כשרוני מאנה פונה "ברוח טובה"
הבורר בעז אוקון דחה טענות ל"הטרדות בעלות אופי סחטני" כנימוק לביטול הסכם, וקבע שהתנהגות כזו תהיה עילה לביטול רק אם נפל בה פגם מוסרי מהותי. פסק הבוררות הטיל על הנתבעת, קבוצת סופרין, לשלם למתווכים רוני מאנה ואלון ליברמן 7 מיליון שקל בתוספת הוצאות המשפט שלהם
08:1824.03.15
האם טענה של צד כלשהו לחוזה על "מסכת הצקות, איומים והטרדות" יכולה להצדיק את ביטולו של החוזה החוקי? זו השאלה שעמדה במרכז תיק בוררות שהתנהל בפני השופט בדימוס בעז אוקון. קלמן סופרין ובנו ליאון, בעלי השליטה בקבוצת הנדל"ן סופרין, חתמו ב־2011 עם היזמים רוני מאנה ואלון ליברמן על הסכם לייזום פרויקטים. "ההסכם ביקש ליצור שיתוף פעולה עסקי", כתב הבורר אוקון, "לוז העסקה תומצת על ידי ליאון בהתחייבות 'שהם (אלון ורוני) מביאים פרויקטים', בעוד קבוצת סופרין ואנשיה צריכים להוציא את הפרויקט לפועל בדרך של הקמת קבוצת רכישה או קבוצת רוכשים".
קראו עוד בכלכליסט:
- תביעתו של רוני מאנה נגד תנובה ואייפקס תתברר בבית המשפט
- תנובה ואייפקס על תביעת רוני מאנה: "מחוצפת וסחטנית"
- רוני מאנה תובע 11 מיליון שקל מתנובה ומאייפקס עבור מכירת השוק הסיטונאי
מאנה וליברמן מילאו את חלקם באספקת שורה של מיזמים, ובהם 28 קוטג'ים בצהלה, מגדל החרש ברחוב החרש 16 בתל אביב, פרויקט המכתש בגבעתיים ופרויקט פיאט בבניין הנחושת Cu ברמת החייל. אלא שהשידוך לא צלח. "הסכם הייזום לא החזיק מעמד רב, והדבר אינו מפתיע", כתב אוקון. "לדברי ליאון וקלמן סופרין, הם נקשרו בהסכם כמי שכפאם שד".
בעקבות חילוקי דעות וטענות שונות על מידור החליטו הצדדים לפרק את החבילה ולחתום על הסכם היפרדות. ההסכם קבע מנגנון תשלום בסוף כל רבעון לפרויקטים בהתהוות וכן חשיפה למס. לפי פסק הבורר, מאז נחתם פנו ליברמן ומאנה לקבוצת סופרין כמה פעמים ודרשו כספים על בסיס הסכם ההיפרדות.
אלא שמה שהגדיר אלון ליברמן כ"פניות ברוח טובה", הגדיר ליאון סופרין כ"מסכת הצקות, הטרדות ואיומים", שהובילה לביטולו של הסכם ההיפרדות. "לא יכולנו להמשיך לחיות ככה", טען ליאון סופרין. "אם הסכם ההיפרדות היה מתנהל בלי למרר את חיינו, היינו עומדים בו". הביטול החד־צדדי של הסכם ההיפרדות הוביל לתביעה שהגישו מאנה וליברמן נגד קבוצת סופרין. התביעה הועברה להליך בוררות שבו דחו השניים את הטענות של ליאון וקלמן.
"לא יכולתי ככה"
מאנה וליברמן טענו בבוררות שקבוצת סופרין התחמקה מתשלום ושלא היתה הצדקה להפסקתו ותבעו כ־21 מיליון שקל על חלקם בייזום הפרויקטים. בפסק ביניים שניתן בדצמבר האחרון, דחה אוקון את טענות סופרין וקבע שמאנה וליברמן לא הפרו את הסכם ההיפרדות. בפסק המשלים משבוע שעבר, שהתבסס על תחשיבי ההכנסות של סופרין מהפרויקטים שהצדדים יזמו יחד, קבע אוקון את הסכום שישולם למאנה וליברמן - כ־7 מיליון שקל. אוקון גם הורה לסופרין להפקיד בנאמנות עוד כ־3 מיליון שקל לתשלומי מס עתידיים ולשלם 630 אלף שקל לבאי כוחם של מאנה וליברמן, עורכי הדין שמוליק קסוטו, דוד יצחק ומיה גדניאן־זהר.
מימין: קלמן סופרין ורוני מאנה. "אירוע גרר אירוע", העיד קלמן בשבוע שעבר פנו מאנה וליברמן למחוזי בתל אביב בבקשה לאכיפת פסק הבורר המשלים. על פסק הביניים הגישה קבוצת סופרין כבר בפברואר בקשת ביטול באמצעות עורכי הדין ערן קנר, ליאור בן עמי ועינת שטרן, ובה טוענת סופרין שהבורר חרג לכאורה מסמכות בפסיקתו. החלטת הבורר כוללת תיאור מפורט של התנהלות הצדדים ופרשנות של המצבים שבהם ניתן לבטל הסכם חתום. לפי סופרין, לאחר שנחתם הסכם ההיפרדות, פצחו מאנה וליברמן במסכת לחצים שגבלה בסחיטה כדי להקדים תשלומים שהיו אמורים לעבור לידיהם בסוף כל רבעון. הלחצים, טענו בקבוצת סופרין, פגעו בניהול התקין של החברה, והובילו להחלטה לבטל את הסכם ההיפרדות בטענה להפרתו.
