דיווח חי
דנקנר: "אם לאחר זמן מרעננים את הזיכרון זה לא הופך לשקר"
בעל השליטה לשעבר באי.די.בי מעיד במסגרת משפט הרצת המניות ומתנצח עם התובעת בנוגע לגרסאותיו: "מצאו במחברות שלי תוצאות של משחקי שש בש, חשבו שזה פענוח של פצצת אטום". התובעת הטיחה בו קודם לכן: "קו ההגנה מתעלם מהראיות. אתה מגלגל אחריות"
איש העסקים נוחי דנקנר, מי שהיה במשך כעשור בעל השליטה בקונצרן האחזקות הגדולה במשק אי.די.בי אחזקות, המשיך להעיד היום (ד') בבית המשפט המחוזי ת"א במסגרת כתב האישום נגדו על הרצת מניות החברה. הפרקליטות הקרינה במהלך עדות של דנקנר קטעים מצולמים מחקירתו ברשות ני"ע.
- הכסף הציבורי בפרשת אי.די.בי: גם גברת כהן חברה בהנפקה של דנקנר
- הסלולרי שיכול לעזור לדנקנר
- דנקנר: "היום אני צריך להחזיר הרבה כסף לבנקים, אני מתכוון להחזיר כל שקל שאני חייב"
על פי כתב האישום, בתאריכים 21–23 בפברואר 2012, הימים שקדמו להנפקת מניות החברה שבה גויסו מהציבור 321 מיליון שקל, רקם דנקנר תרמית כדי לתמוך בשער גבוה למניה. דנקנר גייס לעזרתו את מקורבו, בעלי חברת ISP איתי שטרום, כדי לבצע רכישות מסיביות בשערים גבוהים ובהיקף של 42 מיליון שקל, ובכך "לתחזק" את השער.
מי שביצע בפועל את העסקאות, כך טוענת התביעה, היה עד המדינה עדי שלג, מנכ"ל הברוקראז' ב־ISP, ש"הוזעק" על ידי שטרום לבצע את הרכישות. חלק מהעסקאות היו מתאומות מול חשבון ניירות הערך של חברת סיטי ברוקר שבבעלות אשתו, מאיה שלג. הן נתנו מצג בבורסה לביקושים גבוהים למניה, וכך סייעו לטענת התביעה ל"הרצה".
התביעה טוענת כי על מימון התרמית היה אחראי שטרום ולצדו דנקנר. לצורך כך נעזר שטרום בדנקנר בשלושה מקרים: פעם אחת כאשר דנקנר צלצל לראש המחלקה העסקית בבנק הבינלאומי אילן בצרי, וביקש ממנו לאשר אשראי של 15 מיליון שקל לרכישת המניות עבור שטרום שסורב קודם לכן; פעם שנייה כאשר דנקנר "חילץ" את שטרום - הפנה אליו אנשי עסקים כגון אילן בן־דב ויוסי ויליגר, שרכשו ממנו מניות אי.די.בי בהיקף של 19 מיליון שקל בעסקאות מחוץ לבורסה בשערים נמוכים מאלה שבהם רכש אותן בבורסה; ופעם שלישית כאשר העביר לו 8 מיליון שקל, חמישה ימים לאחר ההנפקה, כדי שיבצע רכישה של המניות לחשבונו הפרטי ויאפס את חשבון ניירות הערך של ISP בבינלאומי.
"לא כולם חברים טובים"
העדות החלה בשאלות שהפנתה לדנקנר עו"ד איריס ניב־סבאג, הסנגורית של שטרום.
ניב־סבאג: כשאיתי פנה אליך ושאל אם אתה יכול להפנות אליו משקיעים, הוא הסביר שהוא זקוק לנזילות כדי לבנות פוזיציה.
דנקנר: נכון. אלה דברים שעלו על ידי איתי. אני לא יכול לומר באיזו שיחה בדיוק. לא יודע אם בראשונה שעודכנתי, אבל לא שולל.
ניב־סבאג: איתי הניח שדיברת עם הרבה אנשים ויכולת להפנות אליו משקיעים.
