ראיון כלכליסט
יובל רן בראיון בלעדי ל"כלכליסט": "אני לא מחפש נקמה. אני רוצה להשיג צדק"
18 שנה אחרי שעזב והותיר נושים זועמים, יובל רן חזר לביקור בישראל. מי שהיה נער הפלא הנוצץ של עולם העסקים הישראלי מספר בראיון בלעדי למוסף "כלכליסט" איך שורדים גלות כפויה בחנות רהיטים ביוסטון, מתוודה על הקנאה שאוחזת בו כשהוא רואה כיצד שרידיה של חברת קווי אשראי שלו שווים היום מיליארדים באחזקות במאגר תמר, ומספר כמה רחוק הוא מוכן ללכת בקרב נגד מפרק החברה עו"ד יצחק מירון, אחרי שסיכן את עתידו כדי לסייע לו וגילה שמאחורי גבו חתם על הסדר עם יריביו המושבעים קובי מימון וחיים צוף
לפני שבועיים, ב־18 במרץ, ירד יובל רן מטיסה UA85 שהגיעה מניו יורק. הוא פסע אל ביקורת הדרכונים בנמל התעופה בן־גוריון והחתים את דרכונו הישראלי לראשונה זה 18 שנה. באולם הנוסעים חיכו לו בתו הסטודנטית ואחיו, שחיים בישראל.
- הבלגי על היאכטה והבעלות במאגר תמר
- הסדר הפשרה בקווי אשראי אושר וגדל ל-65 מיליון שקל
- פרשת קווי אשראי: העליון הפך החלטה לחייב את יובל רן ב-2.3 מיליון שקל
לאחר החיבוקים והנשיקות נסעו השלושה לבית הקברות בשפיים, שם נטמנה לפני שלוש שנים אמו של רן. משם המשיכו לבית העלמין ירקון בפתח תקווה, שם נקבר לפני תשע שנים אביו. "לא הייתי בלוויות של ההורים שלי וזה הורג אותי. שילמתי מחיר, אבל אני מרגיש שאני בדרך לניקוי שמי ולסגירת מעגל", אומר כעת רן (55) בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט".
למחרת הוא כבר הסתובב בתל אביב, והשמועה שיובל רן חזר העירה עשתה לה כנפיים. כעבור כמה ימים, כשהגיע להיכל המשפט החדש ברחוב ויצמן בתל אביב, הצלמים והעיתונאים כבר חיכו לו. רן עלה לדוכן והעיד במסגרת דיון בבקשה שהוא עצמו הגיש לבית המשפט המחוזי. הוא ביקש להימחק מרשימת הנתבעים בתביעה שהגיש ב־2004 עו"ד יצחק מירון, מפרק חברת קווי אשראי שרן הקים בשנות התשעים ובסוף העשור כבר התמוטטה, מותירה חובות של כ־60 מיליון שקל.
מימין למעלה ועם כיוון השעון: רן בימי הזוהר, 1993; ביוסטון, 2010; וברמת השרון, בשבוע שעבר, עם אחיו וגיסתו. "מה גרם לחיי להתגלגל באופן הזה? אמונה באנשים הלא נכונים" צילום: אוראל כהן, אביגיל עוזי, סיון פרג' יום הדיונים, שלשמו הגיע ארצה, היה מרתק. רן סיפר בעדותו בין השאר שהמפרק הבטיח למחוק אותו מרשימת הנתבעים בתמורה לסיוע שהגיש לו בפיצוח נסיבות קריסתה של קווי אשראי. אחריו עלה לדוכן מירון עצמו. עד לפני שנה וחצי השניים היו קרובים, ורן ראה במירון איש סוד ושותף לדרך. בבית המשפט הוא כבר נעץ בו מבטים מלאי איבה. החתול השחור שעבר ביניהם הוא "עסקה מושחתת", כהגדרת רן, שעליה חתם מירון ב־2013. בתצהיר שהגיש לבית המשפט טען כי המפרק מירון ניצח על "עסקה תרמיתית וסיבובית" עם יריביו המרים של רן, המיליארדרים קובי מימון וחיים צוף, "בתמורה לטובות הנאה שניתנו למקורבו של המפרק (...) מר ערי סטימצקי". מירון, מימון וצוף מכחישים את הדברים (ראו תגובה בסוף הכתבה).
בסופו של יום, השופט איתן אורנשטיין דחק במירון למחוק את רן מהתביעה, בכפוף לעדות נוספת שימסור בתביעה שמתנהלת עדיין נגד כמה מ־42 הנתבעים על חלקם בקריסת החברה. מירון הסכים, וטען מצדו שממילא התכוון למחוק את רן מהתיק בסוף ההליך ואחרי שיעיד. רן ניצח, בקרב אחד בסאגה שנמשכת יותר מ־20 שנה.