בפסק הבוררות מצטט אוקון את עדותו של קלמן סופרין בפניו כדי להמחיש את טיב הטענות: "ההסכם הזה היה יקר, אבל התכוונתי לקיים אותו. משום שהם פנו אליי שוב ושוב והפרו כמעט כל סעיף בו - המחאת זכות, ויתור על טענות, הקדמת כספים, you name it - הרי שנאלצתי לבטל אותו כי לא יכולתי לחיות ככה".
"אקדח פסיכולוגי"
"לליאון וקלמן היתה בטן מלאה על התובעים מאנה וליברמן. הם סברו שהם מצויים תחת לחץ פסיכולוגי", כתב אוקון והביא ציטוט מחקירתו של קלמן סופרין על ידי עו"ד שמוליק קסוטו:
עו"ד קסוטו: "אתה רוצה להגיד שיום אחרי שנחתם הסכם ההתקשרות הראשוני הוא לחץ עליך ודרש ממך בלחץ בלתי אפשרי לתת לו 200 אלף שקל?"
סופרין: "התשובה היא כן. הלחץ התחיל עוד חודשים קודם לכן".
עו"ד קסוטו: "תקשיב לשאלה עד הסוף, אתה יודע שמדובר באנשים סחטנים, לחצנים, נודניקים בלתי אפשריים, מפעילים עליך לחץ המון זמן. הצמידו לך אקדח לרקה?"
סופרין: "כן".
עו"ד קסוטו: "הצמידו אקדח לרקה?"
סופרין: "לא בדיוק אקדח, אקדח פסיכולוגי. כן, כשמסתובבים במשרד ומציקים לבן שלי ורוצים עוד ועוד כסף".
בעז אוקון. "דרישה תקיפה אינה הפרה" אוקון מציין ש"אקדח פסיכולוגי הוא ביטוי טעון" ומסיק מכך ש"התובעים לא נשאו חן בעיני הנתבעות עוד קודם להתקשרות", הבורר גם הדגיש שהנתבעת לא העלתה טענת כפייה בנוגע לחתימה על ההסכמים. "לחץ כלכלי־פסיכולוגי שהופעל על בעל דין ייחשב לפסול רק במקרים שבהם הוא היה כרוך בפסול מוסרי, חברתי או כלכלי", הסביר אוקון.
אוקון התרשם ש"ההסכם לא אסר פניות של התובעים אל הנתבעת, ובעניינים מסוימים אף הצדיק פניות כאלה. ואולם, אין זאת אומרת שכל פנייה מותרת. פניות מסוימות עלולות להיחשב להפרה של החוזה, בין שמשום שהן מנוגדות להוראותיו ובין שמשום שיש בהן יסוד ההופך אותן לביצוע של החוזה בחוסר תום לב". אוקון סקר כמה פניות שהציגה קבוצת סופרין, שהיו לטענתה "מטרידות" ונשאו אופי "סחטני", אבל דחה אותן.
לפי המתואר בפסק הבוררות, "ליאון הסביר שימים ספורים לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות ביקש מאנה להשמיט את שמו מההסכם בטענה שיש לו חשיפת מס אישית עקב ציון שמו. בקשה זו נדחתה על ידי ליאון, בין היתר מפני ש'שינוי ההסכם בדיעבד מהווה עבירת מס'. רוני התווכח ולא הרפה, ובמהלך שלושת החודשים הבאים התקשר אליי מפעם לפעם ולחץ עליי בנושא".
מאנה לא מסר עדות על המקרה ואוקון קבע: "קשה לראות באירוע כזה, כשהוא עומד על בידודו, משום הפרה של הסכם ההיפרדות. בקשה להסתפק בנקיבת שם החברה שרוני בעל השליטה בה, אין בה כדי להיחשב להפרה של ההסכם במצב רגיל, כל עוד לא הופעלו לחצים לא לגיטימיים. ההנחה ששינוי כזה עלול ליצור בעיית מס אינה מבוססת דייה".
"הרעשה שיטתית"
דוגמה נוספת שבה דן אוקון בפסק הבורר נוגעת לדרישה להקדמת תשלומים. הסכם ההיפרדות קבע משטר תשלומים, אך לטענת הנתבעים, "התובעים התעלמו לגמרי מהעובדה שההסכם קבע תשלומים על בסיס רבעוני". אוקון כותב בפסק הבוררות כי "ליאון תיאר מסכת טרטורים ו'הרעשה שיטתית', שבה 'אירוע גורר אירוע וסחיטה גוררת סחיטה'. הוא הסביר שאלון הציף אותו בשיחות טלפוניות ובהודעות, וטען שאלון ורוני אף 'התייצבו פיזית במשרדי ושיבשו את שגרת העבודה'", כתב אוקון.
"דרישה להקדמת תשלום, אפילו תקיפה, אינה הופכת אוטומטית להפרה", כתב אוקון לאחר סקירת המיילים בין הצדדים. "רק דרישה שיש עמה שוט של איום בהפרה או שיש בה פגיעה בביטחון החוזי עלולה להיחשב להפרה. אלון לא התנער מהחיובים החוזיים".
מעו"ד קנר המייצג את סופרין נמסר: "הפרטים המוצגים בפניית 'כלכליסט' אינם מדויקים ועולה רושם שעילת המהלך התקשורתי היא פגיעה במוניטין החברה כדי להפעיל אמצעי לחץ".
