שם מנצח: רוכבת על תדמית של רכב שטח

סוזוקי ויטארה. בשם לבדו די להעלות זיכרונות נעימים. לכולנו יש חבר שהיתה לו ויטארה. שלנו היתה מודל 1990. בצבע תכלת, עם גגון משומש, כתמי חלודה ומנוע 1.6 עם קרבורטור, שלפעמים עבד ולפעמים זייף. פעם עלינו איתה לרמת הגולן ואבדנו בשטחים שמעל לאנדרטת הטייסים הטורקים. יצאנו מהשטח עם שני שקי מנגו בצבע כתום עז, מתנה מחקלאי שחילץ אותנו. פעם כמעט התהפכנו. בכניסה למשלט 21 יש סיבוב אכזרי, ומי שלוקח אותו חזק מדי נזרק לחצץ ללא אחיזה, ומשם לפי התהום. חבל אחד ועץ זקן הם הדברים היחידים שמונעים מהוויטארה להתאחד עם הנוף.

בין השטח לכביש סוזוקי מאבדת כיוון

הוויטארה ההיא, המקורית, היתה מכונית קסומה. היתה לה שלדת סולם כמו זו של רכבי שטח אמיתיים, מערכת הילוכי כוח לנסיעה בשטח קשה וגלגלים גדולים. ולמרות ממדיה הצנועים היא ידעה להגיע לכל מקום. אחרי זה איבדה סוזוקי כיוון: את הוויטארה הקופסתית והזוויתית החליפה גראנד ויטארה, שהיתה עגולה יותר, כבדה יותר, אבל עדיין בעלת יכולת. לאחר מכן החליטו בסוזוקי לנטוש את שלדת הסולם, לוותר על הסרנים המיוחדים לנסיעה בשטח, ולייצר דור חדש המיועד לכביש יותר מלשטח. כעת מגיעה הוויטארה החדשה.

נתחיל באזהרה: בין ויטארה החדשה לדגמי השטח ההם של סוזוקי אין שום קשר, שום דבר משותף, אולי חוץ מהסמל, לשם ולהימצאותה של מערכת 4X4 באחדים מהדגמים (כי כיום כולם רוצים ג'יפונים). מדובר במערכת שמבוססת על פלטפורמה שקיימת במחסן החלפים של היצרן, כזו שקל להגביה, לעצב מחדש ולמכור למי שרוצה לשבת גבוה. ויטארה מבוססת על פלטפורמה של סוזוקי קרוס אובר, שמשווקת בישראל זה שנים אחדות, ועם זאת מדובר במכונית שונה לחלוטין.

כבוד לדורות הקודמים: עושות את העבודה הגרסאות הקודמות של סוזוקי ויטארה הן חיות שטח ונחשבות לעסקה מצוינת בשוק המשומשות תומר הדר לכתבה המלאה 

קודם כל, סוזוקי ויטארה היא מכונית מדליקה. על אמת. היא נראית טוב. אם יצרני רכב אחרים רוצים לייצר ג'יפונים שקודם כל מזכירים מכונית נוסעים, סוזוקי, שמאחוריה עשרות שנות ייצור של רכבי שטח, רוצה לייצר ג'יפון שנראה מוכן לשטח. זה מתחיל במכסה מנוע גדול שמשתפל כמו צדפה אל מעבר לכנפיים הקדמיות ומסתיים במגרעות נאות בקצה של מכסה המנוע, שטבוע בהן הסמל של ויטארה. גם הגלגלים הענקיים ספונים בתוך בתי גלגלים מנופחים, עטויי פלסטיק שחור העמיד לאבנים ולשריטות. בפנים המכונית מדובר במגמה מעורבת. תא הנוסעים נראה כסוג של מחווה, אם במתכוון ואם לא במתכוון, לפשטותה של הוויטארה המיתולוגית. הפלסטיק שחור ונוקשה ואין צגים מיותרים, מערכות מולטימדיה צעקניות או גימיקים מיותרים. רק שעונים עיקריים, רדיו, מערכת מיזוג ותאים לאחסון. הניסיון היחיד לשבור מעט את השגרה הוא פס פלסטיק שמעטר את חלקו העליון של לוח המחוונים, שדווקא נראה לא שייך לעיצוב הכללי: הוא חלול ולא נעים למגע. גם משענת היד אינה נוחה. תא הנוסעים מאחור צפוף מעט, ותא המטען רק נראה צפוף: ברגע שהתחתית מוסרת נחשף עוד תא מטען גדול.

