מבחן הכוח של בנט, כחלון והשלטון המקומי: המאבק שיכריע מי יממן את הסייעת השנייה

ביום שני ישב חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין שמכהן גם כיו"ר השלטון המקומי, במסיבת עיתונאים לצדם של שר האוצר משה כחלון ושר החינוך נפתלי בנט, שבה הכריזו השלושה כי נמצא הכסף ותמומש ההבטחה לסייעת נוספת בגני הילדים הצפופים.

אבל כבר למחרת מיהר ביבס לשלוח לשרים מכתב שבו הבהיר כי השלטון המקומי לא ייתן יד לתוכנית שלהם כל עוד הם מתכוונים ליישם אותה במתווה הנוכחי. ביבס דרש שני דברים: שהמדינה תיתן מקדמות לרשויות המקומיות להתחיל לממן את שכר הסייעת הנוספת בגני הילדים מספטמבר הקרוב; ושהמדינה תממן את כל שכר הסייעות מקופת המדינה, או שתתיר לרשויות המקומיות להעלות את הארנונה העלאה חריגה או לגבות את התשלום ישירות מכיס ההורים.

"עושים עלינו סיבוב"

בשיחה עם "כלכליסט" הסביר ביבס כי הוא לא שינה את דעתו, אלא אמר את הדברים מראש לשני השרים. אחרי שראה שהשרים מתעלמים ממנו, לטענתו, החליט להעלות את דרישותיו על הכתב, שלא יגידו שלא אמר.

מה שכל כך הרגיז את ביבס הוא האופן שבו הממשלה החליטה להוציא לפועל את הוספת הסייעות. על פי התוכנית, רשויות חזקות יותר יצטרכו לממן מתקציבן 50% משכר הסייעות, רשויות חלשות מאוד יממנו מתקציביהן רק 10% משכר הסייעות, והרשויות שבתווך ישלמו בין 20% ל־30% מעלות הסייעות. במשרדי האוצר והחינוך קוראים לזה "תקצוב דיפרנציאלי". ביבס קורא לזה אחיזת עיניים, ומאיים כי באופן הזה התוכנית לא תצא לפועל.

למה שכספי המסים שלי יממנו סייעת שנייה בערים כמו תל אביב, שיש להן עודף תקציבי? לא עדיף שהכסף יסייע לרשויות חלשות?

"זו הבעיה, שכל פעם מסתכלים על תל אביב. בישראל יש 257 רשויות מקומיות. מתוכן רק 24 רשויות איתנות, 33 רשויות מאוזנות פחות או יותר וכל היתר מסתמכות על מענקי איזון מהמדינה. התאחדנו כל ראשי הרשויות והבנו שרוצים לעשות עלינו סיבוב. בהסכמים הקואליציוניים היה תקצוב מלא לזה, לא תקצוב דיפרנציאלי. או שיביאו את הפרויקט בכסף מלא או שלא תהיה סייעת שנייה".

מימין: חיים ביבס, משה כחלון ונפתלי בנט. מכריזים על תוספת סייעת שנייה צילום: עמית שעל , דנה קופל

בנט לא מתרגש

בנט, לפחות בינתיים, לא יוצא מהכלים. "בכל מקרה", הבהיר ביום שישי בשיחה עם "כלכליסט", "הגנים ייפתחו ב־1 בספטמבר עם סייעת נוספת, וההורים לא יידרשו להוציא מכיסם ולו שקל נוסף. רשויות מקומיות חלשות במיוחד תטופלנה באופן פרטני בהתאם לצורך. התקציב הדיפרנציאלי יישאר על כנו. אנחנו לא יכולים לרומם את השוויון, אבל כשזה יבוא לכדי

התקצוב הדיפרנציאלי אז פתאום נגיד לא".

בשורה התחתונה, בנט אמנם כבר מבטיח כי רשויות חלשות במיוחד (רשויות ערביות ורשויות חרדיות) יקבלו השלמה ל־100% במימון הסייעת הנוספת, אולם הוא מאותת כי אין בכוונתו להתקפל בעניין התקצוב הדיפרנציאלי. ההצעה של ביבס, שלפיה כל הרשויות עד לעשירון 5 יקבלו תקצוב של 100% והרשויות החזקות יותר יקבלו תקצוב של 90%, לא מקובלת עליו.

מבחן מנהיגות

פרויקט הסייעת השנייה הוא היחיד, ככל הידוע, שבו המדינה מפעילה את עקרון התקצוב הדיפרנציאלי אל מול הרשויות המקומיות, ולכן הפיצוץ הזה נוצר. במשרד החינוך רואים בתקצוב הדיפרנציאלי מבחן משמעותי למנהיגותם של השרים בנט וכחלון באופן אישי, וליכולת העקרונית של הממשלה לעמוד אל מול השלטון המקומי ולקבוע מדיניות. העניין הוא שגם בשלטון המקומי, שנהנה מהשפעה פוליטית לא מבוטלת על צמרת הממשלה, רואים בפרויקט הזה מבחן משמעותי, בדיוק מהצד ההפוך.