"אני לא רוצה להיות זה שיוביל את בריחת הסטארטאפים"

הטרנד נחשב למבורך; במקום לנסות להיות אייסיקיו, יותר חברות מנסות להיות טבע, או לפחות צ'ק־פוינט - אימפרייה עסקית ישראלית. עוזרים לו השגשוג של וויקס, ו־21 מיליון הדולר שהתחלקו בין חמשת בכירי החברה כבר עם ההנפקה.

אבל דווקא ניר זוהר, נשיא וויקס וסמנכ"ל התפעול שלה, שכבר בהנפקה קיבל 3 מיליון דולר, לא מרוצה. הוא אפילו פסימי. בראיון ל"מוסף כלכליסט" הוא מסביר שההחלטה להפוך לחברת הייטק ישראלית גדולה שתתחרה בענקי עמק הסיליקון הפגישו אותו דווקא עם רגולציה יוצאת דופן, דווקא בענף ההייטק, במה שהוא מגדיר מציאות אבסורדית. לדבריו, מדיניות המדינה, אותה מדינה שנותנת הקלות מס נרחבות לחברות גדולות, היא זו ש"תוביל טרנד של בריחת חברות הייטק לחו"ל" - ובראש ובראשונה של חברתו שלו.

זוהר במשרדי Wix בנמל תל אביב. "ייתכן שכדי לשרת את המשקיעים הייתי צריך לרשום את וויקס בחו"ל. יכולתי להוציא אותה מהארץ בתוך שלושה חודשים, אבל בחרתי בדרך הקשה" צילום: עמית שעל

כל ממזר וובמאסטר

כדי להבין מה כל כך מדאיג בתסכול של זוהר - בן 37 ללא עבר יזמי או עסקי, ואפילו בלי רקע בהייטק - צריך להכיר את הסיפור שלו ושל וויקס.

לחברה הוא הגיע במקרה. כשהשתחרר מצה"ל כחובל בקבע הוא עבד כמרכז שבט בתנועת הצופים ואחר כך כשליח הסוכנות היהודית לצפון אמריקה ודרום אפריקה. הוא לא השלים אף אחד מארבעת התארים שהתחיל ללמוד באוניברסיטה.

ב־2007, חבר ילדות שלו בשם אבישי אברהמי ביקש ממנו לעבוד לתקופה קצרה בחברה שייסד עם אחיו נדב ועם חברם גיורא קפלן. החברה היתה Wix, והיא אפשרה לכל גולש להקים אתר אישי בעיצוב מקצועי במהירות, בקלות ובחינם. "יום אחרי שהם נתנו לי משהו לעשות כבר באתי וביקשתי את המטלה הבאה, ואז אמרו לי: 'היית רוצה להישאר?'. הייתי צעיר וחצוף וניסיתי לבדוק את הגבולות, אז אמרתי להם: 'רק אם תיתנו לי לנהל את החברה'. הם הביטו זה בזה, ואז פשוט אמרו לי: 'טוב'".

זוהר הפך מאיש תנועת נוער ואיש הסוכנות היהודית לסמנכ"ל תפעול של הסטארט־אפ הצעיר. בישראל, תפקיד סמנכ"ל התפעול (COO) לא נחשב זוהר ויוקרתי. בארצות הברית הוא דווקא ניתן, לרוב, לאיש החזק בחברה אחרי המנכ"ל: שריל סנדברג היא סמנכ"לית התפעול בפייסבוק, וזה היה גם תפקידו הקודם של מנכ"ל אפל טים קוק. "בצבא ובצופים תמיד ידעתי מה לעשות", אומר זוהר, "בוויקס היה לייתרון הגדול שלא עשיתי שום דבר רלבנטי קודם לכן. לא ידעתי לעשות דברים לבד, ולכן גם לא היתה לי יוהרה. התייעצתי בכל דבר, וככה למדתי".

סיפור העלייה המטאורית של וויקס מרתק כשלעצמו: כשקפלן והאחים אבהרמי הקימו את החברה בסוף 2006, עוד לא היה להם רעיון. הם בחנו ופסלו יותר מ־15 רעיונות, עד שנדב אברהמי הציע להקים את החברה על בסיס שפה שפיתח לבניית אתרים. כיום המערכת של וויקס מאפשרת להקים ולעצב אתר אישי באמצעות גרירת אובייקטים, ממש כמו בתוכנה ידידותית לעריכת תמונות.

