כדורגל משחקים 90 דקות - ובשישי-שבת-ראשון

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין רשם על שמו תקדים שעד היום היה שמור לחיים כהן כיועץ משפטי - הימנעות מאכיפת איסור פלילי. בחוק העונשין היה פעם סעיף שאסר על קיום יחסים הומוסקסואלים, וכהן הנחה את המשטרה שלא לאכוף אותו.

סיפור הכדורגל בשבת הוא פרק מפואר במצעד האיוולת שמשקף היטב את האימרה על האבן שטיפש זרק לבאר ואלף חכמים לא יצליחו להוציא אותה. במקרה שלנו שרת התרבות והספורט מירי רגב נדרשת להוציא את האבן.

את האבן זרקו לבאר כמה כדורגלנים מהליגה הלאומית שהצליחו לשכנע את ארגון השחקנים לפנות לבית הדין לעבודה. לא בטוח שהארגון שגרר את ההסתדרות בחן את כל ההשלכות מרחיקות הלכת של המהלך. בכל מקרה השופטת אריאלה גילצר-כץ קבעה שכדורגל בשבת אינו חוקי ונתנה תוקף זמני להסכמה בין הצדדים לבטל את משחקי הליגה הלאומית בשבת עד לדיון שאמור היה להתקיים בתחילת שבוע זה.

בכך ניתן האות לפתיחת מחול השדים. פתאום אחרי 60 שנות כדורגל התברר שאלפי אנשים עוברים מדי שבת על החוק. עבריינות מסיבית ונמשכת אל מול אפס אכיפה.

יו"ר מנהלת הליגות בכדורגל, יורם באומן, ויו"ר ההתאחדות לכדורגל עופר עיני, פנו לשר הכלכלה, אריה דרעי, בדרישה לקבל היתר עבודה כללי שיסדיר את המשך פעילות הכדורגל בשבת. דרעי לא מיהר להשיב. כמו במתווה הגז שגם שם נדרשה חתימתו, גם כאן צפוי דרעי להפגין סרבנות דומה.

ואז, כרגיל, פונים לישועתו של היועץ המשפטי לממשלה. אלא שהישועה היחידה שבכוחו של וינשטיין להציע היא המשך אי האכיפה. כלומר, כמו חיים כהן בזמנו, להודיע שהאיסור הפלילי לא ייאכף. אבל, זה לא מספיק. הכדורגל עדיין חשוף לתביעות אזרחיות. שחקנים, מאמנים, אפסנאים יכולים לתבוע את הקבוצות. ארגון השחקנים יכול לפנות שוב לבית הדין לעבודה ולבקש צו מניעה נגד קיום המשחקים בשבת. וינשטיין הוציא את הערמון הפלילי מן האש, ובהתאחדות משוכנעים שגם השחקנים וארגוניהם קיבלו שכל ולא יתבעו, אבל על זה, כבר ראינו, קשה לסמוך.

יהודה וינשטיין

ועכשיו לפתרונות האפשריים. מומלץ בחום למכונני המתווה הסופי שלא לחשוב על העברת המשחקים לימי ששי או ראשון. במקרה כזה, תזהה פיפ"א ובצדק אפליית מוסלמים ונוצרים לעומת היהודים, וישראל עלולה להיחשף לסנקציות בינלאומיות. פיפ"א לא יכולה להתערב בחוקיה הפנימיים של המדינה אם תחליט, לנוכח החוק להעביר את המשחקים ליום אחר, אבל לא ליום שיקפח חלק מהשחקנים.

לכן היום היחיד שנותר הוא יום שני. פיפ"א אוסרת לשחק בימים שלישי-רביעי-חמשי המוקדשים לגביעי אירופה. ואם ישראל, מטעמים דתיים, תפסול את ששי-שבת-ראשון, נישאר ביום שני. אין סיכוי ואין מצב.

הסיבה היא לא רק כלכלית - הטוטו והטלוויזיה מממני הכדורגל שיסרבו לקנות את הסחורה הזו - אלא הכחדת פעילות הילדים, נערים ונוער. אלה יכולים לשחק רק בשבת. הם עצמם לא "עובדים", אבל המעטפת לפעילותם נסמכת על עבודה בשבת של מאמנים, שופטים, מפעילי מגרשים וכו'. את כל אלה לא ניתן להעביר ליום שני. הילדים אמורים להיות בבית ספר, ושאר בעלי התפקידים, עובדים במשרות אחרות ופנויים להפעיל את משחקי הילדים רק בשבת.

השורה התחתונה היא שחבל על הזמן – כדורגל אפשר לשחק רק, או בעיקר, בששי-שבת-ראשון. ואם לא ישכנעו את דרעי לחתום, אז שמישהו אחר יחתום. פתרון יצירתי נוסף הוא שינוי חקיקתי. סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה מונה מקצועות שהחוק אינו חל עליהם. למשל "יורדי ים ועובדי דיג". כנראה שבשנות החמישים, כשהחוק נחקק, היה לדייגים לובי חזק והם שוחררו מעולו.

כדורגל לא שונה מקולנוע, תיאטרון, קניונים, מסעדות ומקומות בילוי אחרים שפועלים בשבת. יש לקוות שבהיתר. לא בטוח שכולם מצוידים בו.

מה שתישאר מכל הסאגה הזו היא הקובלנה המכמירה על הילדים הדתיים שלא יוכלו לשחק בשבת. מה לעשות, הבחירה בתורה ומצוות מחייבת לעתים ויתורים וקורבנות. לפעמים גם פריבילגיות (למשל שחרור מהצבא). בכל מקרה, הברירה היא בין הזזת כל הפעילות (ילדים, נערים, נוער, ליגות מקצועניות) ליום שני או המשך הסטטוס קוו. ההבדל הוא שעכשיו צריך לעגן את הסטטוס קוו הזה בחוק. זה לא יהיה פשוט ונותר לראות האם אלף חכמים יספיקו כדי להוציא את האבן שנזרקה לבאר?