כשפלוג אומרת שהיא תומכת במתווה הגז, למה בדיוק היא מתכוונת?
חודש וחצי לאחר שאמרה שלא שותפה בפרטים, הביעה הנגידה לראשונה תמיכה במתווה הגז. אבל באותה נשימה טענה שיש לשנותו כמעט מן היסוד, ולכלול בו מנגנון פיקוח מחירים וסנקציות על עיכוב בפיתוח לווייתן
באיחור אופנתי בלשון המעטה נזכרו אתמול בבנק ישראל לשבור שתיקה ולהתייחס סוף כל סוף למתווה הגז הממשלתי. בשלוש פסקאות בסך הכל הצליחה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג לתמוך במתווה מצד אחד, אבל לתקוע לתמיכה הזאת חתיכת כוכבית מצד שני. בסוף חודש יוני אמרה הנגידה כי היא לא בטוחה שהיא מכירה את כל פרטי המתווה כיוון שלא היתה שותפה למשא ומתן.
המסר העיקרי של בנק ישראל מזכיר את העמדה של אגף התקציבים במשרד האוצר: מוכרחים להכניס למתווה הגז סנקציות ברורות למקרה שחברות הגז לא יעמדו בהתחייבות שלהן לפתח את מאגר לווייתן עד אמצע 2019. בלי התוספת הזאת, המתווה לא משהו בכלל.
"כלכליסט" מגיש את דברי נגידת בנק ישראל מאתמול, בתוספת תרגום לעברית פשוטה.
"בנסיבות שנוצרו המתווה החדש נותן מענה סביר לצורכי המשק, אך כדרכו של משא ומתן - אינו משיג את התוצאה האידיאלית"
פלוג חשפה את עמדתה בנוגע למתווה הממשלתי כבר בפתח הדברים, והביעה כלפיו תמיכה משולבת ביקורת. "עמדת בנק ישראל היא כי בנסיבות שנוצרו המתווה החדש נותן מענה סביר לצורכי המשק, ובפרט לצורך לזרז את חיבורו של צינור גז נוסף ולקדם את פיתוח מאגרי לווייתן וכריש־תנין", אמרה. "כדרכו של משא ומתן, המתווה אינו משיג את התוצאה האידיאלית, אך יש בו יתרונות רבים למשק. משום כך, בנק ישראל תומך בעיקרי המתווה ובהתקדמות ליישומו".
מילות המפתח בפסקה הזאת הן "מענה סביר" ו"תוצאה אידיאלית". מבחינת בנק ישראל, הדבר החשוב ביותר שצריך לעמוד לנגד עיניה של הממשלה הוא לחבר עוד מאגר גז לישראל, או לפחות להניח עוד צינור אחד ממאגר הגז תמר, שהוא כרגע המאגר היחיד שמספק גז למשק ומסתמך על צינור אחד בלבד. המצב הזה מדיר שינה מעיניהם של אנשי בנק ישראל משום שהנזק למשק במקרה של תקלה משמעותית במאגר תמר הוא בלתי נסבל.
צילום: אלבטרוס זו היתה נקודת המוצא שעמדה בבסיס הניתוח של בנק ישראל, ועל סמך ההנחה הזו הם הגיעו למסקנה שמבין החלופות שעומדות לרשות הממשלה כעת, המתווה המוצע הוא סביר אבל לא אידיאלי, ומבחינתם עדיף להתקדם איתו מאשר לחזור לנקודת ההתחלה ולחשוב על הכל מחדש. את הסיבה לכך אפשר לגלות בפסקה הבאה.
"המתווה יאפשר אסדרה יציבה יותר של משק הגז, שתקל את קידום מימון ופיתוח המאגרים, וכן מבנה שוק תחרותי יותר מהנוכחי"
בהמשך דבריה התייחסה פלוג ליתרונות המתווה, בעיקר מבחינת יציבות רגולטורית ויצירת שוק שגם אם אינו תחרותי, אינו מונופול מוחלט: "המתווה מסדיר מגוון נושאים במשק הגז שהיו נתונים באי־ודאות, ובכך יאפשר אסדרה יציבה יותר של משק הגז, שתקל על קידום המימון והפיתוח של המאגרים, ושתאפשר בסופו של דבר יתירות באספקה ומבנה שוק תחרותי יותר מהנוכחי. המתווה תומך גם בהשגת היעד של הממשלה לאפשר את מימושם של חוזי היצוא עם מצרים וירדן משיקולים כלכליים ומדיניים".
