בכירי המשק בעד טרכטנברג באוצר

שר האוצר הוא תפקיד מלא עשייה, אבל זה גם תפקיד כפוי טובה מאין כמוהו. שר האוצר לא אחראי באופן ישיר על מחירי הדירות, בשביל זה יש את שר הבינוי, ובכל זאת הוא נתפס כאחראי על מצוקת הדיור. הוא לא אחראי ישירות על המחירים בסופר, בשביל זה יש את שר הכלכלה, אבל הוא כן נתפס כאחראי על יוקר המחיה. הוא וראש הממשלה.

אחד הרגעים שאליו מתנקז הדיסוננס הזה מדי שנה הוא אישור תקציב המדינה. הרי עוד לא נולד התקציב שיקבל במלואו את ברכת הציבור, המומחים, וכן, גם את ברכתנו העיתונאים. אם לא יהיו בו גזירות נגיד שהממשלה ממשכנת את העתיד על חשבון פזרנות בהווה, ומשאירה לבאים אחריה גירעון מכביד. אם יהיו בו גזירות, נזעק את זעקתן של האוכלוסיות הנפגעות. כך או כך, שר האוצר לא ייצא מזה טוב.

שר האוצר אחראי על הקצאת המשאבים וסדרי עדיפויות כמעט כמו ראש הממשלה. אבל הוא זה שניצב בדרך כלל בחזית אל מול מחיאות הכפיים, או מה שקורה ברוב המקרים - מול האש הצולבת של הביקורת הציבורית. ולמרות הכל, יש לא מעט פוליטיקאים שעדיין לוטשים עיניים לתפקיד, עדיין מבקשים מהציבור לתת בו את אמונם.

איסוף תשובות: אופיר דור, אורן פרוינד, אורנה יפת, גולן חזני, גיל קליאן, ליאור גוטמן, מאיר אורבך, נורית קדוש, ניר צליק, רחלי בינדמן, רעות שפיגלמן ותומר ורון

 

מהמרים על הסוס החדש

בימים האחרונים פנינו למנכ"לים ויו"רים ב־150 החברות הגדולות בבורסה וביקשנו לשמוע מי לדעתם הוא האיש המתאים ביותר לתפקיד שר האוצר בממשלה הבאה. לא תחמנו את הרשימה לשמות ספציפיים, רצינו לדעת את מי המנהלים הבכירים במשק היו רוצים לראות בתפקיד, כמנהלים וכאזרחים.

רוב מנהלי החברות סירבו תחילה להתייחס לשאלה, גם תחת מעטה כבד של אנונימיות שהובטח להם. "למה לנו להסתבך?" היתה התשובה הרווחת - תשובה שאפשר להבין. סיבוב נוסף של פניות הניב בכל זאת את התוצאות שלפניכם. 58 ממנהלי החברות הציבוריות הגדולות במשק נקבו בשם המתאים ביותר לדעתם לתפקיד שר האוצר.

טרכטנברג הוא איש פרגמטי שבדרך כלל נרתע מעימותים. כמעט טפלון. הוא לא האיש שיוביל רפורמות שמנוגדות לחלוטין ל"חוקי הכלכלה" צילום: אוראל כהן

כמו שאנו מחפשים תמיד כוכב חדש בפוליטיקה, גם בתחום הצר של ניהול הכלכלה מתברר שאנשי העסקים בוחרים להמר על הסוס החדש. הפעם מדובר בפרופ' מנואל טרכטנברג ובמשה כחלון. בבחירה בין השניים, ככל שזה נוגע למגזר העסקי, יש העדפה בולטת, מוחצת, לטובת טרכטנברג שמוביל בכלל את הדירוג הכללי.

טרכטנברג הוא איש פרגמטי שבדרך כלל נרתע מעימותים. כמעט טפלון. אפשר להעריך שבחירתו משקפת את ההערכה אליו כפרופסור לכלכלה שכבר פלירטט בשנים האחרונות גם עם הזירה הפוליטית. הוא לא האיש שיוביל רפורמות שמנוגדות לחלוטין ל"חוקי הכלכלה" היבשים, דוגמת 0% מע"מ של לפיד. מצד שני, הוא גם לא האיש שמאיים לעשות לסקטורים "בעייתיים", דוגמת הבנקים, את מה שכחלון עשה בענף הסלולר.

לפיד, לעומתו, אולי איכזב חלקים מהציבור כשר האוצר אבל מספר הקולות שקיבל ואשר הביא אותו למקום השני מלמד שיש לא מעט גורמים שמוכנים לתת לו עוד צ'אנס כדי שיוכל, כפי שהוא מבטיח, לסיים את העבודה שהתחיל — למרות שהוא לא הכריז עד כה במפורש שהוא בכלל רוצה לחזור למשרד האוצר.

לפיד הוא בחירה מורכבת ומעניינת בהקשר הזה. מצד אחד, הוא הוביל שורה של ועדות וחוקים שהיו מנוגדים לאינטרסים של המגזר העסקי או חלקים ממנו, דוגמת ועדת ששינסקי 2 או הגבלת שכר המנהלים במגזר הפיננסי. מצד שני, הוא שמר על דלת פתוחה יחסית ואוזן קשובה לבעיות המגזר העסקי, במיוחד בפני התעשיינים, ובהקשר הזה מילא עבורם את הפונקציה שמילא באופן מסורתי שר התעשייה ואשר ממנה כמעט והתנער לחלוטין נפתלי בנט כשר הכלכלה. לפיד עשה את זה תוך סירוב מתמיד להיפגש באופן אישי עם "טייקונים" ומנהלים בכירים במשק, ובכל זאת, רבים מהם היו רוצים לראות אותו במשרד האוצר שוב.

לנתניהו נשאר רק את עצמו

ולסיום נתניהו. ראש הממשלה נוהג לומר בשיחות סגורות שאם הוא ירכיב את הממשלה הבאה, הוא לא ימסור את תיק האוצר למפלגה אחרת. הוא, וזו כבר פרשנות, למד את הלקח מתקופת לפיד ולא היה רוצה לראות באוצר שר דעתני מדי, ודאי לא כזה שיצליח לבצע רפורמה משמעותית בתחום כלכלי כלשהו ויזכה באהדת הציבור. הרי זו בדיוק הסיבה שהוא הרחיק מהליכוד את כחלון.

על הרקע הזה, מעניין לראות שאף אחד ממי שרואה בעצמו שר אוצר פוטנציאלי מתוך הליכוד לא נתפס על ידי מנהלי המגזר העסקי כמועמד רציני או רצוי. לא יובל שטייניץ, לא ישראל כץ ובכלל לא גלעד ארדן. רק נתניהו בעצמו. והוא, ככל שזה נראה כרגע, יאלץ לתת את התפקיד, אם ירכיב את הממשלה, לכחלון.