"נחשפתי בהדסה לשקרים, רוע ומניפולציות"

"אני לא רגילה לכמות כזאת של שטנה, ארס, השמצות ושקרים". כך מתארת פרופ' תמי (תמר) פרץ, המנהלת הזמנית של הדסה, את השנה החולפת שבה נאבקה לייצב את בית החולים הירושלמי, שנקלע להקפאת הליכים. פרץ נדרשה להתמודדות מורכבת לא רק עם גורמים מבחוץ, אלא גם עם הוועדים החזקים בהדסה, שלדבריה התנכלו לה מיומה הראשון, ועם אנשי האוצר ומשרד הבריאות, שלא תמכו במינוי קבוע שלה לתפקיד למרות ההצלחות שרשמה. "השנה הזאת חשפה אותי לעוצמות של רוע, שקרים ומניפולציות", היא אומרת.

בחודש הקרוב תפנה פרץ את מקומה לטובת פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל שיבא והמועמד המועדף על שר הבריאות יעקב ליצמן. השינוי הפרסונלי הזה נראה על פניו מובן — רוטשטיין שייך לקבוצה הקטנה של מנהלי־העל במערכת הבריאות, ופרץ מלכתחילה הוגדרה כממלאת מקום בלבד אחרי ההתפטרות של המנכ"ל הקודם אביגדור קפלן.

אלא שבהדסה דבר אינו פשוט כמו שהוא נראה. המינוי של רוטשטיין עוד לא הושלם עקב הדרישה שלו להסיר תובענה משמעתית שהוגשה נגדו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה (ראו הרחבה במסגרת), והסיבה שפרץ לא קיבלה את המינוי הקבוע רחוקה מלהיות טכנית — שלושה מתוך חמשת הוועדים בבית החולים פעלו לסיכול המינוי.

משרדי האוצר והבריאות פעלו גם הם למינוי רוטשטיין בטענה כי מצבו הכספי של בית החולים חמור וכי מדובר ב"צו 8". גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר אישרה את המינוי של רוטשטיין בשל הסכנה. אך בראיון ראשון מאז הוחלט להדיחה אומרת פרץ כי "אין מציאות של צו 8 בהדסה, ולכן אין סיבה להביא מועמד חיצוני ולא לתת לי את המינוי הקבוע, עם כל הכבוד לרוטשטיין".

כשפרץ נכנסה לתפקיד ביוני 2014, בית החולים יצא בדיוק משלושה חודשים של הקפאת הליכים ונחתם הסכם ההבראה בין הבעלים — ארגון נשות הדסה — לבין המדינה. 40% מחדרי הניתוח לא פעלו או פעלו באופן חלקי, בין השאר כי 28 אחיות חדרי ניתוח עזבו כמעט בבת אחת לבתי חולים אחרים. בית החולים הצליח לשמור על הראש מעל המים רק הודות לתמיכה של יותר ממיליארד שקל מצד המדינה ומאות מיליוני שקלים מהבעלים, כולל תספורת של 25% של החוב.

כיום, אומרת פרץ, התזרים הכספי מאוזן והפעילות החלה לעלות בחזרה, לא מעט בזכות הגעה להסדר עם שירותי בריאות כללית על תשלום של חוב בסך 150 מיליון שקל, החזרת פעילות חדרי הניתוח שגדלה ב־11% לעומת השנה שעברה וגידול בלידות ובתפוסת המיטות. זאת לצד קיצוצי שכר ופיטורים של כעשירית מ־5,500 העובדים. אולם כל זה לא עזר לפרץ להיבחר, לא מעט בגלל התנגדות הוועדים.

מדוע לא הצלחת להסתדר עם הוועדים השונים?

"כשנכנסתי לתפקיד הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לראשי הוועדים ולהגיד להם 'בואו ניפגש'. הם אמרו שאין להם זמן ושהם יחזרו אליי. למחרת, בשבע בבוקר, הם ערכו אסיפה כללית שהשתתף בה גם ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית. כל האסיפה היתה מוקדשת להגיד כמה אני לא בסדר ושהמינוי שלי לא תקין. לזה הם מצאו זמן, ואני בקושי 24 שעות בתפקיד. ביקשתי להיפגש עם אידלמן, ומה ששמעתי זה שאני אדם נקמן, שהתפקיד לא מתאים לי ושהמינוי לא ראוי".

