ניתוח כלכליסט
גם בתקציב, הלחץ על נתניהו עובד
כל השרים יכולים לצאת בהצהרות פומפוזיות, כשלכולם ברור שגם עכשיו עוד ארוכה הדרך בין ההבטחות למימושן. האם השתיקה של הרצוג בנוגע לתקציב היא רמז לבאות?
מאז עלה בנימין נתניהו לשלטון, מתכנסות ממשלות ישראל פעם בשנתיים לאשר את תקציב המדינה. הפעם הגדילה הממשלה לעשות, כשהדיון היחיד בנושא נראה כאילו נכפה על ראש הממשלה והשרים בחוסר חשק. ארבע פעמים נדחתה הישיבה בחודש האחרון, ואז בעוד חצי שעה, רק כדי להתפזר כעבור זמן קצר לטובת יום שוק, כשהשרים תפסו חדרים במשרד ראש הממשלה והתמקחו עם משרד האוצר וראש הממשלה, איש איש כמיטב כוחו.
- הממשלה החליטה על קיצוץ רוחבי נוסף בתקציב - כדי לממן את דרישות השרים
- דיוני התקציב: השרים מנסים להציג עצמם כמנצחים - ולא מתעניינים על חשבון מי
- 4 שאלות שצריך לשאול על תקציב המדינה
בהתאם לאווירה, מעניין לראות שסדר ההגעה להסכמות התקציביות, ועוצמת הסיכומים, היו כמעט שידור חוזר של המשא ומתן הקואליציוני. בסופו של דבר כולם יצאו מרוצים, מצהירים איש איש בתורו על "הישגים חסרי תקדים”, ואפילו שר הביטחון משה יעלון, שנמנע בהצבעה, שמח לשמוע את נתניהו אומר שתקציב הביטחון אינו סופי - מה שאומר שכלום אינו סופי. כי כמו במו"מ הקואליציוני, חוסר הגמישות הפוליטית של נתניהו, יחד עם הנטייה שלו להגיד כן למי שעומד מולו, הוכיחו שוב שהלחץ עובד. כולם יכולים לצאת בהצהרות פומפוזיות, כשלכולם ברור שגם עכשיו עוד ארוכה הדרך בין ההבטחות למימושן.
ראשונים להגיע לסיכומים היו שוב כולנו ויהדות התורה. כמו בבחירות, נראה שברמה המהותית המנצח המשמעותי ביותר הוא שר האוצר משה כחלון ששריין מראש את שלוש ההבטחות התקציביות שלו והעביר רפורמות בהתאם למצע שלו. כחלון גם נהנה מגיבוי של נתניהו, וזאת למרות שמנע ממנו להעביר תקציב תלת שנתי. הכלי המרכזי של כחלון מול נתניהו הוא השקט שלו, אולם הגישה הזאת אינה מסייעת לו למינוף ההישגים מבחינה פוליטית וציבורית. כחלון לא מסיים את התקציב הראשון שלו כמנהיג כלכלי.
דרעי וכחלון. נאבקים על על ההישגים החברתיים צילום: אלכס קולומויסקי ומוטי קמחי
יהדות התורה שוב השיגה את ההבטחה הגדולה ביותר אך העתידית ביותר, בדמות תוכנית החיסכון שתחליף חלק מהקצבאות. אבל מה אכפת לליצמן וגפני שהתוכנית על הנייר: הוא יכול להגיד שלא ויתר על שקל בקצבאות, העיקר שתקציבי הישיבות והמלגות לאברכים חזרו, בלי לימודי ליבה. הם גם הוכיחו את חשיבותם הפוליטית: ברגע שהסכימו להתגמש היה ברור שיש תקציב, למרות שש"ס והבית היהודי עדיין לא השיגו דבר.