רן יצא מהאולם קורן מאושר והתחבק עם מכרים מהעבר שבאו לראות את מי שהיה "ילד הפלא" של הבורסה המקומית וחי שנים ארוכות בגלות מרצון ביוסטון, טקסס. למחרת כבר שב לארצות הברית, לאשתו ולילדים. רגע לפני הטיסה חזרה הכריז, בלשונו התזזיתית, שהוא עוד ישוב לעדות הבאה, "שתסביר לבית המשפט למה הסכים מירון לחתום עם קובי וחיים על הסדר שערורייתי שמעשיר אותו ואת חברו הטוב ערי סטימצקי במיליונים".
"כמה טיפש הייתי"
לא במקרה רן בוחר להשתמש במילים פרובוקטיביות. הוא מבין היטב תקשורת. באמצע שנות התשעים, כשהיה בן 30 וקצת, רן היה איש העסקים המרתק, הנוצץ והמסוקר ביותר בישראל. כתבת מגזין אחרי כתבת מגזין, עם כותרות כמו "עושה כסף מכסף", תיארו את הצעיר עם החיוך הממזרי והסיגריה הנצחית וסקרו בהערצה איך בעליה של חברת קווי אשראי נהפך למולטי־מיליונר שחולש על אימפריה עסקית מסועפת בישראל ובמזרח אירופה. הוא היה גיבור מסרט, סמל לעידן השפע החדש שזימן עולם הפיננסים גם לישראלים הלומי עשרות שנות סוציאליזם ועוד עשור אחד של טלטלות כלכליות. לא היו עד אז אנשי עסקים כאלה, ודאי לא בפרופיל כל כך גבוה.
נועזים, חריפים, מוכווני מטרה, יהירים, שנויים במחלוקת. איש עסקים שלא צמח מתוך התעשייה המסורתית ולא היו לו קשרים בצמרת השלטון. במקום זה היו לו פנטהאוז כפול ברמת אביב ג', נהג צמוד שמחכה במרצדס הכי יקרה בארץ, חליפות של ארמאני וצילומים זוהרים עם אשתו היפה. הוא גם אימץ את קבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון, ששחקניה לבשו גופיות של קווי אשראי, והכריז שהוא עומד לקנות את קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב. וכן, היה לו גם הון אישי של 30 מיליון דולר שהוא שש לספר עליו בעיתון בכל הזדמנות. היה מה לכתוב, היה מה לקרוא.
רן בבית המשפט בתל אביב בשבוע שעבר, שם לא הפסיק להביט במירון. "הוא מכר אותי ואת האידאולוגיה בשביל כסף"; מירון בבית המשפט. "רן התבלבל והתחיל להאמין שהוא חלק ממנגנון המפרקים", נמסר מטעמו צילום: עמית שעל גם הסיפור העסקי היה חדש לאותם ימים, פתח להתנהלות פיננסית שעוד תכבוש כמעט כל חלק טובה, של משחקים בורסאיים, חלוקת אשראי ופירמידות אחזקה. באמצע שנות השמונים רן, כלכלן צעיר שסיים לימודי תואר שני, עזב את משרתו בבנק ישראל והקים עם נתן שוורץ חברה למתן הלוואות חוץ־בנקאיות. בהמשך הם מיזגו אותה לתוך שלד בורסאי, גייסו עשרות מיליוני שקלים בעלות נמוכה ואז הלוו אותם בריבית נשך. תחת המטרייה של קווי אשראי הם הקימו עשרות חברות לא ממש פעילות, והנפיקו אותן בהצלחה.
התדמית של ילד פלא פיננסי סייעה לרן לזכות באמון המשקיעים, וכך גם המנהלים הבכירים והמוכרים שגויסו לחברה תמורת משכורות עתק. בדיעבד, ההתנהלות שלהם נהפכה למופת לגיוס מבוסס אישיות: פרופ' דיוויד ביין לימד לפני כמה שנים בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה קורס ששמו "פרשת קווי אשראי ויובל רן", שהסביר כיצד גופים פיננסיים צריכים להחליט על השקעות במקרים שבהם הגוף שמבקש את הכסף מובל בידי יזם כריזמטי ומעורר אמון אך חסר רקורד ביצועי.
