חקר ביצועים: השבוע של מתווה הגז, קריסת יוון ונפילת מגה

אישור מתווה הגז מתעכב

ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר במסלול פתלתל לאישור מתווה הגז, שכלל החלטה "לפטור הגבל עסקי מהוראות החוק" כי "הדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או ביטחון המדינה". אפשר לחלוק על ההחלטה, אפשר להסכים איתה, אבל העניין ברור: יש שיקולים מדיניים וביטחוניים שהובילו להתעקשות על המתווה הספציפי הזה. אם כך, למה נתניהו ממשיך לדבר על "מתווה שמפרק את מונופול הגז"? המתווה לא יעשה זאת, להפך. אבל נתניהו חוזר כמו אוטומט לסיסמאות המוכרות גם כשהן לא קשורות. אם קיבלת החלטה משיקולים מדיניים־ביטחוניים, תציג אותה כך ותעמוד מאחורי השיקולים האלה. תגיד שהם אלה שעמדו לנגד עיניכם. אולי אפילו תודה שבמקרה של משק הגז התחרות פחות חשובה מהסוגיות האחרות. זה בסדר להחליט לפעמים שהתחרות פחות חשובה. זה עדיף על להמשיך בחוסר הסנכרון הצורם בין המילים למעשים.

תומר גנון

נתניהו. בין שיקולים למילים

המתווה סוף סוף הוצג

יובל שטייניץ הציג את מתווה הגז במסיבת עיתונאים מיוחדת, שהטון העיקרי שעלה ממנה היה "כמה אנחנו נהדרים". שלוש פעמים חזר שר האנרגיה והכריז "אנחנו היחידים ב־OECD ש..." הטילו מגבלות ותנאים כאלה ואחרים לשותפויות חיפושי הגז. לשטייניץ יש כנראה איזה צורך עמוק להוכיח למישהו שהוא חזק יותר, טוב יותר וחכם יותר משאר העולם. בפעם האחרונה שהוא דבק בהשוואה הזאת באובסיסיביות, אגב, זה היה עם הרעיון הגאוני של תקציב דו־שנתי. כל מדינות העולם באו אז לראות וללמוד את הפלא, לדבריו; כולן נשארו עם תקציב חד־שנתי. גם הפעם קשה לראות את הטיפול במתווה הגז הופך את ישראל לאור לגויים. לכן עדיף שהשר יתמקד בלפרט את המתווה ולהסביר את סעיפיו, ויחסוך מאיתנו את הסיסמאות על ייחודיות הממשלה ועל הדאגה לתחרות ולחיזוק התעשייה. זה כבר לא עובד.

גלית חמי

שטייניץ בהצגת מתווה הגז צילום: עמית שאבי

חשש מעזיבת היורו

כשמסתכלים על ההיסטוריה של האיחוד האירופי ועל ההיגיון שעמד מאחורי הקמתו, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, מבינים במהרה עד כמה הדיון בנוגע ליציאתה האפשרית של יוון מגוש היורו הוא תיאורטי בלבד. מאז השקת היורו, לפני קצת יותר מעשור, הוא מנסה להוכיח לכולם שיכול להיות מטבע משותף למדינות שאין להן ממשל משותף, וגרמניה וצרפת נחושות לעמוד באתגר הזה בכל מחיר. גם כעת, כל מחיר כלכלי מצדיק את הערך הפוליטי הנגזר מכך שהעולם ישתכנע שהיורו אינו ניסוי באינטגרציה כלכלית, אלא נמצא כאן כדי להישאר. תרחיש שבו מדינה אירופית במשבר כלכלי יוצאת מהיורו הוא מופרך בדיוק כמו האפשרות שמדינת קליפורניה תצא מהדולר משום שהיא חדלת פירעון. קל זה לא יהיה, אבל גרמניה ויוון תקועות בזה יחד.

סופי שולמן

מרקל. פירוק אינו אופציה צילום: איי פי

אתונה בדרך לתחתית

יוון הגיעה השבוע לשיעור השיא בקורס "אי אפשר לשחק אותה גוליית כשאתה בקושי דוד". המדינה הקטנה, שערבבה את נתוני המאקרו שלה לאורך כל הדרך וחשבה שהיא צוחקת על כולם, התנגשה חזיתית במציאות הקרה של אנגלה מרקל. שאר האירופים, מצדם, נותנים לה להתבשל במיץ של עצמה, עם 25% אבטלה כללית, 60% אבטלת צעירים, בעיות חברתיות ושיתוק פיננסי. אם אפשר להציע ליוון נקודת אור אחת קטנה, הרי שהיא יכולה להתנחם במעמדה הבינלאומי והשתייכותה לאחד הגושים המובילים את העולם. עכשיו דמיינו מה יקרה למדינה יחסית מבודדת מדינית, שמסוכסכת עם הממשל האמריקאי, אם תיקלע למשבר כלכלי.