דנקנר: הוא הבין את זה מעצמו, אני מניח. יש למשל את גלעד טיסונה, חבר של הבן שלי. ראיתי אותו פעמיים־שלוש. זו לא בדיוק הגדרה של חבר. חמשת האנשים שהופנו על ידי לאיתי לא אחידים. גם שמעון וינטרוב, זה אפילו לא מעגל שלישי. אני מזהה אותו ומתייחס בנחמדות. יוסי ויליגר היה הראשון שהופנה לאיתי. הוא בא אליי הביתה בשעה 22:20 בלילה ב־21 בפברואר. אני באותו זמן יושב עם ביטחון עצום שיש לי 300 מיליון שקל מובטחים בהנפקה. צביקה בארינבוים ואילן בן־דב, הוכח שצדקתי בתחושות שלי שהם לא באמת רוצים לקנות בהנפקה. הם רצו להראות שהם ידידים.
ניב־סבאג: ברור שהם לא חברים טובים שלך. אבל בכל זאת יש להם חוסן כלכלי.
דנקנר: אני לא אומר שהם לא חברים שלי. אני רק אומר שלא כולם חברים טובים. יש ביניהם כאלה ממעגל שלישי.
ניב־סבאג: השיקולים שלהם היו עסקיים?
דנקנר: נכון.
ניב־סבאג: אתה לא צפית שהם יהיו "פליפרים", כאלה שלא יקנו?
דנקנר: בחקירה הייתי בשוק כששמעתי שהם עשו "פליפ" על המניה. אני הודיתי להם, שלחתי סמס. זה לא שינה לי דרך איפה שמו את הכסף, בשוק או מחוץ לו. זאת היתה הבעת אמון בי.
ניב־סבאג: האמנת שתצא מהמשבר.
דנקנר: את כל כספי הפרטי, עד שהוא נגמר, השקעתי ברכישת מניות אי.די.בי. רכשתי עד תשעה חודשים אחרי ההנפקה בעשרות מיליונים — 56 מיליון שקל לפחות - באופן פרטי.
ניב־סבאג: בוא נחזור לבוקר של ה־21. העדת שאיתי עדכן אותך שהוא בונה פוזיציה. שהוא מאמין במניה. זאת הבעת אמון בך?
דנקנר: נכון.
ניב־סבאג: ב־21 היו לך אינטראקציות ושיחות עם שטרום. היה שיח בנושא אשראי ועדכונים שאיתי מעביר מהסוחר שלו והוא מעדכן אותך.
דנקנר: כן, אבל אני לא ידעתי שהעדכונים הם מהסוחר שלו. חשבתי שזה מאיתי.
"אחרי ההנפקה עשיתי דיליט"
החקירה של עו"ד חנה קורין כללה הקרנה של קטעים מצולמים מחקירתו של דנקנר ברשות ניירות ערך. קורין עימתה אותו עם פערים בין הדברים שאמר אז לעדותו בבית המשפט ביום ראשון, כאשר תושאל על ידי עורך דינו.
קורין: אמרת שאיתי סייע. כל העדות שלך פה בבית משפט שההנפקה סגורה לא מתיישבת עם מה שאמרת בכל 725 עמודי החקירה.
דנקנר: זה לא נכון.
קורין: גייסת למעלה מ־300 מיליון שקל וקרסתם. איך אתה יכול להגיד שלא היית חייב את הכסף? שההנפקה סגורה והכל בסדר?
דנקנר: בזמנו זה הספיק לשנה וחצי. קיבלנו כסף ל־14–15 חודשים קדימה. אני הייתי רגוע לגבי ההנפקה.
השופט כבוב: זה דו־שיח של חירשים. מר דנקנר, הפנו אותך לזה שאמרת שהיתה לך כוונה שהמניה לא תתמוטט. תתייחס לזה.
דנקנר: אני לא מכחיש שהפעילות של איתי היתה טובה לאי.די.בי. זה סייע לשורטיסטים. זה גרם להם למכור יותר, מה שהביא לעלייה בביקושים, וזה דבר טוב עבורנו.
קורין: הסיוע של איתי עובר כחוט השני בחקירה שלך.
דנקנר: הקניות של שטרום היו טובות עבורנו.
קורין: בתחילת החקירה נשאלת מי הוא שטרום ותיארת אותו כבנקאי השקעות. החוקר שאל אם הוא קשר לך עסקאות, ואמרת "איתי היה פעיל בהנפקת זכויות שעשינו באי.די.בי בפברואר 2012".
דנקנר: אפילו לא זכרתי שזו הנפקת זכויות.
קורין: ההנפקה הזאת לא היתה משמעותית?