התשוקה לכסף שהעלתה את רן למעלה היא גם זו שהפילה אותו. התנהלותו הבזבזנית דרדרה את מצבה הכספי של קווי אשראי. הוא קנה מאיש העסקים ג'ו אלמליח קבוצה של חברות נפט כדי ליהנות מקופות המזומנים שלהן, אבל ראה את הכסף נוזל. העזרה הגיעה מכיוון מפתיע: דווקא קובי מימון, שהתחרה בו על חברות הנפט האלה, ביקש להצטרף אליו כשותף. אבל גם כניסתו של מימון לא הצילה את המצב. החובות תפחו, הבנקים ומחזיקי האג"ח דרשו את הכסף, וב־1997 רן לא עמד בלחץ. הוא עזב את ישראל, מותיר מאחוריו חברה גוססת ואת שמו הטוב. הוא טס להולנד ומשם המשיך ליוסטון. שותפו משכבר שוורץ עזב גם הוא לטקסס, לדאלאס, שם הוא חי עד היום.
העיתונות והציבור שהעריצו את רן העלו אותו עכשיו על המוקד. המולטי־מיליונר עם הפנטהאוז והמרצדס הוכרז ב־1999 כפושט רגל שלא בפניו, וכתב התביעה החריף שהגישו המפרקים ליבה את היצרים.
הקידוח במאגר תמר. רן הוביל את ההשקעה, ואז ראה את מימון וצוף מתעשרים ממנה צילום: יח"צ "העיתונות בישראל ליקקה ליובל רן את התחת בשנות התשעים", מפרש היום איש עסקים ותיק שמכיר את פרשת קווי אשראי. "הוא היה מלך העולם. תחשוב מה היה פה נוחי דנקנר לפני כמה שנים ותכפיל פי כמה. חברות ציבוריות, בכירים שעובדים אצלו, מרצדסים עם נהג, וכל זה בגיל 30. אבל דברים התחילו להשתבש, וכמו במקרה של נוחי, רק כשהוא נפל כולם התחילו להרים את הראש. אלא שעם יובל רן זה היה בהיקף הרבה יותר גדול, כי שלא כמו דנקנר, יובל עלה על מטוס ונעלם".
כשאתה מסתכל היום אחורה, על התקופה הזוהרת של שנות התשעים, מה אתה חושב?
רן: "כמה טיפש הייתי".
למה?
"התעשרתי והתפרסמתי מהר מדי. זה הפך לעניין שמזין את עצמו. ההיבריס הוא אסון".
למה לא נשארת להתמודד עם הצרות?
"הייתי צעיר. לא עמדתי בלחץ. התביישתי. היה אכפת לי מה חושבים עליי ופתאום היו חובות. קובי אמר לי 'סע להולנד, אנחנו נסדר את הבעיות. נחזיר את החובות. תשב שם שנה־שנתיים, תחזור, ניתן לך שליש מהחברה המשותפת. והכל יהיה בסדר'".
אבל חלפו שנה־שנתיים ולא חזרת. למה? אולי כי היה לך חצי נוח?
"כן, היה לי חצי נוח וכל הזמן אמרו לי אוטוטו, אבל אין דבר יותר קבוע מזמני".
מה היתה הטעות הבסיסית שלך?
"שחשבתי שיש פתרונות קסם. אין דבר כזה".
עקבת אחרי העיתונים? עניין אותך בכלל שכתבו שברחת מהארץ?
"כן. זה הרג אותי".
"מירון מכר אותי"
מבחינת רן, שורש הרע הם שותפיו לשעבר שבגדו בו, מימון וצוף. במשך שנים היחסים שלו איתם היו הדוקים וטובים. אחרי שעזב הם ביקרו אותו ביוסטון ונתנו לו מעמד של שותף בעסק למכירת תמונות ורהיטים שהקימו. מלך הבועה הנוצץ מצא עצמו בעבודה אפרורית בעיר זרה. זה היה מתסכל, הוא מודה היום. אבל גם לזה הוא התרגל. עובדה: זה נמשך 11 שנה.
עם אשתו צילי באחת מכתבות המגזין שהללו את ילד הפלא המצליח, 1994 אלא שבזמן שהוא מכר רהיטים, מימון וצוף שנשארו בארץ צברו עוד כוח וכסף, חרף קריסת קווי אשראי. ב־2008 הקשר ביניהם לבינו נותק. לדברי רן, השניים התנערו ממנו משום שבית המשפט המחוזי קבע כי התביעה שהגיש מירון בנוגע לקריסת קווי אשראי התיישנה, ועמה התיישן החשש שלהם שהשותף לשעבר ידבר.