סמנכ"ל השיווק של Wix עומר שי (שלישי מימין), המייסדים נדב ואבישי אברהמי (חמישי ושישי), סמנכ"ל הכספים ליאור שמש, זוהר (חמישי משמאל)והמייסד גיא קפלן (רביעי משמאל) פותחים את המסחר בנאסד"ק בנובמבר 2013

המודל הכלכלי של וויקס, שהחברה מצפה שיכניס לה השנה 200 מיליון דולר, הוא מודל הפרימיום: השירות ניתן בחינם ליותר מ־65 מיליון גולשים. אך שירותים משלימים כגון שטח אחסון נוסף או אפשרות להקמת חנות מקוונת ניתנים תמורת תשלום של 16–4 דולר בחודש. את הסכומים האלה משלמים יותר מ־1.37 מיליון ממשתמשי השירות, רובם עסקים קטנים. וויקס גם טיפסה על כתפי ענקים, כשבהשראת פייסבוק, אפל וגוגל השיקה חנות אפליקציות לאתרי וויקס, שפתוחה למפתחים חיצוניים.

אף על פי שכבר היו קיימים שירותי בניית אתרים לגולשים חסרי ידע טכנולוגי, וויקס הפכה במהרה לגדולה בתחומה ועקפה פלטפורמות ותיקות ממנה כגון Webs.com ו־Homestead, שנרכשו באקזיטים, ואפילו iWeb של אפל ומערכות של ענקית התוכנה אדובי. יש מי שאף רואים בה איום עתידי על פלטפורמת הבלוגים המובילה וורדפרס.

את ההצלחה של וויקס מייחסים בין היתר לכישרונה לזנוח טכנולוגיות מיושנות כגון פלאש, ולאמץ טכנולוגיות חדשות, כגון פרוטוקל בניית האתרים HTML5. אחד הסממנים להצלחה היה הפרסומת שוויקס שידרה בשנה שעברה בהפסקת הסופרבול, אחד מחלונות הפרסום היקרים והיוקרתיים בעולם, בהשקעה של 4.5 מיליון דולר. החברה הודיעה כי תמשיך השנה את הקמפיין, בהשתתפות הדוגמנית היידי קלום וכוכבי הסיטקום הפמליה.

גם מצבה הפיננסי של החברה טוב: ב־2014 היא סבלה מחודשים ארוכים במחירי שפל, אך מתחילת השנה היא עלתה ב־16%. העלייה באה בתגובה לתחזית רווח אופטימית של עד 9 מיליון דולר ב־2015­ - עלייה של 54% בהכנסות הרבעון הראשון בהשוואה לרבעון המקביל ב־2014 עזרה גם כן.

מימין: נדב, יואב (ארכיטקט התוכנה הראשי) ואבישי אברהמי. "ניסיתי לבדוק את הגבולות אז דרשתי להיות המנהל. הם פשוט אמרו: 'טוב'" צילום: אוראל כהן

דור ה־Wix

וויקס מייצגת דור חדש של סטארט־אפים ישראליים שקם בשנים האחרונות: מיזמים שבמקום לחפש אקזיט הפכו לעסק משגשג, עם עשרות ואף מאות עובדים, ולקוחות בכל העולם. חברות כמו גט טקסי, זירת המסחר הקטנה Fiverr, חברת המלצות התוכנה איירון סורס, אתר אילנות היוחסין מיי הריטג' ועוד חברות שרושמות את רוב הכנסותיהן מעבר לים. מאחורי חברות אלה עומדים יזמים צעירים ומנוסים, קצינים לשעבר ביחידה 8200 או בחיל האוויר, האקרים בדימוס או אנשי הייטק שהפכו למיליונרים טריים. אלה מנהיגי ההייטק הישראלי כיום.