גולן פרידנפלד

דגל יוון. שלא נדע

מגה: חלוקת השלל החלה

קריסתה של רשת מגה נכנסה השבוע שוב לשלב הבעיות באספקה והמוצרים החסרים על המדפים. זה הרגע שבו המתחרים של מגה, שמריחים דם כבר הרבה זמן, מזדקפים. כי אם ספקים מפסיקים לספק למגה מוצרי חלב או עוף, כפי שקרה השבוע, הלקוחות מעבירים את הקנייה שלהם לסופר אחר, ולוקחים איתם 5.5 מיליארד שקל בשנה. זה נתח שוק אדיר, שישנה את התחרות בתחום הדיסקאונט. במילים אחרות, החלק הקטן בשינוי הטקטוני שבקריסת מגה יהיה זה שיתנהל בין עורכי הדין, בחלוקת המותג, מכירת הסניפים והעברת המרכז הלוגיסטי. הטלטלה האמיתית תירשם בשטח, בין קמעונאים מיוזעים, בין המדפים - והיא כבר יצאה לדרך.

גיל קליאן

מגה. עוצרים אספקה לרשת צילום: אוראל כהן

בדרך להגבלת הריביות

שרת המשפטים איילת שקד הודיעה השבוע כי תפעל לקידום החוק הקובע תקרה לריבית על הלוואות מחברות כרטיסי האשראי, בדומה להגבלות בהלוואות חוץ־בנקאיות. החוק הזה נועד לעצור את המצב הקיים, שבו חברות האשראי גובות ריביות גבוהות יותר ממלווים קטנים ועצמאיים. אלא שהצעת החוק כפי שהיא מנוסחת כיום לא תוביל ליישור קו כלפי מטה, אלא כלפי מעלה: הריבית המקסימלית תעלה גם לחברות האשראי וגם לגופים החוץ־בנקאיים. אפשר לעקוף את הבעיה הזאת באלגנטיות, גם אם תוך עיכוב קל: הוועדה להגברת התחרות בשירותים בנקאיים בוחנת בימים אלה את הפרדת חברות האשראי מהבנקים. אם הפרדה כזאת תצא לפועל, חברות האשראי יוכפפו לחוק הקיים כבר ונוגע למלווים החוץ־בנקאיים, מה שיביא להשוואת התנאים בין המתחרים השונים בשוק - ועדיין ישאיר ריביות נמוכות יותר, לטובת הצרכן.

אתי אפללו

שקד. אפשר אחרת צילום: נמרוד גליקמן

הפיילוט הוארך

ממש ביום שבו סיעת ישראל ביתנו לחצה את בנימין נתניהו והצליחה למנוע את אישור מתווה הגז, בעניין אחר היא דווקא יישרה קו עם הממשלה בקלות - והצביעה עם הקואליציה בעד הארכת הפיילוט השנוי במחלוקת של המאגר הביומטרי. ככה נראית מורשתה של פאינה קירשנבאום, שכסגנית שר הפנים הובילה מהלכים רבים לקידומו של המאגר הביומטרי, בבת עינה. כך הפך המאגר לפרויקט של ישראל ביתנו, שנותר קרוב לסיעה גם כשקירשנבאום כבר נפלטה ממנה אל חדרי החקירות. הסיכוי היחיד של מתנגדי המאגר לזכות בהצלחה כלשהי הוא לשכנע את אביגדור ליברמן לזנוח את מורשת "המאגר הוא שלנו". אולי זה בכל זאת אפשרי.

עומר כביר

ליברמן. המאגר נפל לידיו צילום: אוראל כהן

סמסונג למען הבטרייה

יצרניות הסלולר בישלו לעצמן דייסה: השקיעו במסכים שמציעים רזולוציה גבוהה, השקיעו במעבדים מתקדמים, השקיעו בממשקים נוחים, ומה לא נשאר? אחוזי סוללה. ככל שיכולות הטלפונים התקדמו, הן שתו יותר סוללה. ובעוד הן דהרו קדימה, הסוללות לא השתכללו. ה־G4 החדש של LG, למשל, נמכר בארץ מראש עם סוללה רזרבית, מתוך הבנה שחיפוש שקע שלוש פעמים ביום מקלקל מאוד את חוויית השימוש. השבוע דווח שדווקא סמסונג, שמכרה גלקסי S6 שאי אפשר להחליף בו סוללה, עובדת על S7 עם סוללה משופרת שאמורה להקל משמעותית על המצוקה. לא חסרות חברות שניסו בשנים האחרונות להתמודד עם אתגר הבטרייה, אבל סמסונג היא לא סתם חברה, היא יצרנית הסמארטפונים הגדולה בעולם. אם היא החליטה לנצח את המוקש הזה, היא עשויה לפתוח פתח לפיתוח מואץ בעולם הסוללות בכלל. וזה יהיה מסעיר יותר מלגלות שה־Waze לא גמר לנו את הבטרייה.

דור צח