים, אולי מתוך תפיסה שהפוליטיקאים יתביישו לגנוב סוסים אם זה יהיה חייב להתרחש לאור היום.

המצב הנוכחי, שבו לרשות פוליטיקאים בתפקידי מפתח יש תחנות מובנות שבהן הם יכולים לשים ידם על תקציבי עתק (בעת הרכבת ממשלה, אישור תקציב בממשלה, אישור תקציב בכנסת, וגם במהלך השנה כשעל סדר יומה של הכנסת נמצאת חקיקה שחשובה לאוצר), אמנם משרת בעיקר את הפוליטיקאים, אבל גם את פקידי אגף התקציבים. חלקם מוכנים אפילו להודות בזה בחצי פה. ולכן, כל עוד גם לפקידים עצמם יש אינטרס לערבב תקציבים עם פוליטיקה, לא פלא שהגישה היא להכיל במקום להפסיק.

במקום לאסור על קיומן של התחנות האלו, או לפחות להגביל אותן מאוד, אגף התקציבים ומשרד המשפטים מחליטים לחבק אותן. השינוי היחידי מהמצב היום הוא שההחלטות התקציביות־פוליטיות שיתקבלו בצמתים האלה יהיו מעתה שקופות.

שקיפות - פתרון חלקי

אנחנו בעד שקיפות, אבל לבדה היא לא תמיד הפתרון. גם בזמן חקיקת חוק שכר הבכירים, ההיגיון שהנחה את משרד המשפטים הוא להפוך את תהליך אישור שכר הבכירים לשקוף, במחשבה שהדירקטוריונים יתביישו לאשר שכר מיליונים למנהלים הבכירים בצהרי היום. בפועל, זה מזיז להם את קצה הזרת. אותו הדבר צפוי לקרות גם ביחס לפוליטיקאים.

ומלבד זה, לא בטוח שההגדרה של פקידי אגף התקציבים לשקיפות היא ההגדרה הנדיבה ביותר שיש: הם מנפנפים בהחלטות הממשלה מאוקטובר 2014 על תקציב המדינה בתור מופת לשקיפות. "תראו, לראשונה הכללנו בתקציב המדינה עמוד שלם שמפרט כספים קואליציוניים", הם אומרים. רק שצריך להיות גאון בשביל להבין שאלה כספים קואליציוניים ובשביל להבין איך הם בדיוק מתחלקים. זו לא שקיפות, זו שקיפות בקריצה, לצאת ידי חובה.

לכאורה, הנוהל החדש מחליש את שליטת הפוליטיקאים בכסף אחרי שמוחלט על עצם קיומו. בפועל, מנכ"לי המשרדים יחלשו על הכסף. המנגנון הזה מבטיח שהכספים ימשיכו לעבור באותם צינורות חשאיים לאותן מטרות עלומות. שום דבר לא ישתנה זולת קצת יותר בירוקרטיה, שתחזק את כוחם של פקידי אגף התקציבים במערכת.

השיטה תמשיך להתקיים

בסופו של דבר, הנוהל החדש מבטיח שהשיטה הנוכחית תמשיך להתקיים. היה אפשר לנהוג אחרת ולנצל את חשיפת פרשת הכספים הקואליציוניים בשביל להחליט שהחגיגה נגמרה, ושאין יותר בזאר טורקי בוועדת הכספים. יש סיכוי שזה היה אפילו מגדיל את יציבות הממשלות, כי אולי, אם לא היתה אפשרות לסחוט כספים בעת אישור תקציב, גם לא היתה סיבה של ממש להפיל את הממשלה. אולי.