אבל יש להם בעיה, אומר זוהר, והבעיה היא שלאף אחד לא אכפת מהם. הדור הקודם של ההייטקיסטים הישראלים שהנפיקו בנאסד"ק הורכב משועלי עסקים קשוחים ומבוגרים יותר: ותיקי ענף המחשוב העולמי ומומחים מהטכניון שפיתחו טכנולוגיות נטולות סקס־אפיל לאחסון או הולכה, ומכרו אותן במיליארדים. הפרופיל של המצליחנים האלה שונה לגמרי מזה של נערי האינטרנט בכפכפים שמסתובבים עם הכלב מתחת למשרד בשדרות רוטשילד. אבל דווקא הדור החדש, שנראה כמו שילוב בין היצירתיות של סוף שנות התשעים לבגרות העסקית של העשור הקודם, הוא־הוא הדור הנשכח.

"ביום שהנפקנו אבק התהילה שקע", אומר זוהר, "אתה מרים את הראש ופתאום מגלה עולם שלם של בעיות שאין להן שום קשר אליך או לעובדה שהחברה שלך היא רשמית חברה ציבורית בארצות הברית. אחרי שלמדתי את רזי הרגולציה המחמירה מאוד שם, גיליתי עולם שלם של רגולציה עסקית מיותרת בישראל, שמתברר לך שהיא נועדה להגן על המשקיעים האמריקאים, ואתה אומר לעצמך: 'מה לעזאזל?'".

זוהר משמיע, תחת שמו ותמונתו, טענות שהובעו בפני "מוסף כלכליסט" בשיחות פרטיות עם עוד מנהלים של חברות אינטרנט ישראליות מהדור החדש. אלה טענות על רשות מסים מיושנת שנוהגת בחברות הייטק עם פעילות עולמית לפי נהלים שהותאמו לחנויות מהשורה. כך לדוגמה פייבר, שמדי יום עוברים דרכה מאות תשלומים בין גולשים, נדרשת להציג חשבונית נפרדת על כל עסקה שמתבצעת בה בין כל שני גולשים בעולם. חברות לא יכולות לנכות הוצאות על לינה, לדוגמה, שהושגה באמצעות האתר Airbnb, רק כי החברה האמריקאית לא מפיקה חשבוניות גשמיות. ישנן גם טענות על אטיות ביורוקרטית באישור מיזוגים ורכישות - אטיות שבכל ענף היא מרגיזה, אך בענף ההייטק הקצבי היא ממש מזיקה. ישנן טענות על הקושי להשיג הנחות בארנונה כבתי תוכנה, בעיקר מעיריית תל אביב ומעיריית פתח תקווה, ועל מסים דרקוניים לעובדים שעשו רילוקיישן וחזרו. "זה לא זרם של בעיות שאפשר לסתום בפקק והכל יסתדר", אומר זוהר, "יש בקיר המון סדקים, וצריך לשבור אותו ולבנות מחדש. זה כדאי, כי בסוף המדינה תרוויח מכך".

אתם חברה של מיליארד דולר שבחרה להיסחר בחו"ל. קצת רגולציה זה כזה אסון?

"רגולציה על שוק ההון חייבת להיות. פשוט, כי כבר עכשיו אני עומד בכללים של רגולטור מחמיר וחסר חוש הומור - שעסקים מפחדים ממנו פחד מוות מסיבות טובות - שנקרא רשות ניירות ערך האמריקאית. כל הכללים שלה חלים עלינו, ובאמת לא צריך עוד.

"בתחילת העשור הקודם המדינה רצתה שחברות שקמו כאן יייסחרו בחו"ל, אז פטרו אותן מהרגולציה של רשות ניירות ערך הישראלית. אבל בשנים האחרונות הפאזה התחלפה, ותקנות שנוספו לחוק החברות החזירו את הרגולציה המקומית בדלת האחורית. כעת החברות שנסחרות בחו"ל דווקא מופלות לרעה. הן צריכות לעמוד בכל הכללים, ההגיוניים לחלוטין, שנוגעים לדירקטוריונים או לחלוקת מניות, ולכך מתווספת עוד רגולציה מחמירה. כל השינויים האלה נולדים בוועדות הכנסת, לא במליאה, ואף אחד לא התייעץ או מתייעץ עם החברות האלה, שאליהן התקנות מכוונות.