התנגשות חזיתית עם ועדי העובדים החזקים

חייה המקצועיים של פרץ החלו בירושלים, שם למדה רפואה והתמחתה באונקולוגיה בהדסה. עם השנים היא צברה מוניטין כחוקרת וקיבלה את ניהול המערך האונקולוגי של בית החולים, שאותו עזבה לטובת ניהול הדסה. היה לה אפילו רגע פוליטי קטן, כששמה עלה כמועמדת לחבור למפלגת כולנו של משה כחלון על תקן מומחית לבריאות, אך ההצעה לא עלתה על פסים קונקרטיים.

הסכסוך בין פרץ לבין הוועדים החל ב־2010, כשהרופאים עשו כל שביכולתם כדי למנוע את הפיטורים של מנכ"ל בית החולים לשעבר פרופ' שלמה מור יוסף. פרץ התנגדה ללחץ שהפעילו אז הרופאים בטענה כי לא ראוי להתערב בהחלטת הבעלים. הקרע בין הצדדים הושלם סופית חצי שנה לפני המינוי של פרץ לתפקיד הנוכחי, כשבסוף 2013 התגלה גודל הבור שאליו נקלע הדסה ובית החולים התקשה לשלם לעובדים את המשכורות במלואן. אז החלו הרופאים בצעדי השבתה ומאבק, שלחלקם פרץ התנגדה בגלוי. לסכסוך לא הוסיפה העובדה שבעוד רופאי בית החולים שבתו, המערך האונקולוגי שפרץ ניהלה באותו הזמן עבד כרגיל.

בסוף נפגשת עם ראשי הוועדים. מה יצא מזה?

לא מוכן להודות בטענות הדסה: עוד אין תאריך להחלפת המנכ"לים מינוי רוטשטיין עוד תקוע כי הוא מתעקש שהמדינה תוותר על ההליך המשמעתי מיקי פלד לכתבה המלאה 

"נפגשנו אחרי עשרה ימים. אמרתי להם שאנחנו צריכים לעבוד יחד ושנעשה זאת בשיח משותף. ביקשתי מהם לא לצאת לעיתונות. ביקשתי מהם שנשפר יחד את התדמית הציבורית. דרור (פרופ' דרור מבורך, יו"ר ועד מנהלי המחלקות — מ"פ) הסתכל לי בעיניים ואמר 'אני מבטיח לך'. למחרת בבוקר ראיתי בעיתונים מודעת ענק נגד נשות הדסה. התקשרתי לדרור ושאלתי 'איך אתה עושה את זה?'. הוא ענה שזה מה שהיועצים שלו אמרו לו לעשות.

"מאז זו מלחמה. התפקיד שלי היה לשקם את הדסה. הקפדתי שבכל המצב הקשה הזה נקיים דיאלוג עם הוועדים. המשכנו בדיאלוג, ובכל פעם שנדרשנו ליישם סעיפים של הסכם ההבראה החלו ויכוחים ואמרו לי שאני לא יודעת כלום. באיזשהו שלב זה כבר הגיע לרמה של מכתבי נאצה שקיבלתי מהם".

"תמיכת האוצר ברוטשטיין נשענה על נתונים לא נכונים"

איך שלא הופכים את זה, לפחות מבחינת המאזנים של הדסה המצב הוא טוב לאין שיעור לעומת לפני שנה - התזרים של בית החולים מאוזן, ובקופה יש מספיק כסף להבטיח את ההוצאות השוטפות לשנה וחצי הקרובות.

לשם השוואה, בתחילת השנה קיבלו אנשי האוצר והבריאות דו"חות שחורים שאיימו כי בית החולים עלול לשוב להקפאת הליכים עד סוף השנה. כיום, אף שבאוצר טוענים כי הדסה צפוי לסיים את השנה בגירעון של כ־60 מיליון שקל, הם גם מודים שתרחישי האימים התבדו. ובכל זאת המינוי של פרץ לא הגיע.