רן דווקא רצה לדבר. ב־2009, פגוע ומושפל, הוא שקל לחזור לישראל ולספר את מה שלטענתו ידוע לו על הדרך שבה העבירו מימון וצוף את חברת פספורט (לימים אקויטל) מקווי אשראי לשותפות ששמה י.ח.ק. שהקימו עם רן (י.ח.ק. הם ראשי התיבות יובל, חיים, קובי). עד היום י.ח.ק. מחזיקה באקויטל - שחולשת על שורה של חברות נדל"ן ואנרגיה בישראל ובארצות הברית, ובהן נצבא, איירפורט סיטי, ישראמקו אינק וישראמקו, המחזיקה בגולת הכותרת: כשליש מהזכויות במאגר הגז תמר. שמו של רן אמנם נכלל בשם השותפות, אך הוא עצמו מעולם לא נרשם כשותף בה. לדבריו, לפני עזיבתו הבטיח לו מימון שכאשר ישוב יקבל שליש ממנה, אך הוא לא שב ולא קיבל. את מקומו, אגב, תפסה משפחת לבנת, שעוד לפני גילוי הגז היתה אחת העשירות בישראל.
מקורבי מימון טענו בעבר שהסכסוך בין הצדדים נולד כי רן, שיזם את העסקה שהכניסה את השותפים לישראמקו, רצה נתח מהגז בתמר. "זה קשקוש", מגיב כעת רן. "הסכסוך ביני לבינם התחיל לפני הגילוי, כשבית המשפט קבע ב־2008 שיש התיישנות על התיק. מאותו רגע הם לא היו צריכים אותי והתחילו להתנתק ממני".
עם יד על הלב, כששמעת על גילוי מאגרי הגז והבנת שמה שהיה לך פעם ביד הפך את השותפים שלך למיליארדרים, עד כמה נחמץ הלב מקנאה?
"מאוד".
בסופו של דבר רן מצא דרך אחרת לספר את הסיפור. באוקטובר 2009 הפך בית המשפט העליון את החלטת המחוזי, קבע כי התביעה של המפרק לא התיישנה והורה למחוזי לדון בה. בכך ניתן האות לחבירה של רן למפרק. האויבים של האויבים שלך הם הרי ידידיך. בוודאי אם לאויבים המשותפים יש עכשיו ביד שליש ממאגר הגז הגדול ביותר שנמצא עד אז בישראל.
מימין: מימון, צוף, מירון וסטימצקי. "רק אחרי ההסכם ביניהם הבנתי שכל הזמן עזרתי למירון אבל הוא נהפך לשותף שלהם" צילום: אוראל כהן מטרתו של מירון, כמפרק קווי אשראי, היתה להשיג כמה שיותר כסף מהמעורבים בקריסתה. לכן הוא הגיש תביעה אזרחית בסכום של חצי מיליארד שקל נגד 42 איש שלשיטתו נשאו באחריות. רן אמנם היה נתבע מספר 1, אבל מירון ידע שלא יוכל לגבות ממנו אפילו שקל, אחרי שהוכרז כפושט רגל בישראל והניסיונות לשים יד על נכסיו בארצות הברית נדחו בידי בתי משפט אמריקאיים. למימון וצוף (ומשפחת לבנת), לעומת זאת, יש כסף. מירון טען כי השניים, בשיתוף פעולה עם רן, העבירו לרשותם את אקויטל במחיר נמוך מערכה. ואולם הוא לא הצליח לרתום את הרשויות לחקור את הפרשה, ולכן לא הצליח לפענח את מהלך העניינים האמיתי. בלי המידע הזה, גם הם וגם הוא ידעו שיהיה לו קשה לחלץ מהם סכום נכבד.
ואז הגיע רן. מלך הבורסה שבעל כורחו העביר עשר שנים בחנות רהיטים נמלא שוב ריגוש. האדרנלין של ימי השיא והתשוקה לעולם הפיננסי שוב בערו. והיה לו סיפור לספר. הסיפור שלו אִפשר למפרק לדחוק את מימון וצוף לפינה, וב־2013 הם הציעו, עם משפחת לבנת, לשלם 60 מיליון שקל לקופת הפירוק. הכסף נועד לכיסוי חלק משמעותי מהחובות, בתמורה למחיקתם מהתביעה. מירון הסכים.