"האמריקאים תומכים בהייטק המקומי שלהם עם הקלות ברישום ובדיווח של חברות צעירות, ברילוקיישנים של העובדים שלהם ובהבאת עובדים מחו"ל לארצות הברית. אבל כאן, אפשר להביא עובדים מחו"ל רק לחקלאות ולבניין. אם אתה רוצה להביא עובד הייטק זר, הוא צריך להיות יהודי שמוכן לעשות עלייה, או עם בת זוג יהודייה. לניו יורק קל להעביר עובד, כי יש תהליך ברור ומסודר. לישראל, תהליך הבאת העובד לוט בערפל, וזה בלתי נסבל".

15 יזמים זועמים

"להייטק אין לובי", זוהר מצביע על הבעיה המרכזית בעיניו, "אנחנו לא מסתובבים עם לוביסטים ולא הלכנו לגן עם שר האוצר. כשהתחלתי להתמודד עם ענייני הרגולציה כאן לא ידעתי איפה להתחיל, עם מי לדבר ומי האנשים הנכונים".

התובנה הזו התפשטה בעולם ההייטק הישראלי, וזוהר מצא את עצמו בשורה ארוכה של פגישות, ועוד פגישות, שהובילו בינואר 2015 להקמת ארגון ראשון במינו: פורום חברות הצמיחה. זהו איגוד של 15 חברות טכנולוגיה ישראליות שהפכו לשחקניות גלובליות - שלוש מהן אף הונפקו ונסחרות בארצות הברית - ומשמש כארגון הלובי הראשון של עולם הסטארט־אפים הישראלי. זוהר הוא מאלה שדחפו להקמת הארגון, ומשמש כיו"ר שלו. במסגרת תפקידו הוא ישתתף ביום שני בכנס חברות הצמיחה של "כלכליסט", שייערך בשיתוף פורום חברות הצמיחה והבורסה לניירות ערך.

המטרה המוצהרת של הלובי הצעיר היא, לפי החומרים הפרסומיים שלו, "לפעול לשיפור האקוסיסטם העסקי בישראל, כדי שייעשה אידיאלי עבור חברות בצמיחה ולא רק עבור חברות בראשית דרכן או עבור תאגידי ענק". בעברית פשוטה יותר, המטרה היא להיכנס לישיבות של ועדות הכנסת ולהשפיע בהן. "זה אבסורד כשההייטק מייצג מחצית מהיצוא התעשייתי בישראל. נכון שאינטל מייצגת חלק משמעותי בנתון הזה. אז אני שואל: למה שלא תהיה כאן עוד אינטל, או אפילו שתיים? למה אין סגן שר לענייני הייטק?", הוא אומר.

קפלן. רעיון שהביס את הגדולים צילום: גלית דויטש

אבל כבר יש גופים שמתיימרים לייצג את מגזר הטכנולוגיה, לדוגמה איגוד תעשיות התוכנה והאלקטרוניקה או האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות. למה גם אתה צריך ארגון?

"הפורום הוקם מתוך צרכים ייחודיים שיש לחברות ישראליות בינלאומיות שנמצאות בשלב הצמיחה, ושממילא כבר מתייעצות זו עם זו. יש בהייטק הישראלי 250 אלף עובדים שאת העניינים שלהם צריך לתפור בחיזורים במסדרונות של כמה משרדי משרדי ממשלה במקביל, כמו משרד האוצר והכלכלה. אין כאן יד מכוונת שמנסה לחבל בהייטק הישראלי, אבל אמורה להיות יד מכוונת שתעזור לפתור בעיות ולהוריד חסמים".

המדינה משקיעה בהייטק מיליארד וחצי שקל בשנה. יש מי שאומרים שגם את זה ההייטק הישראלי לא באמת צריך.

"זה לא הכסף. מעולם לא לקחנו כסף מהמדינה. גם כשהסתכלתי על כספי המדען הראשי ב־2012, ראיתי שעם כל הניירת יהיה הגיוני יותר לגייס כסף פרטי. יתרה מכך, לאורך כל השנים, בכל פעם שהיינו בתהליך של בדיקת נאותות לפני השקעה, לכל המעורבים היה חשוב לדעת שאין לנו כסף מהמדען הראשי, כי זה יוצר מבנה בעלות שבעייתי עבור משקיעים זרים".

אולי עדיף לך לנהוג כמו יצרני מזון ויבואני רכב, ופשוט לשכור לוביסטים מקצועיים?

