$
קפיטליזם 3.0
קפיטליזם 3.0 גג כתבה

בדיקת כלכליסט

שיוויון על הנייר: 55% מהחברות מסתפקות רק בדירקטורית אחת

הרוב המוחלט של חברות ת"א־100 נצמדו לדרישות החוק המחייב מינוי של אשה אחת לדירקטוריון ולא מינו אף אשה נוספת. החברות הבודדות שהלכו מעל ומעבר לחוק הן אלו שמכהנת בהן אשה בראש הדירקטוריון

מעין מנלה 09:1617.06.15

40% בלבד מהחברות הנסחרות במדד תל־אביב 100 הלכו מעבר לדרישות החוק ומינו יותר מאשה אחת לדירקטוריון החברה, כך עולה מבדיקת "כלכליסט". בבדיקה נכללו כל החברות שאינן דואליות, 74 במספר. בחברות אלה, מהוות נשים 18.8% מהדירקטורים.

 

הנתונים עגומים עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון שהחברות מחויבות לפי החוק למנות לפחות אשה אחת כדירקטורית חיצונית אם הדירקטוריון מורכב כולו מגברים. כך שלמעשה רוב החברות שנבדקו עשו את המינימום הנדרש בחוק, ולא מעבר לכך.

 

כאשר אין חובה, המוטיבציה למנות נשים קטנה, והתוצאה היא שלא ממנים נשים לדירקטוריון בכלל. כך למשל, בשותפויות הגז והנפט אבנר, חנל וישראמקו אין חובה למנות נשים - ואכן לא נמצאה שם אף לא דירקטורית אחת לרפואה.

 

בסיכום הנתונים, מתוך 74 החברות שנבדקו, ב־41 יש דירקטורית אחת בלבד, בשלוש שותפויות גז יש אפס נשים בדירקטוריון, ב־20 חברות יש שתי דירקטוריות, בשבע חברות יש שלוש דירקטוריות, ובשלוש חברות בלבד יש ארבע דירקטוריות או יותר.

 

 

החברות המצטיינות מבחינת ייצוג נשים בדירקטוריון הן בנק הפועלים בו 30% מהדירקטורים הן נשים, שטראוס בה יש 5 נשים מתוך 12 דירקטורים וקבוצת עזריאלי בה 4 דירקטוריות מתוך 8 חברי דירקטוריון. העובדה שיו"ר הדירקטוריון בשטראוס ובקבוצת עזריאלי הן נשים בעצמן מלמדת על החסמים העומדים בפני אלו המעוניינות לכהן כדירקטוריות.

 

גם שלוש הנשים העומדות בראשי דירקטוריון הגיעו לשם הודות להיותן בעלות השליטה. מדובר ביו"ר שטראוס עפרה שטראוס, בתו של מייסד החברה מיכאל שטראוס; יו"ר קבוצת עזריאלי דנה עזריאלי, בתו של מייסד הקבוצה דוד עזריאלי; ויו"ר מליסרון ליאורה עופר, בתו של יולי עופר שהוריש לה את מניותיו בעופר השקעות.

 

מימין: דנה עזריאלי, ליאורה עופר ועפרה שטראוס. מכהנות כיו"ר דירקטוריון בזכות אחזקותיהן מימין: דנה עזריאלי, ליאורה עופר ועפרה שטראוס. מכהנות כיו"ר דירקטוריון בזכות אחזקותיהן צילום: יוסי אלוני, אוראל כהן, טום להט

 

במערב אירופה הייצוג הנשי נובע מנורמות

 

"לאורך חמש השנים האחרונות אנחנו לא רואות שינוי גדול בייצוג הדירקטוריות", אומרת ד"ר מיכל סלע, מנהלת שדולת הנשים בישראל. "מה שכן רואים זה שאחוז הדירקטוריות החיצוניות מאוד גבוה, כי זה מה שהמחוק מחייב. מצד אחד המשמעות היא שהאכיפה עובדת, אבל מצד שני זה מראה שנשים לא נמצאות שם באופן טבעי".