רן היה המום. הוא טען בפני מירון, ובהמשך בתצהיר לבית המשפט, שבהתחשב במידע שהעביר למפרק ובשווי אחזקות הגז של מימון וצוף, המפרק צריך לסרב לכל הצעה נמוכה מחצי מיליארד שקל. מירון התעלם מהתנגדותו, ורן חש כי נזנח שוב כשלא היה בו צורך. ואם לא די בכך - הוא נותר הנתבע הבולט בתיק. זו הסיבה לקרב שהוא מנהל כעת נגד מירון, ואין לו כוונה להסתפק במחיקתו מכתב התביעה. מבחינתו, זה מסע אל האמת והצדק.
"הקרבתי הרבה כשסיפקתי למפרק את כל המידע שהיה לי. לא האמנתי שבסוף רק כסף יכריע", הוא אומר. "אני מרגיש שמירון ניצל אותי ובגד בכל הערכים שהוא אמור לייצג".
תסביר.
"כשאתה הולך עם מישהו כמו המפרק, שנשבע איתך אמונים, שאומר לך 'אני קצין בית משפט', שאומר לך 'אנחנו הולכים בשביל הצדק', שאומר לך 'אני אעזור לך להחזיר את הכסף לנושים', שמבטיח: 'אני אעזור לך לנקות את שמך ואני אמחק אותך מהתביעה' - אתה מאמין לו. הוא, מירון, כל הטרמינולוגיה שלו וכל צורת ההצגה שלו של משהו חצי רשמי, הוא קצין בית משפט, ממליץ לבית המשפט, דואג לנושים, דואג לצדק. אולי אני תמים, אבל באמת האמנתי שאני עוזר לפקיד בית משפט להחזיר את הכסף לנושים, לנקות את שמי ולעשות את הדבר הנכון. ואז אני קורא בעיתון שהוא חתם עם חיים וקובי על עסקה לא ברורה, ואחרי זה, כשמתחילות להגיע הראיות, אני מבין שיש פה עסקה סיבובית שבה מימון וצוף מתחלקים בשלל עם ערי סטימצקי, שהוא לקוח של המפרק כבר 30 שנה, תוך התחייבות מצדם לאשר את שכר טרחתו המטורף. רק אז אני מבין שבמשך כל הזמן הזה עזרתי לאדם שפתאום נהפך לסוג של שותף של חיים וקובי, שסבלתי והקרבתי בשביל לחלוק מידע עם מי שחשבתי שהוא נציג החוק ובעצם התברר לי שהוא עורך דין מתוחכם שמכר אותי ואת האידאולוגיה בשביל כסף גדול".
ג'ו אלמליח, שממנו קנה רן את האחזקות בחברות הנפט. ואז מימון הציע שותפות צילום: סיון פרג'
"אני הולך עד הסוף"
ב־19 במאי 2011 רן, לבוש שורטס וטי שירט, יצא לחצר ביתו ביוסטון והתיישב בגינה כדי לאכול עם אשתו צילי ארוחת בוקר מאוחרת, שנקטעה כאשר שישה סוכני FBI הגיחו מאחורי החומה באקדחים שלופים ושכפ"צים, אוחזים בידיהם תמונה שלו. "אתה יובל רן?", הם צעקו, והוא הנהן ונאזק. אלפי קילומטרים משם, האתרים הכלכליים בישראל קיבלו מיריביו עדכונים שוטפים על מעצרו כמעט בזמן אמת, ורן חזר לכותרות.
"הסוכנים דחפו אותי לקיר ואמרו 'יש עליך צו של עבירה 1', שזו העבירה הכי חמורה בטקסס, שיכולים לשים אותך עליה בכלא ל־99 שנה. הייתי בשוק, שאלתי על מה, אמרו שהם לא יודעים. הכניסו אותי לניידת. ביקשתי שייסעו מהר, כי לא היה לי נעים מהשכנים, והם צוחקים: 'יש עליך עבירה 1 ואכפת לך מהשכנים?'".
ואז?
"למעצר. לקחו ממני טביעות אצבעות ותמונות מעצר והעלו אותי לאולם עם המון עצורים. לא ידעתי על מה עצרו אותי. הייתי בהלם. לא הייתי ילד, הייתי בן 51, ופחדתי כמו שלא פחדתי בחיי. בלילה שמו אותי בתא עם עוד עצורים, שש מיטות קומתיים, ואני עדיין לא יודע למה אני שם. למחרת הביאו אותי בפני שופט, ששחרר אותי בערבות של 30 אלף דולר. ואז התברר לי שאמיר סנקר, מקורב של קובי וחיים (שעבד עם רן ביוסטון בניהול העסק בעיר - ש"א), הגיש נגדי תלונה וטען שכשהגשתי בקשה למחזור משכנתא שנתיים קודם שיקרתי לבנק בפרטי ההכנסה שלי".