"אולי. אבל אני מאמין בדיון ציבורי, ובשינויים שבאים מהבנה. לשכור לוביסטים שירוצו במחשכים, זה לא מרגיש לי כל כך טוב ברמה האישית. מה גם שהאגנ'דה שלי לא אומרת 'שחררו את וויקס מהרגולציה'. היא מדברת על שינוי עמוק יותר. יש למדינה הזדמנות יוצאת דופן למנף את חברות ההייטק שפעילות בה, למשל לטובת שיתופי פעולה חינוכיים וטכנולוגיים. קח לדוגמה את תוכניות ההכשרה שחברות ההייטק מפעילות באופן פרטני לקהילות חרדיות. אפשר להביא אותה לאוניברסיטאות כחלק מתוכנית לאומית. זה יכול לסייע לאלפי אנשים למצוא עבודה טובה יותר, במקומות שמתאימים להם יותר. זה גם קשור למשימה הלאומית של עירוב אוכלוסיות נוספות בחברה.

חברות כמונו גם מחזיקות קניין רוחני שלא יסולא בפז. יש לנו קרוב ל־100 עובדים במחלקת השיווק, ובהם מפיקים ואנשי וידאו שהפיקו פרסומת לסופרבול ועובדים עם שותפויות ענק כמו הקמפיין שלנו עם היידי קלום, וכל זה מנוהל ישירות מכאן, מתל אביב. אנחנו החברה הישראלית השנייה בהיסטוריה שמפרסמת בסופרבול. נאצר כאן ידע שלא יסולא בפז, שיכול לשרת בעתיד עוד חברות, וחשוב שהוא יישאר במדינה".

10 מיליארד כחול־לבן

לא מפתיע שזוהר מצא את עצמו בתפקיד יו"ר הלובי החדש. זה לא היה בגלל ותק בתעשייה או בניהול, אלא, במידה רבה, חלק מ"רוח הצופה" שלו. גם כסמנכ"ל התפעול הצעיר של וויקס, הוא מספר, הוא מצא את עצמו ממלא שורת תפקידים במקביל - מאחריות על פיתוח הגרסאות והעמידה בזמנים עד הוצאת המשכורות וניהול משאבי האנוש. הוא התחיל להשיל מעצמו תפקידים רק עם הגידול בחברה.

זוהר. "האג'נדה שלי לא אומרת 'שחררו את וויקס מהרגולציה'. אני מדבר על משהו עמוק יותר בענף ההייטק הישראלי" צילום: עמית שעל

"את הניסיון הטכני רכשתי בקורס חובלים", הוא אומר, "לא לומדים שם תכנות, אבל זה בית הספר הטוב ביותר לסטארט־אפיסטים. הוא מכין אותך להפעיל צוותים בסביבה טכנית, כשאתה זרוק אי שם בים בלי שום גיבוי. שם באמת לומדים את המשמעות של המשפט שכתוב על ספרי הלימוד בקורס, 'אין חלופה לשכל הישר'". את הפערים הטכנולוגיים, הוא אומר, השלים בהדרכה שקיבל מאנשי קרנות ההון סיכון, הדירקטורים בחברה וחבריו המייסדים.

"ההנפקה היתה עבורי הזדמנות ללמוד משהו חדש לחלוטין - לפגוש אנשים חדשים, להשוות רשמים של בנקאי השקעות כדי לקבל תמונה מאוזנת, לדבר עם 12 חברות בורסאיות כדי להבין מאילו טעויות להימנע ולהכין את החברה ואת העובדים להנפקה, דבר שבארץ קשה יותר, כי אין כאן הרבה חברות ציבוריות, בטח לא בהייטק", הוא אומר.

ולכן, הרעיון שצמח אצלו במקביל להקמת לובי הסטארט־אפים מדאיג בהיתכנותו: הוא שוקל להעתיק את מקומה של וויקס למדינה אחרת.

זה קרה חצי שנה אחרי ההנפקה, כשזוהר שמע על התוספת לחוק החברות בשנה שעברה, שחייבה דיווח של שכר הבכירים הישראלים גם בחברות שאינן נסחרות בישראל. זוהר הכועס ביקש מהכנסת את פרוטוקול הוועדה. "וזה היה הקש ששבר את גב הגמל", הוא אומר. אז, הוא מספר, הבין שוויקס, על אלף עובדיה, היא קורבן ללא ייצוג, וכמותה כל דור הסטארט־אפים החדש, "חברות הצמיחה", כפי שהוא קורא להן.

