חזק באיומים

שר האוצר משה כחלון הוכיח בהצגת התקציב ל־2015–2016 שאין לו בעיה לאיים על ההסתדרות. חוברת התקציב שהוא יגיש מחר לממשלה כוללת הצעה לשינוי תנאי הפנסיה התקציבית. לפי ההצעה, עובדים שהצטרפו לשירות המדינה עד 2002 (או לכוחות הביטחון עד 2004) לא יפרישו יותר 2% משכרם לטובת הפנסיה התקציבית שלהם אלא יפרישו עד 7%, כפי שמשלמים רוב העובדים במשק החוסכים לפנסיה רגילה. כך למשל, עובד שמשתכר 9,000 שקל בחודש יצטרך להיפרד מ־450 שקל נוספים בכל חודש (בהנחה שכל השכר שלו מחושב לצורכי פנסיה) והמדינה תחסוך לעצמה קצת כסף.

אלא שמבין הצעדים לטיפול בפנסיה התקציבית שהציגו פקידי האוצר לכחלון, זהו הצעד הקל ביותר. נוסף אליו, הפקידים הציעו לשלול במידה חלקית או מלאה את הפנסיה התקציבית שמקבלים עובדי המדינה (בעיקר גמלאי הקבע וכוחות הביטחון) שטרם הגיעו לגיל הפרישה הכללי במשק (62 לנשים ו־67 לגברים) - צעד שיכול לחסוך מיליארדי שקלים בשנה. לחלופין, הפקידים הציעו להטיל מס דיפרנציאלי על הפנסיה התקציבית, כך שמי שמקבלים עשרות אלפי שקלים בכל חודש היו נאלצים להיפרד מ־60% מהם. ואם זה לא מספיק, האוצר גם הציע לבטל את הטבת המס שאנשי הפנסיה התקציבית מקבלים כיום, מה שהיה חוסך למדינה מיליארד שקל בשנה.

מבין כל אלה לקח כחלון את ההצעה הקלה ביותר (הכל יחסי), אבל האמת היא שקרוב לוודאי גם הצעד הזה נועד לצרכים אסטרטגיים בלבד. כחלון יודע שהוא נמצא על ספו של משבר מול ההסתדרות, שדורשת תוספת שכר של 5%–7% לעובדי המגזר הציבורי. סביר להניח שהוא יהיה מוכן לוותר על האקדח ששם השבוע על השולחן בתחום הפנסיה התקציבית, כדי שההסתדרות תהיה מוכנה לרכך את הדרישות שלה. בשורה התחתונה, אנשי הפנסיה התקציבית יכולים כנראה להיות רגועים ופקידי האוצר יצטרכו לכמוס את השאיפות שלהם עד להזדמנות אחרת. בלי משבר תקציבי של ממש קשה לראות שר אוצר כלשהו שממש הולך לטפל בפנסיה התקציבית.

כחלון. האוצר מציע לבחון אם הכסף שהממשלה משקיעה בתוכניות משיג תוצאות. בהולנד זהו נוהג קבוע. צריך לוודא שהכלי הזה לא ישמש לקיצוץ לשם הקיצוץ צילום: אלכס קולומויסקי

הביטחון יצר חור, ולא ברור מי אישר זאת

אחד הדברים המוזרים במצגת שמשרד האוצר הציג אתמול נגע בכלל לתקציב 2015 - האח החורג והפחות מדובר של תקציב 2016. מבחינה תקציבית, שנת 2015 אבודה משום שהכנסת תאשר את התקציב רק באמצע נובמבר. כלומר, זה יהיה אישור כמעט בדיעבד.

מתחילת השנה פועלים משרדי הממשלה לפי תקציב המשכי המבוסס על מנות חודשיות שנגזרות מתקציב 2014, בניהולה של החשבת הכללית באוצר. כלומר, תיאורטית, משרדי הממשלה היו צריכים להוציא השנה אותה כמות כסף כמו ב־2014. במקביל, הכנסות המדינה ממסים יגדלו השנה. לכן, בשורה התחתונה, אם ההוצאות נשארות קבועות וההכנסות גדלות, הרי שהפער בין ההוצאות להכנסות צריך לקטון. כלומר הגירעון השנה צריך להיות קטן משל השנה שעברה.