דנקנר: לא היתה חזות הכל. עשרה ימים של טיפול. אין ספק ששבוע־שבועיים לאחר מכן מבחינתי עשתה "דיליט".
השופט כבוב: אבי פישר (לשעבר מנכ"ל משותף בכלל תעשיות ושותף באי.די.בי - ת"ג וזש"ל) העיד פה שהוא חזר מטיול בסרי לנקה והרגיש לא נוח. שהיתה פעילות אינטנסיבית שהוא לא חלק ממנה.
דנקנר: אינטנסיביות כן, הנפקה זה לא הכל. אני אינטנסיבי. אבל כשנגמרה ההנפקה, זהו.
השופט כבוב: ראינו את היומן שלך. גייסת את כל האנשים סביבך. זה לא היה אופייני שתפנה ככה לכולם. אמרת שזה היה חוסר נעימות.
דנקנר: נכון.
השופט כבוב: אז זה נשמע מוזר מה שאתה אומר.
דנקנר: התכוונתי שהתקדמתי הלאה.
קורין: מה שנשאר חקוק בזיכרונך נראה כמו פליטת פה פרוידיאנית: "איתי היה פעיל בהנפקה שעשינו בפברואר 2012".
דנקנר: השיחה עם החוקר הזכירה לי שהיה משהו שקשור לאיתי. שהוא ביצע רכישות של מניית אי.די.בי.
קורין: אמרת לחוקר שהוא החזיק מניות והשתתף בהנפקה. זה לא נכון.
דנקנר: ב־21 הוא אמר שהוא קונה בשוק. רק אחר כך הבנתי שהוא לא השתתף בהנפקה וזה לא היה חשוב. עד שהחוקר לא התעקש איתי, חשבתי שאיתי השתתף בהנפקה. הבנתי מנתונים שהוצגו לי שאיתי קנה רק בשוק.
קורין: אני לא מבינה את הגרסה. רק מהחוקר הבנת שאיתי לא השתתף בהנפקה?
דנקנר: בזיכרוני חשבתי שהוא השתתף גם בהנפקה. בחקירה הבנתי שלא. זכרתי את זה כי במחברת שלי היה כתוב שהוא ישקיע.
קורין: זכרת שמות. כצמן, עזריאלי. את איתי לא? עליהם אמרת השקיעו ועל שטרום אמרת שהיה פעיל. התשובה הספונטנית שלך היא קשר הדוק מאוד להנפקה.
דנקנר: זאת עובדה שהוא קנה בימים האלה. זה טבעי שזה מה שאני אזכור. שהוא פעיל.
קורין: זה טבעי. אבל זה נובע מהאינטראקציה ההדוקה.
דנקנר: פחות בהרבה ממה שהוזכר כאן.
"אמרתי את מה שזכרתי"
עו"ד קורין הקשתה על דנקנר ודרשה להבין מדוע גרסאותיו השתנו בין העדויות.
קורין: אתה מיוזמתך מסרת לחוקר מידע לא נכון. אתה מספר לו על ההנפקה ועל גיוס המשקיעים, ובהמשך, מיוזמתך, אתה מספר את הסיפור שהיום אנחנו כבר מכירים - עושה הבדלה בין המכרז המסווג לזה הציבורי.
דנקנר: תשמעי, אני נמצא כאן (בווידיאו - ת"ג וזש"ל) בתחילת החקירה. אני לא הייתי בעניין, עשיתי "דיליט" לכל העניין ומחקתי אותו. כאן אני מתחיל להתרענן בדברים. בשלב הזה חשבתי שאיתי עצמו השתתף בהנפקה, היה יסוד למחשבה הזו. חשבתי שאיתי, כמו חברים אחרים, עומד להשתתף, אז מה נורא כל כך כאן שלא זכרתי פה את כל השמות ואת כל הדברים.
קורין: הייתי מקבלת את זה, אם כששאלתי קודם אם דיברת אמת בחקירה לא היית עונה שכן.
דנקנר: זו האמת מבחינתי, אמרתי אז את מה שזכרתי. אם לאחר זמן מרעננים את הזיכרון זה לא הופך לשקר, זו לא הטעיה במכוון. יכול להיות שאני צריך להשתפר, לא יכול להיות - בטוח. אני יכול להראות לך מקומות בחקירה שאמרתי משהו ואחר כך נזכרתי בפרטים נוספים.