 

לפי נתוני ה־OECD ל־2013 (השנה האחרונה שנבדקה), בנורבגיה יש לנשים ייצוג של 45% בדירקטוריונים של חברות ציבוריות. בפינלנד 44% מהדירקטורים הן נשים ובצרפת ושבדיה כ־30%. לעומת זאת בקוריאה, יפן ומקסיקו יש לנשים ייצוג של פחות מ־3% בדירקטוריונים.

 

לדברי סלע, רגולציה אינה הגורם העיקרי לייצוג הגבוה של נשים בחלק ממדינות מערב אירופה - גורמים חברתיים ותרבותיים משחקים תפקיד משמעותי יותר. נורבגיה היא המדינה היחידה שבה החל מ־2008 קיים חוק הקובע כי צריך להיות ייצוג של 40% לנשים בדירקטוריונים. במדינות אחרות יש דרגות שונות של המלצות לגבי ייצוג נשים שקשורות לממשל תאגידי.

 

"המכסה האידיאלית היא כמובן 50%", אומרת סלע. "אשה אחת שיושבת בדירקטוריון שכולו גברי לא באמת מצליחה לשנות. אם היא חושבת אחרת מכולם, קשה להעז להגיד זאת. כדי לעשות השפעה מגדרית צריך מסה קריטית של לפחות 15%, ולכן לדעתי כרגע צריך לעלות לשיעור זה של נשים כרף מינימום".

 

"המינויים נעשים בחבר מביא חבר"

 

"הבעיה היא שמינוי דירקטוריונים נעשה בשיטת חבר מביא חבר. ברוב הדירקטוריונים שולטים גברים והם מביאים את החברים שלהם. לכן, מאוד קשה להיכנס לדירקטוריונים אם אין לך את הקשרים המתאימים, ועל אחת כמה וכמה זה קשה לנשים", אומרת שלי זיכלינסקי, מנכ"לית איגוד הדירקטורים בישראל.

 

בכל הקשור לקשרים אישיים, הנתונים מוכיחים כי "דם סמיך יותר ממים". כך למשל הדירקטורית היחידה בפרוטרום נשואה ליו"ר הדירקטוריון; בכלכלית ירושלים ובמבני תעשיה מכהנת כדירקטורית ענת מניפז, שהיא בתו של בעל השליטה אליעזר פישמן. ובקבוצת דלק ובדלק קידוחים מכהנת כדירקטורית כרמית אלרואי, בתו של בעל השליטה יצחק תשובה.

 

"במצב הנוכחי אין מנוסה מרגולציה"

 

"במצב הנוכחי אין מנוס מרגולציה", אומרת זיכלינסקי. "כאשר מצב הנשים בדירקטוריונים ישתפר וישכילו להבין שצריך נשים בדירקטוריון, שהן יכולות להוביל, שהן יכולות להביא את החברה לצמיחה אז לא יהיה צריך רגולציה. כרגע, הרגולציה בנושא היא אפליה מתקנת".

 

מתוך הנשים שמכהנות כדירקטוריות, 13% מכהנות ביותר בדירקטוריון של שתי חברות, כך שמספר הנשים שזוכות להגיע לתפקיד הדירקטורית מצומצם אף יותר. רישות חברתי והמלצות מהווים חסמים בפני נשים בדרך לשולחן הדירקטוריון, אך ישנם גם חסמים פנימיים.

 

"מחשבות כמו 'למה שיבחרו בי' או 'אני פוחדת להיכשל' מבוטאות באמירות כמו 'זו עבודה קשה מדי' או 'זה לא מספיק מעניין'", אומרת סלע. לדבריה זה לא נכון שנשים לא מגיעות לתפקידי ניהול בגלל שזה לא מעניין אותם. "מי לא רוצה להיות בעמדה שבה הדברים קורים וההחלטות מתקבלות ויש בה יכולת להשפיע?, היא אומרת.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x