יובל רן בשבוע שעבר בישראל. "כמה טיפש הייתי. התעשרתי מהר מדי ופתאום היו לי חובות. לא עמדתי בלחץ, התביישתי. קובי אמר 'סע, נסדר את הבעיות, שב שם שנה־שנתיים, תחזור, ניתן לך שליש והכל יהיה בסדר'. הטעות הבסיסית שלי היא שחשבתי שיש פתרונות קסם" צילום: אוראל כהן עם שחרורו בערבות מכר רן את ביתו ושכר עורך דין שקישר אותו לדון קלארק, חוקר פרטי שהיה בעבר ראש ה־FBI ביוסטון. קלארק סייע לרן להשיג ראיות שיוכיחו את חפותו, כולל תדפיס של העברה בנקאית של 400 אלף דולר שנעשתה ארבעה ימים לאחר מעצרו מחשבון על שם הוד גיל בציריך לסנקר, המתלונן בתיק. רן הכיר היטב את גיל, והגדיר אותו בעבר בתצהיר לבית משפט "מספר 3 בארגון מימון־צוף". אחר כך המשיך הכסף לעורך דין טקסני שמשווק את עצמו כמי שיש לו "גישה אל תובעים באופן היעיל ביותר", על פי האתר שלו. מבחינת רן, חשיפת מסלול הכסף היתה אמורה להראות שהמעצר והחשד הפלילי נגדו נקנו בכספם של שותפיו לשעבר. "מטרת התוכנית היתה לחסל את אמינותי כך שבמידת הצורך לא אוכל להעיד נגד מימון וצוף ולתאר את השתלטותם על תאגידי הנפט", כתב רן בתצהיר שהגיש לבית המשפט ב־2013. בשיחה כעת הוא מוסיף: "היה לקובי וחיים ברור שאם אני מורשע במשהו, אם יש לי תיק פלילי, כל העדות שלי בפרשת קווי אשראי לא מהימנה. בתביעה שם הציעו לי לסגור את הסיפור בהסדר טיעון, אבל ידעתי שאם אני סוגר עסקה אני לא יכול לספר את מה שאני יודע בלי שיגידו 'הוא עבריין מורשע'. אז אמרתי 'אני הולך עד הסוף'".
זה הצליח. כתב אישום לא הוגש, וב־16 באפריל 2012, כמעט שנה לאחר מעצרו, נסגר התיק בהיעדר עילה.
"טעיתי, ושילמתי מחיר"
הפרשה הולידה את העסק הבא של רן: חברת חקירות פיננסיות שהקים עם אותו דון קלארק חוקר פרטי. במקביל, הוא הקדיש שעות רבות מדי יום לתחזוק הקשר עם משרדו של מירון, עד שזה חתם על העסקה עם מימון וצוף. שנה וחצי אחרי החתימה, רן עדיין לא ממשיך הלאה. העובדה שאחיו יואב, שסירב להגיע לפשרה עם המפרקים, הוא עדיין אחד הנתבעים בתביעה, ודאי אינה תורמת להתנתקות ממנה. מקורבי מירון טוענים כי עיתוי הגשת התצהיר מטעם רן מלמד על ניסיון להפעיל לחץ על המפרק למחוק גם את אחיו מרשימת הנתבעים. רן מכחיש וטוען שכפי שהמחיקה שלו מהתיק לא עצרה אותו, שום דבר לא יעצור אותו.
מה מניע אותך?
"עשיתי לא מעט טעויות בתקופה של קווי אשראי, אבל שילמתי עליהן מחיר. בשלב מסוים החלטתי לעבור צד. הרגשתי שהדרך שלי לעשות תיקון מסוים היא לעזור למפרק להחזיר כסף לנושים וככה גם לנקות את השם שלי. נתתי לו מידע שהוא לעולם לא יכול היה להשיג לבדו ובעצם במו ידיי הבאתי לכך שהוא יכניס לקופה 80 מיליון שקל (60 מיליון ממימון וצוף ו־20 מיליון מנתבעים אחרים, ובראשם המשקיע האמריקאי יונה גולדרייך) שאמורים לכסות את כל החוב של קווי אשראי לנושים. אבל יש לי טעם חמוץ בפה, כי לפי ההבנה המוקדמת שלי עם המפרק העסקה היתה צריכה להיות מאות מיליונים. אם אתה מוסיף לזה את העובדה שהנושים המקוריים, אלה שבאמת היו חייבים להם כסף, התייאשו בדרך מלקבל את הכסף שלהם ומכרו את איגרות החוב בזול, אתה מבין למה אני מתוסכל. בטח ובטח כשהאיגרות הגיעו לבסוף למקורבי מימון או לסטימצקי".
