הסוכריות לצה"ל: ההטבות הנחבאות של דו"ח לוקר
פטור מעליית הארנונה, פיצוי למשרד הביטחון על העלייה בתקציב אגף השיקום, תקציב ביטחון גדול וקבוע שלא כולל את עלויות עיר הבה"דים ואפשרות להעלות את השכר לבעלי מקצועות מבוקשים. גם במערכת הביטחון מודים שראוי לאמץ את דו"ח לוקר
בזמן שראש הממשלה מחפש את הפיתרון הפוליטי שיאפשר לו לפרק את הפצצה הקרויה דו"ח ועדת לוקר – אולי באמצעות דחיית יישום ההמלצות של הוועדה לשנה הבאה והקמת צוות שיבחן את ההמלצות כדי להחליט כיצד ליישמן, אם בכלל – במערכת הביטחון ממשיכים להציג את מסקנות הדו"ח כאילו הן גרועות לה.
בפועל, לפחות חלק גדול מההמלצות של הוועדה לבחינת תקציב הביטחון דווקא מצוינות למערכת הביטחון. הכתבה הזו מבוססת על ניתוח הדו"ח ומסמכים נלווים והן על שיחות עם מספר גדול של גורמים – הן במערכת הכלכלית והן במערכת הביטחון.
- חלומו של כל שר אוצר
- במערכת הביטחון מתלוננים, אך ועדת לוקר קיימה לפחות 17 מפגשים עם אנשיה
- כך מפורר לוקר את כל טיעוני הביטחוניסטים
בשיחות שלא לציטוט, חלק מהגורמים הסכימו לשבור את הקו הדוגמטי שמכתיבים ראשי מערכת הביטחון וטענו כי מדובר בדו"ח טוב מאוד לצה"ל, שראוי לאמץ במהרה, תוך תיקון מספר סעיפים. אז הנה הסוכריות שממתינות למערכת הביטחון ומתחבאות בתוך הדו"ח של ועדת לוקר.
תקציב הביטחון גדל לרמה שהרמטכ"ל עצמו רצה
דו"ח ועדת לוקר מגדיל מאוד את תקציב הביטחון, מ־52 מיליארד שקל בתקציב 2014 (התקציב האחרון שאושר בכנסת) ל־59 מיליארד שקל. בכך מבטל הדו"ח לחלוטין את שני הקיצוצים הגדולים שעברו על תקציב הביטחון ב־2012 וב־2013, ואפילו מוסיף קצת. ובעיקר, הדו"ח הופך את התקציב הזה לוודאי, משום שהוא יהיה קבוע בחוק לחמש שנים, למעט אם יהיה מיתון במשק. מבחינה מסוימת, זו התגשמות כל החלומות של צה"ל – במקום לריב עם משרד האוצר על תקציב, הוא מובטח מראש, ובנדיבות.
לכאורה, דו"ח ועדת לוקר ממליץ כי תקציב הביטחון יעמוד על 59 מיליארד שקל בשנה, בתוספת הצמדה לעליית יוקר המחיה במשק. בפועל, תקציב הביטחון – גם לפי דו"ח לוקר עצמו – יהיה גבוה יותר. זאת משום שהוועדה ממליצה כי בתוך הסכום הזה לא ייכלל פרויקט הקמת עיר הבה"דים ופרויקט פינוי בסיסי צה"ל והעברתם לדרום ישראל, שאמורים לעלות לפחות 20 מיליארד שקל, ובטווח הקצר משמשים את צה"ל גם לצרכים שוטפים לחלוטין. בנוסף, במקרה של מלחמה משרד הביטחון יקבל תוספת תקציבית חד־פעמית.
על הסכום הזה תוסיפו את התקציב שמשרד הביטחון יכול להוציא הודות לסיוע האמריקאי (שחלקו לא נמצא בתקציב הבסיסי, אלא בתקציב תוספתי), וקיבלתם תקציב ביטחון של יותר מ־60 מיליארד שקל בשנה. והיה זה הרמטכ"ל בעצמו שהודיע שהוא מוכן להסתפק ב־60 מיליארד שקל בשנה לחמש שנים, העיקר שתהיה ודאות.