"כל מי שקורא את ההצעה המקורית לתיקון החקיקה מבין שהמוטיבציה אליו מגיעה מהרצון ללחוץ על החברות שנסחרות בחו"ל להיות דואליות, כלומר להירשם גם בבורסה בתל אביב. הלחץ והקשיים האלה הם המקבילה החוקית לסחיטה באיומים", הוא אומר, ומסביר ששם הבין שהוא צריך ייצוג במסדרונות הכנסת, וגם שמתחיל להימאס לו, שהחובל מספינת הטילים, רכז הצופים ושליח הסוכנות היהודית, חווה פה כל כך הרבה חלמאות ביורוקרטית וחוקים ציניים, עד שמתחשק לו למחוק את החברה הישראלית שלו ולרשום אותה בחו"ל.

חברי הכנסת אמורים לדאוג לתמונה הגדולה. אולי הלחץ לרישום דואלי, שטוב לבורסה המקומית, השיג את מטרתו?

"לא יודע, אבל גם אם זה נכון זה חלק מהבעיה. לפי התחזיות וויקס תייצא השנה בכמעט מיליארד שקל. היא מעסיקה אלף איש, מהם 800 בישראל. היא פתחה מרכז מחקר ופיתוח בבאר שבע, ועושה צעדים להעסקת עובדים במגזר החרדי. היא מעורבת בפעילות קהילתית במדינה. אז למה אף אחד לא בא לשאול אותי איך ההחלטות של ועדת החוקה ישפיעו על זה? זה אבסורד, ובסוף כשנחליט להוציא את החברה מישראל כולם יטענו שאנחנו לא ציוניים ולא פטריוטיים.

זו הדילמה שלי. האפשרויות הן לומר: 'אני לא רוצה להיות ישראלי יותר, ואני אקח את החברה ואקים אותה במקום אחר. בוא נודה על האמת, המדינה לא תפסיד מזה, אנחנו נמשיך לשלם מסים ולהעסיק כאן עובדים, אבל זה מדרון חלקלק. זו תהיה מכה קשה כי אם וויקס תעשה את זה, אחרים ילכו בעקבותיה".

לאן?

"אולי לאירלנד או לסינגפור. יש מספיק מדינות שישמחו לרשום אצלן חברה כמו וויקס. אבל אני לא רוצה להסתכל לאחור ולגלות שאחרי שהקמנו כאן חברה מופלאה, אנחנו נוביל גם את הטרנד שיבריח חברות לחו"ל. במקום זאת, בואו נבין איפה לא כדאי לדחוף את הרגולציה בכל מחיר. בואו נבין איך אפשר לעזור לחברות הייטק לשכור עובדים מחו"ל, איך אפשר להתחשב בחשבוניות מקוונות. המדינה מציבה בפנינו את הדילמה של לרשום את החברה בחו"ל. אבל זה לא החזון שלנו. אנחנו רואים בעוד עשר שנים חמש או עשר חברות בשווי 10 מיליארד דולר כל אחת, שמביאות לכאן כוח אדם איכותי, ועושות את מה שצ'ק־פוינט עשתה בשנות התשעים. את וויקס יכולתי להוציא מהארץ בתוך שלושה חודשים, אבל בחרתי בדרך הקשה, להילחם כדי להמשיך לפעול כאן".

ללכת בין הטיפות זה בזבוז זמן

אתה יודע שאם תרשום את וויקס בחו"ל לא תיהנה מהקלות המס שנועדו למשוך חברות גדולות, ושאתה יכול ליהנות מהן כמו אינטל וצ'ק־פוינט.

"אתה צודק. המדינה עשתה צעד נכון בתחום המיסוי, אבל זה היה לפני עשר שנים. הרבה חברות נופלות מחוץ לקטגוריה של ההקלה ולא נהנות ממנה. כרגע אנחנו חברה מפסידה ולא נהנים מההקלה. אולי כשנרוויח, מי יודע, נגלה סדרה חדשה של צרות".