בקרב הנוכחי רן תוקף לא רק את עצם ההסכמה של מירון להסתפק ב־60 מיליון שקל, אלא גם את הפרטים החשובים שמסתתרים בתוך "העסקה הסיבובית" כהגדרתו. בתצהיר שהגיש לבית המשפט טוען רן שמירון הסתיר ממנו ומבית המשפט את המניעים האמיתיים. לטענתו, מדובר בעסקה שתכליתה להעשיר את מירון עצמו ואת סטימצקי, שהיה צד סמוי להסכם בין המפרק למימון וצוף. "העסקה שנרקמה היתה מותנית בכך שמימון וצוף ימכרו בדיוק את מחצית האג"ח שאספו לידי חברו הטוב של המפרק סטימצקי במחיר הקרן", הצהיר רן. "כך סידר המפרק לסטימצקי רווח מיידי של 300% (עד 18 מיליון שקל)... הבטיח למימון וצוף שקט וסיום מוחלט לפרשת קווי אשראי... במחיר השווה ל־5% מערך הנכסים (שלכאורה נגזלו מקווי אשראי - ש"א)... ודרש לקבל 25% בתוספת מע"מ ממה ששילמו מימון וצוף ושאר המתפשרים כשכר טרחה".
רן מסביר שהתוכנית המקורית שעליה סיכם עם המפרקים היא לנהל מלחמת חורמה משפטית נגד מימון וצוף, עד שישלמו מאות מיליוני שקלים לקופת הפירוק. מבחוץ זה נראה לא סביר, עוד פנטזיה של רן. אבל בקווי אשראי הוא כבר מימש פנטזיה אחת של כסף גדול, וגם לחלץ ממימון וצוף 60 מיליון שקל נראה כמעט לכולם כמו פנטזיה שלעולם לא תתממש. רן בכל זאת יודע לרוץ עם הפנטזיות שלו רחוק.
אם אכן היה הסדר לחילוץ מאות מיליוני שקלים, הוא היה מיטיב עם כולם: המפרקים היו גוזרים שכר טרחה שמן, הנושים היו מקבלים את כספם, ורן היה נהנה ממחיקת התביעה נגדו ומטיהור שמו, ואולי אף מתעשר שוב, בזכות חלקו במאות מיליוני השקלים כאחד מבעלי המניות ההיסטוריים. "אבל מה שיוצא זה שבסוף כל העזרה שהגשתי למפרק עזרה לסטימצקי, שמרוויח מיליונים אחרי שנושים שחיכו 15 שנה לא קיבלו את הכסף שלהם, ולמפרק, שלוקח 20 מיליון שקל שכר טרחה. ובאופן אירוני יכול להיות שעזרתי גם לחיים וקובי, שיצאו מכל הסיפור הזה בזול מאוד".
אם הם היו משלמים מאות מיליונים, לא רק שכל הנושים היו מקבלים את הכסף שלהם, אלא גם בעלי המניות. אתה החזקת ברבע מהמניות. היית נהפך שוב למולטי־מיליונר.
"נכון, אבל תזכור שהצהרתי שלא אקח אגורה מהכסף הזה. אין בו ברכה. אם אקבל כסף, אתרום אותו לקרן רווחי הגז של ישראל. ואגב, רוב מניות קווי אשראי היו אצל הציבור, אז רוב הכסף היה הולך לציבור".
אבל המוניטין שלך היה משוקם. אולי אפילו היו חוזרים לאהוב אותך.
"הלוואי".
התרחיש שמימון וצוף ישלמו מאות מיליונים לא ריאלי. העסקה עם המפרק חתומה וסגורה ומאושרת.
"נכון".
ובכל זאת אתה מנהל את המאבק מול המפרק. אז אולי בכל זאת מדובר בנקמה?
"לא הייתי משתמש במילה נקמה. הייתי אומר שאני מנסה להשיג צדק".
איך היה לחזור לישראל?
"סוריאליסטי. עבר כל כך הרבה זמן".
בדיעבד, בגיל 55, 25-20 שנה אחרי שנות השיא, אתה יודע לומר מה גרם לחייך להתגלגל באופן הזה?
"אמונה באנשים הלא נכונים".