אימוני הצבא ותחום המחקר והפיתוח חסינים מקיצוצים
בכל פעם שהאוצר מבקש לקצץ בתקציב הביטחון, הטיעון הקבוע (והלגיטימי) של מערכת הביטחון הוא שבטווח הקצר אפשר לקצץ רק באימונים. ועדת לוקר מבקשת לשנות את המצב הזה, לשריין את תקציב האימונים ולהפוך אותו לחסין מקיצוצים (חסינות שתבוטל רק בהחלטת ממשלה מפורשת). מבחינת צה"ל זו אמורה להיות הזדמנות פז לשים את הביטחון בראש סדר העדיפויות מעל לענייני כוח אדם, שם צה"ל משקיע את מרבית תקציבו בשנים האחרונות. גם תקציבי המחקר והפיתוח יזכו לחסינות מפני קיצוצים. נכון, המשמעות תהיה קיצוץ בתקציב כוח האדם, אבל זה בדיוק מה שצה"ל אמור לרצות – להפוך שוב לצבא קטן וחכם, במקום צבא גדול ומסורבל.
הצבא יכול לתקן את מבנה השכר שלו ולשלם יותר
בצה"ל מלינים על כך שאין להם אפשרות להשאיר את הטובים ביותר בשירות קבע מבלי לתת להם תגמול הולם, בעיקר אם לוקחים להם את הפנסיה הצבאית. ועדת לוקר מציעה לשם כך לקצץ משמעותית את כוח האדם, לקצץ בפנסיה, ובמקביל לתקן את מבנה השכר בצה"ל. באמצעות (חלק) מהתקציב שייחסך ועדת לוקר ממליצה להגדיל את שכרם של אנשי הקבע הלוחמים או תומכי הלחימה וכן להעלות את שכרם של בעלי מקצועות צבאיים שצה"ל מעוניין לחזקם. זה בדיוק מה שצה"ל אמור לרצות.
ההוצאה על ארנונה לא תגדל בשנים הקרובות
במערכת הביטחון מתלוננים על כך שהם מחויבים להוציא בכל שנה כ־700 מיליון שקל על תשלומי ארנונה על בסיסים ומתקנים צבאיים, אף שהם לא מקבלים כמעט שום שירות מהרשויות המקומיות שהם משלמים להן. ועדת לוקר ממליצה להקל על צה"ל בעניין זה, לקבע את תשלומי הארנונה למשך חמש שנים בגובהם היום ולפטור מתשלום ארנונה כל מבנה חדש שייבנה במחנות קיימים. זה יחסוך לצה"ל הרבה מאוד כסף בחמש השנים הקרובות.
משרד הביטחון יפוצה על העלייה בתקציב השיקום
ועדת לוקר הכירה בכך שהגידול בעלויות של אגף השיקום הוא למורת רוחו של משרד הביטחון וכי למשרד יכולת מועטה, אם בכלל, לצמצם את הגידול בעלויות הללו (שנובעות הן מעלייה במספר הנכים והשכולים, למשל בעקבות מלחמה או מבצע, והן בשל ריבוי החקיקה בנושא). לכן, הוועדה המליצה להחזיר עטרה ליושנה ולתת למשרד הביטחון תוספות תקציב שיפצו (חלקית) על העלייה בתקציב השיקום, בשיעור של כ־40%. כלומר, שאם תקציב אגף השיקום יגדל ב־100 מיליון שקל בשנה, משרד הביטחון יקבל תוספת תקציב של 40 מיליון שקל.
פערים קטנים יחסית בקרב על קיצוץ הפנסיה
בניגוד לדרך שבה מערכת הביטחון מציגה את זה, גם ההמלצות של ועדת לוקר בתחום הפנסיה הצה"לית הן סוכריה לצה"ל. אם הרמטכ"ל מאמין לעצמו כשהוא אומר שהוא אינו יו"ר ועד עובדים, המשמעות היא שהתנאים של משרתי הקבע לא באמת מעניינים אותו, אלא מעניין אותו לחסוך כסף על כוח אדם ולהעביר אותו להתעצמות צבאית ולאימונים. דו"ח ועדת לוקר מייצג בדיוק את ההיגיון הזה, ומנסה לחסוך כסף על הפנסיות ולהפנות אותו לביטחון בפועל.
עם זה, בצה"ל היו מעוניינים לרכך את המלצות הוועדה בנושא. לפי מספר גורמים, לו מערכת הביטחון היתה מצליחה להרחיב את האוכלוסייה שתמשיך לקבל פנסיה צבאית מיום פרישתה (לא רק לוחמים, אלא גם תומכי לחימה, כלומר עוד כמה מאות אנשים כל שנה), ולהעלות את גובה המענק מ־800 אלף שקל בממוצע על פי הוועדה, למעט יותר ממיליון שקל בממוצע לפורש, סביר להניח שהיתה מוכנה לאמץ גם את החלק הזה בדו"ח.