וויקס היא חברה מלב השמנת התל־אביבית: המשרד שלכם בנמל תל אביב, כל חברי ההנהלה הבכירה גרים בקילומטר הרבוע סביב המשרד. אז אתם מקימים משרד בבאר שבע, זה יופי, אבל אולי למדינה עדיף מלכתחילה להתמקד בסיוע לחברות הייטק קטנות מהפריפריה.

"עשיתי ניסוי מעניין. רציתי לשכור לשירותנו נשים חרדיות ממודיעין עילית, אבל התקשינו למצוא שם מתכנתות עם הרמה המקצועית והידע המתאימים. יכולנו להתייאש, אבל בחרנו להקים מסלול הכשרה של חצי שנה, והחלטנו לא לעשות את זה לבד אלא לשתף עוד כמה חברות, ואחרי שההכשרה תסתיים נתחרה על המועמדים הכי טובים. אין בעיה לעשות עוד דברים כאלה, אבל לזה דרושות חברות בוגרות, שיכולות לצאת קצת מההתעסקות בעצמן ולהסתכל הצידה. חברה של 80 עובדים לא יכולה לעשות את זה. חברה של 200 עובדים כן. השאלה היא אם אנחנו יכולים להקדיש תשומת לב לזה, או צריכים להקדיש את כולה להליכה בין הטיפות של חוקי הדירקטוריונים, שהם בזבוז זמן מוחלט".

אתה פועל ומאיים בשם סקטור שלם, אבל שנה וחצי אחרי ההנפקה המשקיעים שלך עדיין מחכים לרווחים. גם מחיר המניה לא חזר לשיא של תחילת 2014.

"יכול להיות שכדי לשרת את המשקיעים אני צריך ללכת ולרשום את וויקס בחו"ל. אבל מערכת היחסים שלנו עם המשקיעים ברורה מאז ההנפקה. את כל מה שאמרנו גם עשינו: אמרנו שנגייס הון כדי להגדיל את החברה ב־2014. נדמה שאת רוב הכסף הוצאנו על קמפיינים ועל הסופרבול, אבל עיקר ההוצאה היתה על הכפלת מספר אנשי הפיתוח. בנובמבר אמרנו שנעבור לרווחיות במחצית השניה של 2015. הרווח יבוא לידי ביטוי בדו"ח השנתי, ולאחרונה גם הגדלנו עוד את תחזית הרווח. היום אנחנו עולים על ציפיות המשקיעים, מחיר המניה עולה, ובטווח הארוך, אם תשאל למה אני מוציא אנרגיה על עניינים מחוץ לוויקס, זה כדי שבסוף אני אוכל להתמקד בעניינים הפנימיים שלנו.

רוב חברות ההייטק גדלות באמצעות רכישות ומיזוגים. הרכישות שאתם עשיתם היו של חברות זעירות ממש, וחבל, כי 91 מיליון הדולרים בקופת המזומנים שלכם יכולים לאפשר רכישות גדולות יותר.

"נכון להיום, אין לי יכולת לקנות נתחי שוק שיהיו משמעותיים ומשתלמים לי לקנייה. ההנפקה שלנו הקפיצה לשמים את שווי החברות בענף, אז אני נשאר עם רכישה של נתחי שוק יקרים שלא ממש משתלמים. וחוץ מזה, עם מי נתמזג? עם חברות שהמוצרים שלהן פחות מלאים משלנו? כשאני מסתכל סביבי אני רואה חברות שהן לא באמת פלטפורמה, שלא מאפשרות פונקציונליות פשוטה של 'דרג אנד דרופ', שאין להן חנות אפליקציות, שתמיכת המובייל שלהן לוקה בחסר. וויקס היא חברה שנותנת שירות ומספקת טכנולוגיה, לא מוכרת תוכנה. זה לא בדנ"א שלנו להביא 500 אנשי מכירות שיישבו על הטלפון".

ואולי בסוף, בשיא המסע, המאבק והדילמות, תקבלו הצעת רכישה שתטרוף את כל הקלפים?

"אנחנו לא מחפשים למכור את החברה. כמובן, יש לנו חובה כלפי עצמנו וכלפי בעלי המניות, ואם מישהו יבוא וירצה לקנות אותנו ב־2 מיליארד דולר, כך שכל עובד יוכל להיות מיליונר, סירוב לזה ידרוש הרבה שיקול דעת ואומץ. אולי נסרב, אבל לא בלי לשקול זאת".