תגובות
מטעם המפרק עו"ד יצחק מירון נמסר: "נראה כי יובל רן התבלבל במשך הזמן והתחיל להאמין שהוא חלק ממנגנון המפרקים. האמת היא שרן הוא האחראי העיקרי לקריסת החברה, אך לטענתנו היו לו שותפים נכבדים וגם נגדם הוגשה התביעה. רן שכח שעסקאות סיבוביות הן הפעולות שהוא עשה, וקבלת טובות הנאה בסתר היא המומחיות שלו. המפרקים מעולם לא עשו עסקאות סיבוביות ולא קיבלו טובות הנאה כלשהן למעט הסכומים שפסק להם בית המשפט. רן מדבר בטעות על 'אידאולוגיה משותפת'. האידאולוגיה של המפרקים היא להחזיר סכום גבוה ככל האפשר לנושים שסבלו ממעשי רן ומקורביו. האידאולוגיה של רן היא בעיקר לפגוע במימון וצוף, שלטענתו בגדו בו לאחר שהיו שותפיו לפשע. רן אמנם סייע למפרקים להוכיח את טענותיהם בפרשת תאגידי הנפט. עם זאת, בפרשיות אחרות נמנע מלעזור. המפרקים לא ניצלו את רן, אלא הוא ניצל את עזרתו למפרקים כדי להציג את עצמו כ'חוזר בתשובה'. זאת אף שהוא יודע היטב שהוא עדיין מכסה על שורה ארוכה של פעולות תרמית מתוחכמות שבהן העביר לו ולמקורביו את כספי החברה.
"באשר לטענותיו נגד המפרקים בדבר ניגוד עניינים ושווי הסכם הפשרה, מדובר בטענות ממוחזרות שרובן הועלו כבר כמה פעמים בעבר בפני בית המשפט ולא התקבלו. המפרק הבהיר כי הטענה בדבר שיתוף פעולה בינו לבין סטימצקי בעניין רכישת האג"ח היא שקר מוחלט, ולא בכדי בערימות הניירות שרן העמיס על בית המשפט אין אפילו רמז של הוכחה לטענה דמיונית זו. למפרקים אין שום מידע מי מכר לסטימצקי אג"ח ובאילו מחירים. הם לא עסקו בכך ולא התעניינו בכך. למפרק נודע מיהם בעלי האג"ח בפועל רק לאחר שבעקבות צו של בית המשפט הוא קיבל על כך פרטים מהבנקים, כלומר בחודשים פברואר־מרץ 2014. המפרק לא עסק בשאלה מי העביר אג"ח לסטימצקי ובאילו תנאים.
"טענות רן על הסכומים שניתן היה לקבל ממימון וצוף דמיוניות לחלוטין. גם אילו המפרקים היו זוכים בכל מניות אקויטל שנסחרו בשוק הם לא היו מקבלים אפילו מחצית מהסכום הנטען. בפועל, המפרקים גם לא יכלו לתבוע את כל המניות שכן קווי אשראי החזיקה רק במיעוטן. עבודתם של המפרקים בתיק זה זכתה רק לאחרונה לשבחים רבים, הן מבית המשפט והן מהנושים השונים".
בכל הנוגע לטענותיו של רן על קובי מימון, חיים צוף, אמיר סנקר והוד גיל, מסר עורך דינו של צוף ירון אלכאוי ממשרד גורניצקי: "נראה שרן ממשיך ברקיחת סיפורים, שבאמצעותם הוא מתאמץ להשכיח מהציבור מי הגורם האחראי לקריסת קווי אשראי ואת הממצאים החמורים שבגינם הוא נמלט מהארץ. בריחתו לא קשורה לייעוץ שהוא קיבל, כביכול, ממימון, אלא לחששו שימצו עמו את הדין במישור הפלילי, ומעולם לא הובטח לו לקבל חלק כלשהו בשותפות י.ח.ק.
"בתקופה האחרונה הגיעו המצאותיו של רן לשיא חדש בשעה שהוא מנסה לטעון לקיומה של לא פחות מקונספירציה בין מפרק קווי אשראי ו/או רשויות אכיפת החוק בארצות הברית לבין צוף ומימון. דומה שאין גבול לדמיון הפרוע של רן בניסיון לנקות את שמו. בכל מקרה, הניסיון להציג כאילו שמימון וצוף אחראים או יזמו הליכים פליליים שננקטו נגד רן בארצות הברית הוא חסר שחר. מוטב היה שבמקום להטיח בוץ בכל מי שנתקל עמו לאורך השנים יחזיר רן לקופת קווי אשראי את המגיע ממנו לטובת הנושים שהוא כל כך רוצה בטובתם, ולא יסתתר מאחורי הליכי פשיטת הרגל שלו".
ערי סטימצקי בחר שלא להגיב.
