הדרישות הקואלציוניות של יהדות התורה מסתכמות ב-3.7 מיליארד שקל לפחות

העלות הכוללת של הדרישות הקואליציוניות של מפלגת יהדות התורה שנותרו על שולחן המשא ומתן הקואליציוני מסתכמות בכ-3.7-4 מיליארד שקל לפחות. כך עולה מבדיקת ״כלכליסט״. עלות זו כוללת את הסעיפים המרכזיים בדרישות יהדות התורה, ואינה כוללת סעיפים אחרים שקשה להעריך את עלותם ברגע זה.

השבוע חשף ערוץ 10 את מסמך הדרישות המקורי והמלא של מפלגת יהדות התורה, שכלל כ-70 סעיפים שונים. על פי בדיקת ״כלכליסט״ מתוכם נותרו על השולחן הסעיפים המרכזיים, בעלי העלות הגבוהה ביותר, וכאלה שיכולים להשפיע יותר מאחרים על יכולת השתלבות החרדים בשוק העבודה.

יעקב ליצמן מיהדות התורה צילום: עומר מסינגר

הדרישה שעלותה היא הגבוהה ביותר היא העלאת קצבאות הילדים, ועלותה כ-2.6 מיליארד שקל בשנה. ככל הידוע, דרישה זו כבר נסגרה ברובד הפוליטי, או קרובה מאוד לסגירה, למורת רוחם של אנשי אגף תקציבים. הקצבאות יעלו לרמתן לפני הקיצוץ באוגוסט 2013, כלומר כ-175 שקל לילד הראשון ועוד כ-260 שקל לילדים השני, השלישי והרביעי. באוגוסט 2013 קוצצו קצבאות הילדים לרמה של 140 שקל לילד, לכל מספר ילדים שהוא.

הדרישה השנייה בגובה עלותה היא דרישת החרדים לבטל את הקיצוץ בתקציבי התמיכה באברכים שלומדים בכוללים (קיצוץ שנעשה בתקופת לפיד). המשמעות היא תוספת של כ-500 מיליון בשקל בשנה, כך שהתקציב הכולל של התמיכה באברכים יעמוד על כמיליארד שקל בשנה ויותר.

מלבד שתי דרישות אלה, ישנן ארבע דרישות נוספות שעלותן גבוהה. ראשית, יהדות התורה דורשת לתת תוספת שכר לגננות שעובדות בגני הילדים של רשתות החינוך החרדי, באופן זהה לגננות שפועלות בגני הילדים ברשת החינוך הממלכתית והממלכתית דתית. עלות דרישה זו יכולה להגיע לכ-200-300 מיליון שקל בשנה.

בנוסף, יהדות התורה דורשת להחזיר את תקציב הבטחת ההכנסה לאברכים, שבוטל בלחץ של בג״ץ, בעלות של כ-140 מיליון שקל. כמו כן, יהדות התורה דורשת כ-150 מיליון שקל למטרות כלליות ובלתי מוגדרות נכון לרגע זה ״ליעדים ומיזמים בתחום החינוך״.

יהדות התורה דורשת בנוסף להחזיר את חוק נהרי, חוק המחייב את הרשויות המקומיות לתקצב ב-75% מוסדות לימוד חרדיים שאינם מוכרים ורשמיים. עלות החוק הזה אינה מוטלת ישירות על תקציב המדינה אלא על הרשויות המקומיות, אולם מאחר שמרבית הרשויות המקומיות בישראל מקבלות מענקי איזון שוטפים מקופת המדינה כי הן לא מסוגלת לכלכל את עצמן, לפחות חלק מהעלות נופלת על משלמי המסים. על פי הערכת האוצר בעת ביטול החוק, עלותו לרשויות כ-100 מיליון שקל בשנה.

כמו כן יהדות התורה מבקשת לקבל שעות לימוד בחינוך המיוחד כמו הילדים בחינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי דתי, לקבל מימון להסעות לתלמידים, וכן להרחיב את פרויקט קייטנות החופש הגדול המסובסדות גם למגזר החרדי, כל זה בעלות של כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה.

בנוסף דורשת יהדות התורה להרחיב את טיפולי השיניים לילדים הכלולים בסל הבריאות כך שיינתנו בחינם גם ילדים עד גיל 18 (כיום ניתנים בחינם לילדים עד גיל 12). עלות הצעד הזה נאמדת בכ-240 מיליון שקל בשנה.

בנוסף לסעיפים אלה, ישנם סעיפים רבים נוספים בעלי עלויות תקציביות בתוך הדרישות של החרדים, רק שקשה לאמוד אותן כעת. למשל, בסעיף 36 יהדות התורה דורשת כי יבוטל נוהל חסימת התמיכות התקציביות למוסדות שנערכה בהם ביקורת ונתגלו בהם ליקויים מהותיים.

כיום, אם המדינה עורכת ביקורת במוסד שנתמך תקציבית בידי המדינה - למשל, מוסד חינוך חרדי - ומתגלים בו ליקויים מהותיים (למשל, שכמות התלמידים שלומדים בפועל במוסד נמוכה משמעותית מאשר מה שדווח למדינה בעת דרישת התמיכה התקציבית), אזי החשב הכללי רשאי להפסיק את התמיכה למוסד.

סקנציה זו היא משמעותית מאוד ונועדה להרתיע את הגופים הנתמכים מלהגיש למדינה נתונים כוזבים, כפי שנתגלה בעבר במספר מקרים. כעת החרדים מבקשים למנוע את החסימה האוטומטית הזו, לקיים למוסד תהליך שימוע ובה בעת להמשיך להזרים את הכספים (גם אם בשיעור מופחת), או לתת סמכות למנכ״ל המשרד להמשיך את תשלום התמיכה התקציבית.

סעיף זה הלכה למעשה מבטל את כוחו של אגף החשב הכללי במשרד האוצר שכיום יושב על ברז תקציבי התמיכות ומפסיק אותם במקרה של חריגות מהותיות וליקויים מהותיים, ויוצר פתח למעורבות פוליטית ישירה בהמשך במתן תקציבים לגופים שהתברר שהם לא עומדים בקריטריונים שהם דיווחו עליהם.