קורין: אתה בא ותולה את מה שאני טוענת להסתרה בבעיית זיכרון וחלוף הזמן, אבל זה לא מתיישב עם מהלך החקירה. מה ראית לנכון בשלב הזה של החקירה, להגיד לחוקר שהיו אנשים שהפנית לאיתי שטרום? למה זה כל כך נחקק בזיכרונך שאתה מצד אחד מוסר את זה, ומצד שני מוסר את זה בצורה לא נכונה?
דנקנר: אני בן אדם שמאריך בפרטים, כשאני נזכר אני מאריך בפרטים. אתה בא לחקירה ואתה לא זוכר את כל הדברים, זה עולה תוך כדי.
קורין: אתה הולך למקומות שנוחים לך.
דנקנר: זה לא נוח לי. יותר נוח לי לזכור את כל החיים שלי. אני שלם עם עצמי ואני ישר ולכן נוח לי לזכור.
במהלך חילופי הדברים עלה גם נושא שיחת הטלפון של דנקנר לבנק הבינלאומי, שסייעה לשטרום לקבל אישור להלוואה של 15 מיליון שקל שנועדו לרכישת המניות.
דנקנר: את חושבת שאני זכרתי שיחת טלפון לבנק הבינלאומי? עד החקירה לא זכרתי קיומה של שיחה כזו. כאן במשפט השיחה הזו היא אירוע מצמרר, אבל אני בכלל לא זכרתי אותה. האמת מתפתחת עם הזיכרון. האמת היא מה שאני אומר באותה נקודת זמן.
קורין: זה לא מקרי וזה לא רק תהליך ההיזכרות, בחלק הראשון של החקירה אתה מוסר תשובות לא נכונות בקשר בין ההלוואה להנפקה וגם בנוגע למחלצים. גם כשהחוקר שאל על ההלוואה שאיתי שטרום לקח בבנק, אתה לא אמרת לו שיש לך מעורבות בעניין הזה בשיחה שעשית לבנק.
דנקנר: בזמן שנחקרתי לא זכרתי שום אילן בצרי (ראש אגף האשראי בבנק הבינלאומי - ת"ג וזש"ל). אדם בא לחקירה, אתם חושבים שאני יודע על הדבר הזה? אני לא ידעתי כלום והתחילו להזכיר לי דברים. למי בכלל יש בראש את אילן בצרי?
"סמכו שאוביל את החברה"
קורין והשופט כבוב המשיכו להעלות סימני שאלה בנוגע ל"גיוס החברים" של דנקנר באי.די.בי.
דנקנר: אני יודע שהיו 43 משקיעים, ומתוכם היו 12 (החתמים) שמתוכם אני מבטיח לך שהרבה מהם עשו שורטים. לדעתי גם הבנקים הזרים עשו שורטים, וכשבאתי בטענות לאחד הבנקים הם כעסו עליי ואמרו שלא עשו שורטים, ועד היום הם כאילו כועסים עליי. אבל יכול מאוד להיות שגם מתוך החברים היו כמה שורטים, אפילו שהם ושורטים זה כרחוק מזרח ממערב.
קורין: אתה יודע שלשורטיסטים חשובה סחירות, חשוב שער המניה.
דנקנר: הם צריכים קונה, והקונה שלהם היה איתי ואנשים אחרים.
קורין: מצד שני, הרבה מהם אמרו שאם היו יודעים מראש שהם באים להפסד, הם לא היו נכנסים מלכתחילה.
דנקנר: את אותם סכומים שהם קנו הם מכרו מראש.
השופט כבוב: למה אדם כזה, שמשקיע סכום רציני, וכולם העידו שהחברה היתה במצב מאתגר, למה אתה מוציא מהכלל שהיו גם כאלה שדאגו לכיסם, כולל החברים?
דנקנר: אני יכול להגיד לך שמיכאל לוי, חבר טוב שלי, מחזיק את המניות עד היום.
השופט כבוב: ואחרים? יש הרי עדיין 30 ברשימה.
דנקנר: יעל אלמוג, מיכאל שטראוס, יש אנשים שאני יושב איתם ואני יודע שהם לא בעניין, הם לא מתקרבים לשוק ההון, הם בכלל לא יודעים שיש דבר כזה שורט על מניה. זה מרבית האנשים. אני לא רוצה להגיד אנשים תמימים, אלה אנשים חדים מהמעלה הראשונה, אבל זה לא התחום שהם שוחים בו.