פרץ כבר ניסתה להיבחר לתפקיד מנכ"ל הדסה ב־2013, אך אז הועדף אביגדור קפלן על פניה. יש שאומרים עליה שלו רק היתה משפרת את יחסי האנוש שלה עם הרופאים הבכירים, הסיכוי למינוי קבוע היה גדל במידה ניכרת.

בחודש שעבר היא שלחה מכתב למנכ"ל האוצר שי באב"ד לאחר שזה הודיע על תמיכתו במינוי רוטשטיין. "פרסמו שהוא כתב מכתב שהוא תומך ברוטשטיין לאור הגירענות, אבל הנתונים לא נכונים. שבוע לפני כן היתה ישיבה אצלו והצגנו לו את המספרים של בית החולים". עד היום, היא אומרת, לא קיבלה תשובה מבאב"ד. "מה שליצמן החליט זו זכותו, אבל שהאמת תהיה ברורה: אין צו 8 בהדסה".

למה לא נתנו לך את המינוי הקבוע?

"לא יודעת. בנובמבר יעל גרמן ויעל אנדורן (שרת הבריאות לשעבר ומנכ"לית האוצר לשעבר — מ"פ) רצו למנות אותי לתפקיד, ונשיאת הדסה מרסי נתן התנגדה. לדבריה, המינוי לא היה לפי הספר כי צריך לעבור קודם ועדת איתור וכדומה".

מישהו הבטיח לך מינוי קבוע?

"לא הבטיחו, אבל היה נראה שזה תלוי תפקוד. אני לא מכחישה שלא היה לי ניסיון בניהול מערכות גדולות, אבל בזמנו המינוי הקבוע היה נראה כאופציה ריאלית במקרה שאצליח. עם ליצמן דיברתי והוא אמר לי שזה מה שהוא החליט. לא התווכחתי. הדבר היחיד שאמרתי לו הוא שלדעתי אני צריכה להישאר לפחות משנה למנכ"ל, בהנחה שתהיה לי אינטראקציה טובה עם רוטשטיין".

אז איפה טעית? מה עשית שמנע את המינוי הקבוע?

"אני לא חושבת שטעיתי. אני חושבת שהם טועים. אולי אם הייתי פופוליסטית, אולי אם הייתי ממשיכה ב־100% שירותי רפואה פרטית, אולי אם לא הייתי דורשת לקיים את הסכם ההבראה. אולי הייתי צריכה להעריך יותר את הקשרים האסטרטגיים עם העיתונות. אולי הייתי צריכה לקחת ייעוץ תקשורתי משמעותי יותר".

תמר פרץ. "אין צו 8 בהדסה ולכן אין שום צורך במנכ"ל חדש" צילום: עמית שעל

חולה מגיע למיון הציבורי ומוצא את עצמו בשר"פ

לאורך השנים הכוח הפוליטי של בכירי הרופאים בבתי החולים הירושלמיים אפשר להם לשלוט בנעשה בהם ובין השאר גם להמשיך לנהל מסלול שר"פ (שירותי רפואה פרטית) כמעט ללא הגבלות. למרות הביקורת ההולכת וגוברת על השר"פ בשנים האחרונות, ספק אם הגבלות כלשהן היו מוטלות על המסלולים הפרטיים בהדסה לולא המשבר בבית החולים.

"בירושלים הכוח של הרופאים הרבה יותר חזק כי חברי הכנסת וחברי הממשלה מטופלים בהדסה. בשום מקום בארץ אין הקשר שיש לרופאים הבכירים עם הפוליטיקאים", אומרת פרץ, שבחסות הסכם ההבראה דווקא הצליחה להקטין את פעילות השר"פ בשעות הבוקר ולהתחיל להסדיר את התחום.

אמרת פעם שהשר"פ נעשה חזירי.