הדברים שצה"ל באמת היה רוצה לתקן בדו"ח לוקר
לעומת הסוכריות שמסתתרות בדו"ח, צה"ל באמת מתנגד לשני פרקים עיקריים בו. הראשון הוא קיצור השירות. ועדת לוקר מציעה לקצר את שירות החובה של גברים לשנתיים עד לשנת 2020.
בצה"ל יודעים כי בנוסף לקיצור השירות שכבר נכנס לפועל (מחזור הגיוס הנוכחי של הבנים ישרת רק 32 חודשים), בגלל הגידול הדמוגרפי בשנת 2022 אפשר יהיה ללכת לקראת קיצור שירות משמעותי נוסף. אבל עד אז, טוענים כל הגורמים ממערכת הביטחון שאיתם שוחח "כלכליסט", אין שום סיכוי לקצר את השירות עוד יותר, כפי שממליצה הוועדה.
בצה"ל ובמערכת הביטחון מתנגדים נחרצות להמלצות בנוגע לשקיפות – ועדת לוקר המליצה כי ניהול התקציב בצה"ל יהיה שקוף באופן מלא למשרד האוצר ולמשרד ראש הממשלה. כמה גורמים אמנם הודו בפנינו כי המערכת לא פועלת כיום בשקיפות מלאה (בניגוד לטענות של ראשי המערכת), או שהיא פועלת בשקיפות אבל לא באמת תוך מתן יכולת בקרה תקציבית. עם זאת, כולם בלי יוצא מן הכלל טענו כי הגברת השליטה משמעה פגיעה ביכולת של משרד הביטחון לפעול ביעילות ובזריזות.
אלא שבמקרה זה, כך לפי המלצות הוועדה ולפי גורמים מחוץ למערכת הביטחון, טובת הבקרה התקציבית גוברת, שכן היא תאפשר התייעלות מתמדת במקום התייעלות חד־פעמית ובהמשך עלייה מתמדת של תקציבים בלי בקרה.
השקיפות והבקרה האלה חשובים, למשל, בתחום כוח האדם. צה"ל מתכנן לקצץ עוד כ־2,500 אנשי קבע, אולם גדל כל שנה באופן טבעי בכמה מאות אנשים. בלי בקרה חיצונית, כל הקיצוץ הזה ייעלם מעצמו בתוך שנים ספורות, אלא אם תהיה כאן תוכנית התייעלות משמעותית בתקנים שמערכת הביטחון לא מתכוונת לפי שעה לקצץ בהם – למשל, מהנדסים, כלכלנים ועורכי דין.
הווטו של מערכת הביטחון משרת את הביקורת שלה
משרד הביטחון מתלונן על חוסר ניסיון אבל פסל מינוי מועמדים מנוסים
שר הביטחון משה יעלון, מנכ"ל משרד הביטחון האלוף (במיל') דן הראל וקצינים בכירים במילואים הסבירו בשבוע שעבר שדו"ח ועדת לוקר אינו מקצועי, בין היתר משום שחברי הוועדה חסרי ניסיון בתחום בניין הכוח הצבאי.
אלא שמתברר כי בתהליך בניית הרכב הוועדה, שנמשך בין אוקטובר 2013 למאי 2014, פסל משרד הביטחון בעצמו כמה מועמדים, אף שהיה להם הניסיון הרלבנטי, שמשרד הביטחון מצביע כעת על חסרונו.
כך למשל, משרד הביטחון פסל את מועמדותו של סגן הרמטכ"ל לשעבר אלוף (במיל') משה קפלינסקי, אף שסגן הרמטכ"ל הוא הקצין הבכיר ביותר שאחראי לנושאים שקשורים בבניין הכוח הצבאי בצה"ל.
משרד הביטחון פסל גם שניים מראשי אגף התכנון לשעבר — האלופים (במיל') גיורא איילנד ויצחק איתן — אף שראש אגף התכנון הוא הגוף המקצועי שבונה את תוכנית העבודה של צה"ל משנה לשנה ומחליט לאן הולך הכסף.
נוסף על כך פסל משרד הביטחון את מועמדותו של אלוף (במיל') יעקב עמידרור, שכיהן בעבר כמזכיר הצבאי של שר הביטחון.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "האמור בידיעה פשוט אינו נכון".