כבוב: אתה אומר שהם היו אדישים למחיר המניה בשוק. אפשר ללכת צעד קדימה ולהגיד שלא היה להם אכפת להפסיד.
דנקנר: הם לא היו אפתיים להפסד, הם האמינו בי וסמכו עליי שאני אוביל את החברה לחוף מבטחים.
השופט כבוב: זה שהם סמכו עליך והיו מוכנים להשקיע את הכספים מתוך אמונה שתשיא את הרווחים, האם זה לא הטיל עליך עול נוסף בהיבט של שער המניה?
דנקנר: ביומיים האלה? הרי את המניות מקבלים אחרי זמן. מה, אני אשמור על השער יום או יומיים שבהם אין ספק שהם לא יכולים למכור את המניות? אלה אנשים שבאו להחזיק את המניות. לכן אני מבחין בינם לבין חתמים ולבין שחקני שוק הון שבאמת הופנו לאיתי.
השופט כבוב: את המשקיעים הזרים לא הפנית לאיתי?
דנקנר: ודאי שלא.
השופט כבוב: למה?
דנקנר: כי אני סומך עליהם שהם ישתתפו בהנפקה. מה, גודלמן זאקס אמרו שישימו 20 מיליון שקל והם לא ישימו?
"מסתייג מתואר המוביל"
לבסוף, במהלך הדיון תקפה עו"ד קורין גם את קו ההגנה של דנקנר, ולפיו אחריותו על ענייני אי.די.בי היתה מצומצמת משנדמה.
קורין: בפברואר 2012 היית יו"ר אי.די.בי. זאת חברת אחזקות של לפחות 20 חברות גדולות. את האופרציה הזאת אתה הובלת.
דנקנר: כן, אבל בסייגים.
קורין: אמרת "אני זה החברה". אתה הנהגת את החברה?
דנקנר: בסייגים. כשנכנסתי לאי.די.בי היה בכלל תעשיות מנכ"ל, שאחרי חודש הבנתי שאנחנו לא מסתדרים. קראתי לשותפיי ואמרתי להם שיירתמו וייכנסו כמנכ"לים משותפים. נתתי להם חירות מלאה בניהול. זה לא שהם עשו מה שהם רוצים, אבל נתתי להם יד חופשית בכפוף לאישורי דירקטוריון. על מחצית מהדברים שקרו באי.די.בי קראתי בעיתון.
קורין: בעדות הראשית שלך אמרת שכשהחל המשבר בחברה הפסקת להתעסק בפרטים. לפני זה הנהגת, הובלת וניווטת?
דנקנר: בשופרסל בהתחלה הייתי מאוד מעורב עד בחירת שמות וצבעי המותגים. לאחר שייצבנו הפסקתי להתעניין בפרטים.
קורין: רו"ח אייל סולגניק, מנכ"ל אי.די.בי פתוח, העיד שהובלת את הקבוצה. זה נכון?
דנקנר: מודה על המחמאה. זה נכון, אבל בחלקו זה מיתוס.
קורין: אנחנו תיארנו אותך בכתב האישום כאיש שהוא היו"ר שהתווה מדיניות, שניווטת והנהגת.
דנקנר: מסכים עם ההגדרה.
קורין: זה גם מה שכתבת בתגובה לכתב האישום. אז למה אתה לא מאשר את זה פה?
דנקנר: כי צריך לסייג.
קורין: אני הקראתי את ההגדרה הזאת מהדו"חות של אי.די.בי. איך אתה מסתייג מזה?
דנקנר: נכון, אני מסתייג. זאת תמצית של דו"ח דירקטוריון שבה אין פירוט וניואנסים.
קורין: אתה חתום על זה. איך אתה מתנער מהגדרה בדו"ח? אתה עו"ד בעצמך.
דנקנר: אני אאשר לך מה שכתוב בדו"ח. אבל אם את רוצה להפוך את זה להיסק - יש הסתייגות.
קורין: אתה מגלגל פה את האחריות לדירקטוריון בדבר בסיסי. וזה מה שאתה עושה בכל קו ההגנה שלך כאן. ההתעלמות שלך מהראיות.
דנקנר: את התגובה לכתב האישום כתב עו"ד אדרת.