קצבאות הילדים הפכו לכלי ניגוח קואליציוני

קצבאות הילדים שוב עולות על הפרק, כמעט כחלק מתסריט קבוע בעת הרכבת קואליציה חדשה. המפלגות החרדיות - ש"ס ויהדות התורה - דורשות מראש הממשלה בנימין נתניהו להתחייב על העלאת הקצבאות שקיצץ שר האוצר לשעבר יאיר לפיד ולהחזיר אותן לכל הפחות לרמה שלפני הקיצוץ, כלומר מ־140 שקל לילד בכל חודש כיום ל־175–263 שקל לילד לחודש. המשמעות היא הגדלת תקציב קצבאות הילדים בלא פחות מ־3 מיליארד שקל לשנה, סכום אדיר שמחליף ידיים כל אימת שהפוליטיקאים שוב מתחילים לבחוש בקצבה הפוליטית מכולן.

וזו השורה התחתונה של כל המחקרים המרובים בנוגע לקצבאות הילדים – קצבת הילדים היא נושא פוליטי. מי שחושב שהקצבאות עוזרות לעניים ימצא את המחקרים שתומכים בכך ומי שסבור כי הקצבאות מרעות את מצבם ימצא גם הוא את המחקר שתומך בכך. אפשר גם למצוא לא מעט ניירות שטוענים כי אפשר לעשות דברים אחרים לחלוטין לטובת הילדים בכלל וילדים עניים בפרט.

לכן השאלה של קצבאות הילדים היתה תמיד ותהיה תמיד שאלה פוליטית ולא כלכלית - כשלקואליציה נכנסות מפלגות שקהל מצביעיהן רוצה בהעלאת הקצבה אז היא תעלה וכשלקואליציה נכנסות מפלגות שקהל מצביעיהן אדיש יחסית לקצבת הילדים אז היא תרד.

כך היה כשב־2001 ראש הממשלה אהוד ברק אישר את הגדלת הקצבאות בלחץ המפלגות החרדיות, וכך היה כששר האוצר בנימין נתניהו, בתמיכת מפלגת שינוי, קיצץ 40% מהקצבאות ב־2003 וטען כי הקצבאות הן תמריץ שלילי ליציאה לעבודה. אותו נתניהו הסכים ב־2009, כראש ממשלה, להוסיף עוד 100 שקל בחודש לילד השני עד הרביעי בכל משפחה.

החרדים הבטיחו העלאה, כחלון מעדיף סטטוס קוו

כשנפגשו נציגי המפלגות החרדיות עם נתניהו בשבוע שעבר נאמר בצורה ברורה כי כל גזירות הממשלה הקודמת ("גזירות לפיד" כלשונם) יבוטלו בממשלה הנוכחית. לא מדובר רק על קצבאות הילדים, אולם ברור כי זה הנושא המשמעותי ביותר מבחינה תקציבית – גם בפריזמה של תקציב המדינה אך גם בפריזמה של הפוליטיקה הפנימית בציבור החרדי. יהדות התורה, לדוגמה, פרסמה במערכת הבחירות סרטון שבו היא מראה אברך שלא יכול לשלם לגן הילדים כי לפיד קיצץ את הקצבאות. חברי הכנסת של המפלגה הבטיחו להחזיר עטרה ליושנה.

אלא שששר האוצר המיועד משה כחלון בכלל לא נתן את אישורו להסדר הזה ונראה כי הוא מתנגד נחרצות להעלאת הקצבאות. בסביבתו מדברים על כעס בנוגע להבטחות הלא כתובות בין נתניהו והחרדים, שהרי אם יעלו את הקצבאות הוא ייכנס למשרד האוצר עם 3 מיליארד שקל פחות בשנה ממה שיש לו עכשיו.

גם מי שנתפס כאחראי על המדיניות החברתית של מפלגת כולנו – יו"ר הוועדה למלחמה בעוני לשעבר אלי אלאלוף – הביע מספר פעמים בעבר התנגדות להעלאת קצבאות הילדים והבטחת ההכנסה ותמך בוועדה בעמדת האוצר, שלפיה הפתרון למצוקת העוני הוא בעבודה. אולם ככל הנראה כחלון יצטרך לוותר: הוא לא יוכל להמשיך ולדרוש גם את ועדת הכספים מבלי לתת לחרדים את העלאת הקצבאות.

תחת ההנחה שקצבאות הילדים יעלו בצורה כזו או אחרת, כחלון יצטרך למצוא את המקור התקציבי לכך. באוצר סירבו להתייחס אתמול לשאלה מאיפה יבוא הכסף, אך מקור אפשרי לפחות לחלק מהכספים הם התקציבים שיועדו ליישום מסקנות ועדת אלאלוף, שב־2015 עומדים על כמיליארד שקל לבסיס התקציב.

