תחזית ההכנסות של המדינה מגז צנחה ב-30 מיליארד דולר

חוות דעת כלכלית בנושא מתווה הגז, שהוגשה לממשלה עם המתווה עצמו, מדגישה כי המוטיבציה המרכזית של הפקידים שגיבשו את המתווה היתה לעשות זאת ביחד עם חברות הגז ולא לכפות עליהן מתווה גמור, ולעשות את זה מהר.

את חוות הדעת, המתפרשת לאורך 15 עמודים צפופים ומסובכים שספק אם שרי הממשלה יקראו, חיבר סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה מוריס דורפמן, אחד ממובילי המתווה. דורפמן מציין כי חשיבות העבודה עם חברות הגז היא משפטית בעיקר: ״היעדר הסכמה יביא לדחייה משמעותית בפיתוח המאגרים, בין היתר לאור הצפי להליכי ליטיגציה ארוכים הנובעים מהפעלת חוק ההגבלים העסקיים״.

עם זאת, דורפמן לא מפרט מהם ההליכים משפטיים שהיו מתרחשים אם הממשלה היתה פועלת על דעת עצמה, באיזה בתי משפט היו מתרחשים והאם למדינה היו טיעונים טובים.

הנזק מהעיכוב: עד 0.2% מהתוצר בלבד

המתווה שעליו תצביע היום הממשלה אין תחרות, אין פיקוח מחירים ואין צינור שני עיכוב בפיתוח לווייתן לא יגרור סנקציות ברורות, נובל אנרג'י ודלק ימנו בעצמן את הנאמן שאמור לתמרץ אותן למכור את כריש ותנין, ויוכלו לייצא גז מתמר באופן מיידי. מצד שני, הצרכנים יקבלו מנגנון תמחור הוגן יותר. מתווה הגז העדכני עולה היום לאישור הממשלה ליאור גוטמן, 4 תגובות לכתבה המלאה 

הנחת היסוד המובלעת מהחשש לדחיית תהליכים היא שיש לפתח את מאגרי הגז, בדגש על לווייתן, במהירות המירבית משום שפיתוח לא מהיר מספיק יוביל למחסור בגז ולשימוש בדלק יקר יותר. אלא שדורפמן גם מציין כי המחסור קטן יחסית ויגיע עד ל־10% ב־2021.

נימוק נוסף לדחיפות הוא החשש מפגיעה כלכלית במשק בגלל שימוש בדלקים תחליפיים יקרים ובשל אי קבלת הכנסות ממסים לקופת המדינה ,אך חוות הדעת מעידה כי הפגיעה הזו מוגבלת בהיקפה.

מאגר תמר. העלות המשוערת של הקמת צינור נוסף מהמאגר - 2 מיליארד דולר צילום: יח"צ

מסלול עוקף נתניהו בוחן אפשרות לאשר את מתווה הגז בלי הצבעה בכנסת הממשלה צפויה לאשר היום את מתווה הגז כשברקע טוענים גורמים בקואליציה: נבחנת האפשרות לאשר את מתווה הגז מבלי להביאו לכנסת - או על ידי שר הכלכלה אריה דרעי או על ידי הממונה החדש על הגבלים עסקיים אורי תובל וליאור גוטמן, תגובה אחת לכתבה המלאה 

דורפמן מציין כי ההכנסות ממסים הצפויות מהמאגר נמוכות מכפי שהעריכו ויסתכמו ב־100 מיליארד דולר בעשורים הקרובים, אומדן הנמוך בכ־20–30 מיליארד דולר מאומדנים קודמים של הממשלה ובנק ישראל.

חוות הדעת גם מעריכה כי אובדן ההכנסות ממסים היה צפוי החל מ־2019 בלבד ויעלה בהדרגה: 100 מיליון דולר בשנה הראשונה ועד 1.7 מיליארד דולר ב־2023.כך, אם מחשבים גם את עלות השימוש בדלקים חלופיים, עיכוב פיתוח לווייתן בשנה אחת יגרום לנזק של חצי מיליארד דולר, עיכוב של שלוש שנים יגרום לנזק של עד 1.8 מיליארד דולר ועיכוב ארוך במיוחד של עד חמש שנים יגרום לנזק של 3.4 מיליארד דולר. בשורה התחתונה, מדובר בפגיעה כלכלית מוגבלת בהיקפה למשק, המגיעה לפחות מ־0.2% מהתוצר אחרי שלוש שנים.

הממשלה יכלה גם להקים צינור ממאגר תמר בעצמה

לכן, הנימוק החשוב ביותר לפיתוח מאגרים מהיר הוא החשש מהתלות האסטרטגית של ישראל במאגר אחדשמחובר לחוף בצינור אחד. דורפמן משער כי הנזק למשק כתוצאה מתקלה או פגיעה במאגר היחידי הקיים תהיה יותר מ־12 מיליארד שקל בשנה בשל שימוש בדלקים חלופיים יקרים יותר. זאת מבלי להביא בחשבון את הנזק הסביבתי ואת המחסור האפשרי בחשמל בתקופת השיא של הביקוש.

אלא שכדי להתמודד עם הבעיה הממשלה היתה יכולה לנקוט בדרך חליפית אותה דורפמן כלל לא מנתח: הקמת צינור נוסף מתמר במימון המדינה או באמצעות חיוב חברות הגז לעשות זאת. עלות צינור כזו מוערכת ב־2 מיליארד דולר, סכום קטן מאוד עבור המדינה. חוות הדעת גם לא מנתחת, משפטית או כלכלית, מה יהיה הנזק למשק אם מתווה הגז לא יצליח, חברות הגז לא יעמדו בהתחייבויות לפיתוח לווייתן ונמשיך להיות תלויים במאגר אחד עם צינור אחד.

דורפמן גם לא מפרט, למשל, מה תהיה העלות למדינה אם תחליט להקים צינור נוסף בעצמה או לפקח על מחירי הגז. היעדר ניתוח שכזה נותן לממשלה תמונה חלקית בלבד לפני קבלת ההחלטה המכרעת, וחישובים אלו היו יכולים להשפיע על התמונה כולה. למשל, אם הניתוח היה מעיד כי הסיכון לעיכוב פיתוח מאגר לווייתן על ידי החברות עצמן בעוד שנתיים הוא גדול, ואין מנוס מהקמת צינור נוסף ממאגר תמר בהשקעה ממשלתית, ייתכן שמוטב היה כבר להשקיע בהקמתו כעת, ולהחמיר עם החברות לגבי לווייתן.