המתווה סביר אבל לא אידיאלי בעיני פלוג, למשל, משום שהוא יביא לשוק תחרותי יותר, אבל לא לשוק תחרותי של ממש. בבנק ישראל לא חושבים שהמתווה הזה ייצר תחרות אמיתית בשוק הגז ולא חושבים שתחרות כזו אפשרית בכלל בשלב הנוכחי, בין היתר משום שמחיר גז נמוך מאוד לא יאפשר לחברות הגז לקבל הלוואות מהבנקים בשביל לפתח את המאגרים.
לכן המתווה אולי יגדיל מעט את התחרות - כי בכל זאת במצב הקיים יש מונופול של 100%, כך שכמעט כל מצב אחר הוא יותר טוב מזה - וישפר את היחסים שלנו עם מצרים וירדן, אבל הוא לא יעשה הרבה יותר מזה.
בשורה התחתונה, עיקר התמיכה שפלוג מביעה במתווה נובעת בעצם מכך שהממשלה סוף סוף מקבלת החלטה ברורה לגבי הגז.
"חשוב שיוחלט על הצעדים שיינקטו אם קצב הפיתוח לא יהיה בהתאם למוסכם".
לקראת סיום דבריה הגיעה פלוג לעיקר: "לפני אישורו הסופי של המתווה חשוב שייקבעו בו אבני דרך להתקדמות בפיתוח מאגר לווייתן וחיבורו למשק הגז הישראלי, ושיוחלט על הצעדים שיינקטו במידה וקצב הפיתוח לא יהיה בהתאם למוסכם. בפרט חשוב כי אם עיכוב הפיתוח ימנע את היווצרותו של מבנה תחרותי יותר מהנוכחי בשוק הגז, יוגדרו מהלכים חלופיים שיקדמו במקרה זה את חיבורם של מאגרי הגז למשק הישראלי באופן המהיר ביותר האפשרי, לצד מנגנון שיגן על הצרכנים בישראל מפני תמחור מונופוליסטי".
קרנית פלוג. התמיכה נובעת בעיקר מכך שהממשלה קיבלה סוף סוף החלטה צילום: צפריר אביוב זו הפסקה החשובה ביותר בדברים של הנגידה מאתמול. זו הכוכבית, זה מה שהופך את התמיכה של בנק ישראל במתווה הגז לתמיכה מותנית. הדבר העיקרי שחסר לבנק ישראל במתווה - כמו גם לאגף התקציבים ולגופים האזרחיים שמתנגדים לו - הן אבני דרך שקובעות כבר בתוך המתווה מה עושים אם חברות הגז לא עומדות בהתחייבות שלהן לפתח את מאגר לווייתן עד 2019.
מבחינת בנק ישראל, למדינה יש כמה אפשרויות. ראשית, להבהיר שהחיבור הנוסף לחוף הוא קריטי. כך שאם בתוך שנה וחצי אין החלטת השקעה של הנהלת נובל והשותפות האחרות בפיתוח מאגר לווייתן, ניתן יהיה לדעת שהחברות לא יעמדו בלוחות הזמנים. ואז, מציעים בבנק ישראל, על המדינה יהיה לחייב את החברות להניח צינור נוסף לחוף הישראלי ממאגר תמר הקיים.
שנית, בבנק ישראל מציעים להבהיר כבר עתה כי אם מאגר לווייתן לא יפותח במועד, החברות לא יוכלו לקבל אישור ליצוא גז מוגדל ממאגר תמר, כפי שהוחלט במתווה הנוכחי. ולבסוף, מציעים להבהיר כבר עתה כי במקרה של אי פיתוח במועד, מחירי הגז ייכנסו לפיקוח.
בבנק ישראל מציעים להכניס את כל אלה כבר עכשיו לתוך המתווה, על מנת שלא תהיה אי בהירות במקרה שהחברות לא עומדות במחויבות שלהן. מה שכן, בנק ישראל לא נותן תשובה טובה לשאלה מה לעשות אם חברות הגז לא יסכימו להכניס למתווה את הסנקציות האלה. מבחינתם, אם הצד השני לא מוכן לקחת על עצמו חשיפה לסנקציות כאלה, הדבר מעיד על פגם בכוונות שלו לעמוד בהתחייבות לפתח בזמן. ומה המדינה צריכה לעשות במקרה כזה? את השאלה הזו בנק ישראל מותיר ללא מענה.