ההשפעה האמיתית של הקצבאות לא ידועה

איש אינו יודע בדיוק מה ההשפעה של קצבאות הילדים על מצב העוני של הילדים בישראל. כמובן שאם מורידים בבת אחת את קצבת הילדים יהיו משפחות שיירדו מתחת לקו העוני. אך באותה מידה ברור כי אם במקביל אחד ההורים ייצא לעבוד או יגדיל את הכנסתו מעבודה, מצבה הכלכלי של המשפחה ככל הנראה יהיה טוב יותר מאשר לפני הקיצוץ.

דו"ח העוני האחרון של הביטוח הלאומי שמסכם את המצב עד 2013: "המדדים מצביעים על שיפור בממדי העוני ומורים כי מצבן של המשפחות העניות הוטב במידה ניכרת בהשוואה ל־2012 וזאת גם בהסתכלות ארוכת טווח". ובמקרה הספציפי של ילדים, שיעור הילדים העניים, שהגיע לשיא ב־2009 עם 36.3%, יורד מאז בצורה חדה עד ל־30% ב־2013. כאן מונה הביטוח הלאומי 3 מדדים מקובלים למדידת חומרת העוני של המשפחות העניות ומצביע על שיפור דרמטי בכולם. במילים אחרות, הביטוח הלאומי אומר שלמרות שמאז הקיצוץ הגדול שעשה נתניהו בקצבאות הילדים ב־2003 הן לא חזרו לרמתן הקודמת, עדיין שיעור הילדים העניים נמצא במגמת ירידה. גם שיעור המשפחות העניות נמצא בירידה

במקביל לקיצוץ בקצבאות נרשמה עלייה בשיעורי ההשתתפות בעבודה: שיעורי התעסוקה של נשים חרדיות עלו מ־47% בשנת 2002 לכ־70% בשנת 2013 ובקרב גברים חרדים עלו שיעורי התעסוקה באותו פרק זמן מכ־40% ל־56%.

השפעה אחת ברורה שיש לקצבאות הילדים היא על פריון הילודה. מחקר שפורסם לפני שנתיים על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, הלמ"ס ואוניברסיטת ניו יורק מצא כי שלושה מגזרים לא יושפעו משינוי בקצבאות הילדים - משקי הבית מהעשירון העליון, מהמגזר החרדי ונשים מעל גיל 35. מלבד שלוש האוכלוסיות הללו המחקר מצא כי ככל שהמשפחה ענייה יותר כך גדלה השפעתו של השינוי בקצבאות הילדים, במיוחד על משפחות מהמגזר הערבי.

מימין: גפני ונתניהו. קצבת הילדים היא שאלה פוליטית ולא כלכלית צילום: יובל חן, דנה קופל

גם במשרד האוצר לא תומכים במבחן הכנסה

אחת האפשרויות שחוזרות מדי פעם לשולחן היא להפוך את קצבת הילדים או קצבת הזקנה לקצבה תלוית הכנסה, כך שמשפחה שנמנית על העשירון העליון לא תקבל כלל קצבת ילדים או זקנה.

הרעיון נשמע נכון על פניו והצעה כזו עלתה לפני שנתיים על ידי שר הרווחה לשעבר, מאיר כהן, שאמר כי עשירונים 8–10 (משפחות עם הכנסה של 17 אלף שקל ברוטו בחודש ומעלה) יממנו את המלחמה בעוני. על פי הלמ"ס, כל משפחה בעשירון השמיני מקבלת בממוצע קצבאות מהביטוח הלאומי בשווי של כ־1,200 שקל בחודש נכון ל־2013. בעשירון התשיעי ובעשירי מדובר על כ־1,085 שקל בחודש. ההוצאה של הביטוח הלאומי על כל סוגי הקצבאות למיניהן לכ־650 אלף המשפחות השייכות לעשירונים אלו עמדה על כ־2.2 מיליארד שקל בשנה.

אלא שההצעה הזו מעולם לא הגיעה לשלב היישום, כיוון שהיא מאוד קשה ליישום. מבחן הכנסה שכזה יצריך עומס בירוקרטי כמעט בלתי נתפס היות וכל משפחה בישראל תצטרך לעבור מבחן הכנסה על ידי פקידי הביטוח הלאומי. התוצאה תהיה שקצבאות הילדים והביטוח הלאומי יגיעו באיחור של שנה, לאחר שייקבעו ההכנסות של כל משפחה, או שיינתנו למפרע ולאחר מכן משפחות רבות יצטרכו להחזיר את הכספים שקיבלו. מדובר ברפורמה שאפילו אנשי האוצר לא תומכים בה, למרות מה שנראה על פניו כחיסכון כספי.