שתי המפלגות האלה כבר היו צריכות להזיע כדי להגיע להישגים. מהקמת הממשלה, דרעי וכחלון נאבקים על ההישגים החברתיים. כחלון לא מחלק אותם בקלות, בעיקר לא למי שפונה לאותו אלקטורט. דרעי שוב היה צריך לאיים ולהחרים, כדי לקבל בסוף את הכותרת שביקש: תהיה תוכנית של מע"מ אפס. כשהיא תבוצע, הוא יהיה כנראה השר שיוכל להציג את ההישג המיידי ביותר. אולם האם מדובר בהישג משמעותי? לאחר שהציג תוכניות בהיקפים שבין 1.2 ל-3 מיליארד שקל, הוסכם שהתוכנית תתוקצב מהכספים הקואליציוניים של המפלגה – 140 מיליון שקל. כך שעוד לא ברור מה ייושם, אבל כותרת יש.
ושוב, האחרון לסגור היה בנט, שלמרות שהוא היחיד שאין לו ממשלה חליפית - ואולי בשל כך - הוא "בן חורג" שאינו נהנה משיתוף פעולה מצד ראש הממשלה ושר האוצר. שניהם עשו הכל כדי לגמד את ההישגים של בנט, אך ביממה האחרונה הם נאלצו לשבת איתו שלוש פעמים לפגישות צפופות. כזכור, את המו"מ קואליציוני החלה איילת שקד מחוץ לממשלה, שודרגה לזמן מה לשרת התרבות, וסיימה במפתיע כשרת המשפטים. מסלול דומה עבר על תקציבי הבית היהודי ובמיוחד החינוך – הם החלו בקיצוץ עמוק והסתיימו בהישגים שאולי גם בנט לא ציפה להם, עם הפחתה משמעותית בקיצוץ וכשהוא יכול להציג עמידה ברוב היעדים שלו, מתקציב הסייעת השנייה ועד ביטול הפגיעה בשירות הלאומי. כי גם לנתניהו אין ממשלה חליפית, בינתיים, ומנגד עוד ארוכה הדרך.
גם עם שרי הליכוד שמר נתניהו על אותו דפוס של מערכת יחסים. מי שסומן כיריב שלו – הצהיר לבסוף על הישגים. ארדן שעשה ברוגז בכניסה לממשלה – שוב עבר דרך חתחתים ונאלץ לחכות עד הרגע האחרון, אבל קיבל את מה שהובטח לו. מירי רגב יכולה להתחרות על ההישג המשמעותי ביותר כשהשיגה תוספת משמעותית של 430 מיליון שקל, ולראשונה תקציב משרדה יהיה גבוה ממיליארד שקלים, אולם שוב הדרך לשם עברה באיום בפיצוץ ובהפלת התקציב בכנסת. שר הרווחה חיים כץ כנראה יודע משהו בהפעלת נתניהו – מי ששודרג מהמקום ה-17 לאחד השרים הבכירים במפלגה, היה גם בין הראשונים לסגור על תוספת משמעותית לרווחה. שר המדע דני דנון, עד לא מכבר אחד מיריביו הפומביים של נתניהו, שומר על השקט שהביא לו תיק בממשלה ועכשיו שדרוג תקציבי של 20% למשרדו.
ובאופוזיציה? יצחק הרצוג התייחס ב-24 השעות האחרונות לפטירתה של אורנה פורת ולנאום אובמה. נכון, הוא גם מחה על קיצוץ מסוים בתקציב הרווחה. וזהו. לראש האופוזיציה אין דבר לומר על הקיצוץ הרוחבי, על ההבטחות הנדיבות לשותפות הקואליציוניות, על הדחייה בתקציב או על הכיוון הכלכלי של הממשלה. ככה לא מתנהגת אופוזיציה לוחמת - אולי כי הפערים הכלכליים בין המחנה הציוני לקואליציה אינם כה גדולים, ואולי בגלל שבקרוב המחנה הציוני יהיה חלק מהקואליציה.