"כשהשר"פ נוסד בשנות החמישים הוא נוסד ללא הגבלה. לא חשבו שיש בעיה עם פעילות של שר"פ בבוקר, אולי כי זה היה בהיקפים קטנים. ברגע שנכנסו הביטוחים המשלימים והביטוחים הפרטיים, היקף השר"פ גדל בלי שבמקביל נוצרו מנגנוני בקרה. אותו הדבר קרה גם בבתי חולים פרטיים, אבל פה זה נעשה בבית חולים ציבורי בשעות העבודה, כלומר בזמן שרופאים מקבלים גם שכר מהקופה הציבורית".

בהסכם ההבראה נכתב שאסור לשדל חולה מהמיון לעבור לשר"פ. נשמע לא ייאמן שדבר כזה קורה.

"הרי מה היה הריב הגדול של הרופאים הבכירים עם ריבקינד (פרופ' אבי ריבקינד, מנהל יחידת הטראומה בהדסה ואחד התומכים הגדולים של פרץ בבית החולים — מ"פ)? היו מגיעים חולים למיון במסגרת המסלול הציבורי, ובסוף היו מוצאים אותם באיזושהי מחלקה אחרת של השר"פ. במקרה אחר מגיעה יולדת לחדר הלידה ופתאום היא רואה שהרופא המומחה שבדק אותה מתחלף. הוא אומר לה שהוא סיים את משמרת הבוקר, ואם היא רוצה אותו אז זה רק במסלול של שר"פ. היא שואלת, 'ומה יקרה אם לא?', ונענית שימשיך לטפל בה רופא מתמחה".

והאיסור הנוכחי של שידול כזה באמת נאכף?

"זה נאכף, אבל קשה לאכוף את זה. רופא מתקשר מהמיון ואומר לי 'החולה רוצה רק אותי', ואני עונה בשלילה. זה מעצבן את הרופאים. כשנכנסתי לתפקיד 93% מניתוחי השר"פ היו בבוקר, והיום זה עומד על 60%".

"ההקפאה והשביתה דרדרו את הדסה עוד יותר"

לקראת סוף הראיון שאלתי את פרופ' פרץ אם היום היא מבינה טוב יותר איך הדסה הגיע לגירעון של 1.3 מיליארד שקל ולהקפאת הליכים. פרץ השתהתה ולבסוף השיבה: "היה חוסר רצון להתמודד עם מרכזי כוח. היו משכורות גבוהות עם יותר מדי שעות נוספות ומבנה ארגוני לא נכון של בית החולים".

למה התיקונים הללו לא קרו לפני הקפאת ההליכים?

"אתה מתכוון למה זה לא קרה בתקופה של קפלן? הוא הרי גאון כלכלי, אז אני לא יודעת למה זה לא קרה".

הקפאת ההליכים היתה טעות?

"ההקפאה והשביתה דרדרו את הדסה למצב עוד יותר קשה. אבל אולי באמת לא היתה ברירה באותה נקודת זמן".

בתגובה לכתבה נמסר מהאוצר: "הדסה נקלע ב־2015 לגירעון נוסף של 60 מיליון שקל למרות תוכנית ההבראה. לאחרונה החשב המלווה את בית החולים מצא כי הוא מאוזן, אך מדובר באיזון חשבונאי רישומי בלבד. לצערנו, ייקח עוד זמן רב עד שהוא יגיע גם לאיזון תזרימי. הדסה זקוק למנהל מיומן ומנוסה כדי לעמוד בזכות עצמו ולא להזדקק לקרש הצלה על חשבון משלמי המסים".

מוועד מנהלי המחלקות נמסר: "ההשתלחות וההסתה של פרץ נגד רופאים מצערת. ועדי הרופאים היו מוכנים לכל שיתוף פעולה שיידרש כדי להבריא את הדסה, אך במקום זאת העדיפה פרץ את דרך הפלגנות, במדיניות יהירה מנותקת וחסרת אחריות".

ד"ר ליאוניד אידלמן מסר בתגובה: "אני מצטער על כך שפרופ' פרץ אינה מציגה את העובדות לאשורן, בין היתר שציינתי את חשיבות הבחירה של רופאה לתפקיד ושבירכתי על כך".