לכך צריך להוסיף את העניין העקרוני שמשמיעים לא מעט חוקרים בתחום המדיניות החברתית, והוא שיש חשיבות לכך שגם בעשירונים העליונים יראו שהם מקבלים משהו מהביטוח הלאומי כדי שלא ירגישו שהם משלמים לחינם.

ככלל, עולה השאלה האם העלאת קצבאות הילדים הוא הדבר הטוב יותר שאפשר לעשות עם 3 מילארד שקל בשנה. אפשר למשל להשתמש בכסף כדי לצמצם את ההוצאה על תשלומי הורים לבתי הספר, שלפי הביטוח הלאומי עלתה מאז 2001 ב־58% בקרב 40% מהמשפחות העניות ביותר בישראל. נכון ל־2011, אז נערכה הבדיקה, ביטול מלא של כל התשלומים השונים לבית הספר היסודי עד התיכון יוריד את העוני של הילדים ב־1.3% ויעלה לתקציב המדינה כ־3.5 מיליארד שקל.

אלא שאיש לא ינסה לבדוק מה הדרך הכי טובה להוריד את שיעורי העוני המחפירים של ילדים בישראל, כי בסופו של דבר, כאמור, קצבת הילדים היא קצבה פוליטית ולא כלכלית.

איך זה עובד בעולם?

הענקת קצבאות ילדים החלה בסוף המאה ה־19 במערב אירופה, כאמצעי של המדינה לכפות אחריות משפחתית על גברים ממעמד הפועלים. עם הזמן הקצבה הפכה לזכות יסוד בכל חברה מתוקנת, והקשר בינה לבין עבודתו של אחד ההורים ניתק. במדינות מערב אירופה, כמו גם ברוסיה, הקצבאות משמשות כיום בעיקר ככלי לעידוד ילודה, בשל ריבוי שלילי.

כ־88 מדינות מעניקות כיום לאזרחיהן קצבאות ילדים. ברוב המקרים מדובר בקצבה נמוכה למדי, שלא עולה על 10% מההכנסה הממוצעת במשק ומותנית בכמה קריטריונים.

ברוב המדינות הקצבה תינתן להורים מעוטי יכולת. כך, למשל, בקנדה, שבה הורים לילדים מתחת לגיל 18 יהיו זכאים לקצבה אם הם בעלי הכנסות חודשיות נמוכות מ־1,000 דולר קנדי. הקצבה תינתן שם כזיכוי מס בגובה של כ־1,020 דולר קנדי בשנה.

בניו זילנד, למשל, הקצבה ניתנת רק להורים בודדים לילדים מתחת לגיל 18, ואילו באוסטרליה ניתנת קצבה בגובה של 24 דולר אוסטרלי לכל ילד עד גיל 16 (ועד גיל 18, אם הוא ממשיך ללמוד לבגרות), ללא קשר להכנסתם של ההורים. על הילד הרביעי ואילך יקבל ההורה האוסטרלי תוספת של כ־8 דולרים.

במרבית המדינות הזכאות לקצבה היא להורים לילדים עד גיל 18. בצ'כיה הורה שמשתכר מתחת למינימום יוכל לקבל קצבת ילדים עד גיל 26, אם יוכיח שהילד אכן תלוי בו, ואילו ביפן ילד נחשב רק מי שטרם הגיע לגיל 3.

ברוב המדינות הקצבה ניתנת ללא קשר למקום עבודתו של ההורה, ואולם בשוויץ ניתנות הטבות מיוחדות להורים שעובדים בתחום החקלאות. בחלק מהקנטונים (אזורים פדרליים) ניתן לקבל את ההטבה גם אם אחד ההורים הוא עצמאי. שוויץ היא גם שיאנית הקצבאות, שבה ניתן לקבל עד 330 יורו לילד ראשון (בהתאם לקנטון). אחריה מובילות ליכטנשטיין ואיטליה, שבהן ניתן לקבל כ־200 יורו וכ־185 יורו, בהתאמה, לילד ראשון.

גם שיטת העברת הכספים משתנה ממדינה למדינה. בבריטניה, למשל, מדובר בהעברה לחשבון הבנק או במתן המחאות לפירעון בבנק. במקרים אחרים קצבאות הילדים ניתנות כנקודות זיכוי או כפטור חלקי ממס ההכנסה.

מיכאל פרל