והנה, ראו איזה פלא, על פי הנתונים שהציג אתמול האוצר, הגירעון השנה יהיה כ־3% - כמו בשנה שעברה. לפי מנכ"ל האוצר וראש אגף תקציבים, התשובה לתמיהה נעוצה בתקציב הביטחון.

מבין כל משרדי הממשלה משרד הביטחון קיבל, כך מתברר, פטור - במקום להתנהל לפי תקציב השנה הקודמת קיבל משרד הביטחון אישור להתנהל על בסיס התקציב שהוא צפוי לקבל השנה. אבל רגע, אם הממשלה עדיין לא אישרה את התקציב, איך בדיוק מישהו אישר למערכת הביטחון לקבל תקציב גבוה יותר? וכמה בדיוק אמור להיות התקציב הזה?

"כלכליסט" הפנה אתמול את השאלות האלו לאוצר. התשובה היא שככל הנראה תקציב הביטחון יהיה 57 מיליארד שקל השנה, בדומה להצעת התקציב שהאוצר גיבש בשנה שעברה אבל לא אישר בכנסת עדיין. מתשובת האוצר עולה כי מי שנתן את האישור הוא ראש הממשלה בעצמו. האם הדבר הזה עולה בקנה אחד עם חוק יסודות התקציב? האם לבנימין נתניהו יש הסמכות לעשות זאת? השאלה הזו נותרה ללא מענה.

הולנד זה כאן

בעמוד 97 בחוברת התקציב, תחת הכותרת המרדימה "מבנה הממשלה - טווח ארוך", מסתתר צעד שיכול להפוך את השימוש שהממשלה עושה בכספי המסים שלנו למוצלח יותר (אם כי הוא עלול גם לשמש בידי משרד האוצר ככלי לקיצוץ לשם הקיצוץ). בסעיף זה האוצר מציע לממשלה להתחיל לבחון אם הכסף שהיא משקיעה בתוכניות שונות באמת משיג את היעדים והתוצאות הרצויים. למשל, האם תקציבים שמשרד הכלכלה משקיע בתוכניות לעידוד תעסוקת גברים חרדים או נשים ערביות באמת משיגים את היעדים שהוצגו? או האם פרויקט הפיכת מערכת החינוך לממוחשבת יותר אכן משיג את היעדים שמשרד החינוך הציב? ואולי בכלל בתוכנית מסוימת, למשל במדען הראשי, חסר תקציב?

זה אולי נשמע טריוויאלי שהממשלה תבדוק אם כספי המסים שהיא משקיעה באמת משיגים תוצאות, אבל בפועל זה כמעט לא נעשה.

במדינות רבות אחרות, לעומת זאת, זה נוהג קבוע. בהולנד, למשל, זה נעשה בצורה כל כך אפקטיבית עד שהמפלגות השונות משתמשות בתוצאות הבחינה הזו במהלך הבחירות. במסגרת המצעים שלהן, המפלגות מצביעות על תוכניות תקציביות לא אפקטיביות, ומציעות לקצץ בהן לטובת השקעה במקומות אחרים.

ישראל אינה הולנד והשאיפות של משרד האוצר צנועות בהרבה בשלב זה. האוצר מציע כי תוקם ועדה שתגבש מתודולוגיה מסודרת, ומשרדי הממשלה יתחילו אט אט לבחון את התקציבים שלהם תחת פיקוח משרדי ראש הממשלה והאוצר. משרד הביטחון, באופן לא מפתיע, יהיה פטור מהעניין הזה. גם אם החזון הזה רחוק ממימוש, הוא עדיין קריאה בכיוון הנכון.

הדבר העיקרי שצריך לוודא שלא יקרה הוא שהאוצר ישתמש בכלי הזה רק בשביל לצמצם את התקציב, כפי שנעשה בשנים האחרונות בבריטניה במסגרת תוכנית הצנע הממשלתית. בהשוואה בינלאומית, השירותים הציבוריים האזרחיים בישראל נמוכים בהיקפם. אם האוצר ישתמש בכלי הזה בשביל לצמצם אותם עוד יותר, כבר עדיף שלא יהיה כלי כזה.