אנונימיות מבורכת

נוהל הגילוי מרצון האנונימי, שאמור להסתיים בעוד שלושה שבועות, עונה על החסם העיקרי שמונע מאנשים להסדיר את ההון שלהם - הפחד.

אזרחים רבים חוששים לבוא במגע עם רשות המסים, בלי קשר להיקף המס שיצטרכו לשלם, משום שהיא גוף גדול ומאיים, ואחרי שנים רבות של הסתרה, הרצון להתרחק ממנה כמעט מובנה. כך שדרך מסכת האנונימיות רשות המסים עוזרת לבעלי החשבונות לרדת מהעץ שעליו טיפסו.

בניגוד לדימוי הרווח, חלק גדול מבעלי החשבונות הלא מדווחים אינם עשירים מופלגים שמחפשים מקלט מס, אלא אזרחים מן השורה שפשוט נקלעו למצב - למשל בגלל קרובי משפחה, בחלקם ניצולי שואה, שהורישו להם את הכסף. והדרך להגדיל את אמונם ברשות לא עוברת במרדף עד חורמה וחקירות אינטנסיביות. אין בזה גם טעם.

בניגוד לדימוי הרווח, חלק גדול מבעלי החשבונות הלא מדווחים אינם עשירים מופלגים שמחפשים מקלט מס, אלא אזרחים מן השורה שפשוט נקלעו למצב צילום: שאטרסטוק

הרי האינטרס להמשיך את הנוהל הוא של כל הצדדים - עד שלא ייחשף ההון הלא מדווח, המדינה לא נהנית מהמס ובעלי החשבונות לא יכולים להשתמש בו. ובשונה ממהלכים דומים בעולם, הנוהל האנונימי אינו מציע צ'ופר למעלימי המס כמו פטור או הנחה על המס שישולם. רבים מעורכי הדין שמייצגים את הפונים לרשות אף טוענים שהרשות אפילו גובה יותר מס משהיתה אמורה, במקרים שבהם לא ניתן לדעת מה מקור הכסף. כלומר היא נוקטת גישה מחמירה בעניין המיסוי של בעלי החשבונות.

המתנה היחידה שניתנת לבעלי ההון השחור היא החיסיון מהליך פלילי. אך החשיבות של הענישה הפלילית היא בעיקר בהרתעה, שאינה רלבנטית במקרה הזה - הסיכוי שמישהו יטרח היום לנסות להעלים מס דרך חשבון בבנק זר נהיה כמעט אפסי. יתכבד מעלים המס הפוטנציאלי לפתוח חשבון נסתר בשוויץ. הוא כנראה יחטוף סטירה מהבנק עצמו די מהר.

עם זרימת רשימות הלקוחות בין רשויות המס וההסכמים שהולכים ונרקמים בין המדינות השונות, לרשות המסים נותר רק להפוך את הדרך ממעלימי המס אליה לנוחה יותר. מבלי לוותר. ולפנות לעצמה זמן לעסוק בהעלמות המס המכוערות הרבה יותר - חברות הארנק ותכנוני המס האגרסיביים של החברות הגדולות.