סוזוקי ויטארה. בנסיעה בעיר המתלים בולעים בורות, חורים ושאר מפגעים בקלות מפתיעה צילום: נמרוד גליקמן

סובארו VX משאירה אבק לוויטארה

מערכת ה־4X4 של ויטארה החדשה אינה קשוחה כמו של הוויטארה הישנה ונעדרת הילוכי כוח. רוב הזמן המערכת שלה נמצאת במצב של הנעה קדמית בלבד ומחברת את הגלגלים האחוריים רק כאשר הרכב מאבד אחיזה. עם זאת, המערכת שלה מאפשרת לברור בין מצבי נסיעה: שטח טרשי, שטח מושלג וגם ויסות אוטומטי. החדשות הטובות: מערכת ה־4X4 של ויטארה יכולה להיות שימושית ביום מושלג; החדשות הרעות: היא אינה יכולה לעשות הרבה יותר מזה. כניסה לשטח קל עם ויטארה מגלה במהרה שמרווח הגחון שלה, כלומר המרחק שבין מכלוליו העדינים של הרכב ובין מפגש כואב עם הקרקע והמוסך, הוא מרחק קטן מאוד. ניסיונות לנסוע בוויטארה החדשה בשבילים, גם כאלה שסובארו VX יצלח במהירות וללא כל תלונה, יסתיים במכות כואבות לגחון ולארנק. מלבד זאת, מערכת המתלים של ויטארה נוקשה מאוד, כלומר בכביש ויטארה יודעת היטב כיצד לאחוז בסיבובים, והיא אפילו אחד הג'יפונים היותר מהנים לנהיגה, אך בשטח וגם בכבישים משובשים - ככל שעולה המהירות עולה גם עוצמת הטלטולים.

סוזוקי ויטארה החדשה צילום: יצרן

לוויטארה הישנה, ההיא משנות התשעים, היתה נשמה פשוטה: מנוע בנפח 1.6 ליטרים שהפיק 75 כוחות סוס. לפעמים היתה לה תיבה אוטומטית בעלת שלושה הילוכים בלבד. לוויטארה החדשה יש מנוע בנפח 1.6 ליטרים שמפיק 120 כוחות סוס, ותיבת הילוכים אוטומטית בעלת שש מהירויות. בנסיעה יומיומית מדובר במנוע שבדרך כלל מצליח לשנע את הוויטארה בקצב סביר. עם זאת, למרות ריבוי ההילוכים, שמאפשרים למנוע להימצא תמיד בשיא כוחו - ואולי דווקא בגללם - הוויטארה רועשת למדי. לא זו בלבד שרעש המנוע חודר בנקל לתא הנוסעים בשעת מאמץ, אלא שבידוד הקול מינימלי, והגלגלים הגדולים משמיעים אף הם את קולם בנסיעה בינעירונית. בעיר מדובר בסיפור אחר: הוויטארה שקטה למדי והמתלים בולעים בורות, חורים ושאר מפגעים בקלות מפתיעה.

בסופו של דבר לסוזוקי יש נוסחה מנצחת, ולא חשוב טיב המכונית: עם ישראל רוצה ג'יפונים, ועדיף אם לג'יפון יש שם שמרמז שאחד מאבותיו ההיסטוריים היה רכב שטח אמיתי. ובל נשכח את המחיר: סוזוקי ויטארה ללא מערכת 4X4 עולה כיום 125 אלף שקל, והגרסה בעלת ההנעה הכפולה עולה 132 אלף שקל, כמו מחירה של מכונית משפחתית.

סוזוקי ויטארה

מנוע: בנזין, נפח 1,586 סמ"ק, הספק מרבי 120 כ"ס, מומנט מרבי 15.9 קג"מ

ביצועים: מהירות מרבית 180 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־13 שניות

צריכת דלק: נתוני יצרן 16.9 ק"מ לליטר. נתוני מבחן: 10.2 ק"מ לליטר

בטיחות: 7 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי

ציון ירוק: 4

מחיר: 132 אלף שקל